ההימור של קיבוץ דליה: מוותר על האקזיטים

"קיבוץ שדות ים במו"מ למכירת השליטה בחברת אבן קיסר לפי שווי של 600 מיליון דולר" - אלו היו כותרות העיתונים השבוע, לאחר ש"גלובס" חשף כי הקיבוץ מנהל מגעים ראשוניים למכירת החזקותיו במפעל התעשייתי, שמניב את רוב הכנסותיו של הקיבוץ.

האקזיט הצפוי של שדות ים מצטרף לרבים שרשמה התעשיה הקיבוצית בשנים האחרונות: מכירת מפעלים כמטרנה (קיבוץ מעברות), טבעול (לוחמי הגטאות), שמיר אופטיקה (שמיר), פלסטרו גבת (גבת), סולבר (חצור), וכמובן נטפים (חצרים, מגל ויפתח), הכניסה כל אחת בתורה מאות מיליוני שקלים לקופת הקיבוצים המוכרים. בחלק מהמקרים חולקו בהמשך סכומים נדיבים של מאות אלפי שקלים לכל אחד מחברי הקיבוץ.

אבל מתברר שלא בכל הקיבוצים מזדרזים לקפוץ על הצעה מפתה כשזו מונחת לפניהם. חברי קיבוץ דליה למשל קיבלו באחרונה החלטה יוצאת דופן, בשאלה האם למכור את אחד ממפעלי הקיבוץ - זהר דליה.

המפעל שהוקם בשנת 1939, מייצר דטרגנטים וחומרי ניקוי וכביסה לשוק המוסדי ולרשתות קמעונאיות.

בחודש מארס השנה הפעילה שותפתו של הקיבוץ במפעל, אמיליה פיתוח - חברת החזקות ציבורית שבשליטת איש העסקים עודד פלר, השותפה בזהר דליה בחמש השנים האחרונות במפעל - את מנגנון ה-BMBY שהיה קבוע בהסכם ביניהם. על-פי מנגנון זה, רשאי אחד השותפים להגיש הצעה לרכוש את חלקו של הצד השני. אם ההצעה נדחית, על מקבל ההצעה לרכוש את חלקו של המציע בחברה, במחיר הצעת הרכש שנקב השותף הראשון.

הצעתה של אמיליה נקבה בסכום של 61 מיליון שקל עבור החזקת הקיבוץ (50%), והיא שיקפה לזהר דליה שווי כולל של 122 מיליון שקל. את שנת 2011 סיים המפעל, המייצר דטרגנטים וחומרי ניקוי וכביסה לשוק המוסדי ולרשתות קמעונאיות, עם רווח של 9.7 מיליון שקל, כך שההצעה שיקפה מכפיל רווח של 12.6 - הנחשב לגבוה עבור חברה תעשייתית.

על-רקע האקזיטים המדוברים של קיבוצים אחרים, התכנסו בחודש יולי חברי דליה, אשר 50 מתוכם עדיין עובדים במפעל גם כיום, לקבל החלטה על עתיד המפעל. ההצבעה הסתיימה בצורה מפתיעה, כשברוב מוחץ החליטו חברי הקיבוץ - אולי גם משיקולים אמוציונאליים - לדחות את ההצעה של אמיליה למרות הפרמיה הנאה שהוצעה לקיבוץ.

משמעות ההחלטה הייתה כי הקיבוץ יצטרך לרכוש את חלקה של אמיליה פיתוח תמורת אותו סכום - 61 מיליון שקל, שהוא כאמור גבוה יחסית לפעילות של חברה תעשייתית (וגבוה פי 3 מהמחיר בו רכשה אמיליה את חלקה). היות שלקיבוץ אין סכומים שכאלה, הוא נטל הלוואת גישור מבנק לאומי, תוך שהוא משעבד לבנק את מלוא החזקותיו במפעל. כן שועבד חלק מהחזקת הקיבוץ במפעל השני של דליה - חברת ארד מדי מים, הנסחרת בבורסה לפי שווי של 400 מיליון שקל (חלק הקיבוץ כ-27%).

לאחר שהשלימו את רכישת מלוא הבעלות במפעל, התכוונו בקיבוץ להכניס אליו שותף חדש, כשהכסף שיתקבל ישמש להחזרת הלוואת הגישור. בינתיים, חלפו מספר חודשים מאז הרכישה, שותף שיסכים לשלם את המחיר שמבקש הקיבוץ טרם נמצא, והריבית על הלוואת הגישור "דופקת" כל חודש.

עלייה בהכנסות, ירידה ברווחיות

בהחלטתם לרכוש את מלוא הבעלות על המפעל במחיר גבוה, לקחו חברי הקיבוץ הימור גדול, שעתיד להתברר כבוננזה, או לחלופין לגבות מהם מחיר כבד בעתיד. בעשור הקודם, טרם כניסתה של אמיליה פיתוח לחברה, רשמה זהר דליה הפסדים כבדים במשך מספר שנים, ולמשל את 2006, השנה שלפני כניסת אמיליה, סיימה החברה עם הפסד של 7.2 מיליון שקל.

על-רקע הפסדים אלה, שילמה אמיליה פיתוח עבור מחצית מהבעלות על המפעל סכום נמוך למדי של כ-20 מיליון שקל. כבר בשנה לאחר מכן עבר המפעל לרווחיות, אשר הגיעה לשיא בשנת 2010, אותה סיים עם רווח של 15.3 מיליון שקל. מאז הלכה ונשחקה הרווחיות של החברה כתוצאה מעלייה משמעותית בתחרות, כך שהקיבוץ רכש את הבעלות בה בתקופה מאתגרת למדי.

יצוין עוד, כי לזהר דליה עצמו אין עודפים ראויים לחלוקה אותם הוא יכול לחלק לקיבוץ, ולו עצמו התחייבויות לשלושה בנקים שהעמידו לו אשראי בהיקף של כ-75 מיליון שקל, המלווה בהתניות פיננסיות בהן נדרש המפעל לעמוד.

כתוצאה מיציאתה של אמיליה פיתוח, עזב את החברה המנכ"ל גבי פוליצר, שהשתתף עם אמיליה פיתוח ברכישת חלקה במפעל. תחתיו הביא הקיבוץ את יובל וינשטוק, שניהל בעבר מספר חברות תעשייתיות, האחרונה שבהן חברת רוזתם שבקיסריה. חברה זו, אשר מייצרת מוצרי היגיינה נשית, נמכרה לחברת על בד הבורסאית לפני שנתיים.

וינשטוק יצטרך להתמודד כעת עם מצב שוק מורכב, כאשר למרות שהכנסות החברה רושמות צמיחה נאה, רווחיותה הולכת ונשחקת. כך, ברבעון הראשון של השנה, שהיה הרבעון האחרון בו תוצאותיה של זהר דליה היו חשופות לציבור, נרשמה עלייה של 11.2% בהכנסות ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, ל-74.2 מיליון שקל; למרות הצמיחה הדו-ספרתית, הרווח הנקי דווקא ירד ב-7.6% בהשוואה לרבעון המקביל, והסתכם ב-1.7 מיליון שקל, כאמור בעיקר בעקבות עלייה ברמת התחרות. בנוסף לכך, עשויות גם הוצאות התפעול של המפעל לעלות כתוצאה מיציאתה של אמיליה פיתוח, מה שמדגיש עוד יותר את המחיר הגבוה ששילם הקיבוץ.

אמיליה פיתוח ניצלה סינרגיה שהייתה לה עם חברה אחרת, זהר קוסמטיקה (פעילות חברת קרליין לשעבר, אותה רכשה מפריגו בשנת 2009). סינרגיה זו הובילה לחיסכון בתקורות, וביצוע פעילויות משותפות של שיווק ואספקת חומרי גלם, כאשר חלק מחברי ההנהלה של זהר קוסמטיקה שימשו גם כחברי הנהלת זהר דליה, מה שהביא לחיסכון בהוצאות. עם יציאתה של אמיליה פיתוח מהחברה, פקעו ההסכמים שהיו בין החברות, מה שעשוי להשית הוצאות נוספות על זהר דליה.

באשר לאמיליה עצמה, מסתמן כי היא עשויה לצאת נשכרת פעמיים מהתעשיה הקיבוצית - בפעם הראשונה ממכירת החזקותיה בזהר דליה שהניבה לה רווח של עשרות מיליוני שקלים, ובפעם השנייה מהאקזיט הצפוי של קיבוץ שדות ים - שכן היא מחזיקה בעקיפין, באמצעות קוורץ וקרן טנא (קרן השקעות המתמחה בהשקעות בחברות קיבוציות), בכ-2.5% מהון המניות של חברת אבן קיסר. אם וכאשר זו תימכר, צפויה אמיליה לרשום רווח הון נאה גם מהשקעתה זו.