כשר? ומסריח

לא סוד הוא, שבעידן התקשורת, העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים לבחירות הם יותר מבחן של יחסי ציבור של המתמודדים, שמאחוריהם מיטב הדוברים והיועצים, מאשר מבחן למדיניות מעשית. לכן התועלת שלהם מפוקפקת ביותר.

נכון, יש בהם הרבה אקשן, וגם השפעה פסיכולוגית על ציבור הבוחרים, שנחשף למסרים של המתמודדים, ששוטפים את מוחו. ההצגה הכי טובה בעיר כבר אמרנו? אולם דיבורים לחוד ומציאות לחוד. לכן לא ברור לי, מדוע הישראלים מקנאים באמריקנים על העימות בין אובמה לרומני. דומה כי מעֵבר לדרמה פוליטית נוצצת, אולי הוא מצביע על מגמה מסוימת, אך הקשר בינו למדיניות הממשל העתידית הוא מקרי בהחלט. פנינים של פוליטיקאים מנוסים, דוגמת "רק חמור לא משנה את דעתו", "הבטחתי הבטחות, אך לא הבטחתי לקיים" מעידים על כך.

הטרגדיה של פרשת רז אטיאס ז"ל העלתה שוב לכותרות את סוגיית ההפלות, ופתחה תיבת פנדורה על השקר המוסכם של הממסד הרפואי והפסיכיאטרי - לאשר הפלות, כביכול על-רקע נפשי, למען בצע כסף. וכך כל הצדדים בסוגייה רגישה זו יוצאים מרוצים - האישה המבקשת להפיל את עוברה, הוועדה לאישור הפלות שאומרת כן לאישה, והפסיכיאטרים שעושים בשקר את הכסף הגדול.

השאלה היא כיצד הפכה התופעה לגיטימית? היכן האתיקה המקצועית של אותם פסיכיאטרים, המאשרים מחלת נפש פיקטיבית, ומדוע איגוד הפסיכיאטרים אינו משעה אותם? והיכן משרד הבריאות והמשטרה שיחקרו את פרשת ההונאה, וימנעו את הישנותה?

כמה סמלי הדבר שחשיפת ההונאה נעשתה בזמן שהפסיכיאטרים, כפי שפורסם, מחפשים יחצ"ן לשיפור תדמיתם. אז הִנה מתברר שלא רק 'קן הקוקייה' ו'האח הגדול' אשמים בדימוי השלילי של המקצוע, אלא גם חוסר אתיקה.

שמנפוביה? לא במחוזותינו. תופעה זו, שפירושה פחד מפני שמנים, עלתה לאחרונה לכותרות, לגבי דחיית רופאים מפני חולים שמנים והשפלתם. אין ספק, אסור שהתופעה תהיה נחלת הצוות הרפואי, שאָמוּן על האתיקה המקצועית ואָמור לפעול בגישה רפואית נטו. אין זה משנה כלל אם ההשמנה היא מבחירה או לא. כדאי שהרופאים ירעננו את אמנת זכויות החולה, שנחתמה לפני כעשור, ויפנימו את החוק, שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין להשפיל חולה ולהעליבו ויש להתייחס אליו בכבוד.

אם רופא או מטפל לוקים בתסמונת זו, כדין כל הפרעה אישית, עליהם לעבור טיפול נפשי להתמודדות עם התופעה. אחרת, אין להכשיר אותם למקצוע, ויש לשלול מהם את הרישיון לעסוק ברפואה.

האם נבחרי העם ונציגיו רואים את עצמם מובחרי העם? לפחות כך נראה על-פי דוח מבקר המדינה, המצביע על בזבוזי עתק של סיעות הכנסת, על חשבון הקופה הציבורית.

קחו למשל את הביקורת על עלוּת מנה בארוחה שערך נתניהו לחברי הליכוד, העומדת על 418 (!) שקלים (אתם קוראים נכון). ומהי תגובת הליכוד? "עלות זו אינה חורגת מאמות המידה הרגילות". החומרה היא אפוא לא רק במנות היקרות, אלא בעובדה שהדבר מקובל כנורמה. מדובר אפוא בשחיתות מוסרית, וזאת בשעה שלאזרחים רבים אין מה לאכול.

לא כשר, בניגוד לעמדת הסיעה, ומסריח כבר אמרנו?

אז איך זה שמבקשים להגדיל את מספר חברי הכנסת? האם לא די לנו בשחיתות הקיימת שנאלצים לממן מכיסם אזרחי ישראל?