חוק סיעוד הביטוח הלאומי הוא ללא ספק חוק חשוב וראוי. הוא בא לסייע ולהקל על קשישים ותושבים ישראלים מבוגרים המוגדרים כ"סיעודיים", המתקשים בתפקודם היום-יומי והתלויים בעזרת הזולת בפעולות היום-יום או נזקקים להשגחה. בין השאר, מקנה חוק זה לקשישים אלה אפשרות להיעזר בשירותים של מטפל או מטפלת סיעודית המגיעים אליהם הביתה במימון המדינה. מכסת השעות השבועיות של טיפול מטפל או מטפלת בבית הקשיש היא 20-10, ונקבעת בהתאם לניקוד ב"מבחן תלות" שהביטוח הלאומי עורך לקשיש, ובא לקבוע מידת תפקודו בחיי-יום היום בביתו ובתלותו בזולת בביצוע פעולות יום-יומיות.
תפקידי המטפל במסגרת גימלת סיעוד כפי שמוגדרים בחוק הסיעוד כוללים: עזרה לקשיש ברחצה והיגיינה, עזרה בהלבשה, האכלה, בישול וקניית מצרכי מזון, ליווי הקשיש לקופת חולים ולסידורים, ביצוע משימות ניקיון קלות בביתו של הקשיש כגון: שטיפת כלים, סידור מטבח ומצעים בחדר שינה ועוד.
זהו חוק סוציאלי צודק, נכון וראוי מאין כמוהו. מגיע להורינו וסבינו להזדקן בכבוד ולהקל עליהם, אך, ראוי לבחון מידת ישומו של חוק זה בשטח. האם הוא מיושם כהלכה? האם כל הקשישים מקבלים בפועל את מלא שעות הטיפול שהוקצבו להם? האם בודקים היטב את איכות המטפלים ותפקודם בבית הקשיש ובכלל מי מפקח שאכן החוק מבוצע כהלכה?
חוסר פיקוח שערורייתי משיחות עם אנשים הקשורים לנושא וממעקב אחר קשישה שהיא קרובת משפחתי, הזכאית למטפלת, עולה, כי הפיקוח על הפעלת המטפלים לקשישים מצד הגופים האמורים לפקח לקוי מאוד ואף שערורייתי. הביטוח הלאומי, בשיתוף משרדים ממשלתיים ולשכות הרווחה ברשויות המקומיות, הוא שאחראי על הפעלת המטפלים הסיעודיים בבתיהם של הקשישים. הביטוח הלאומי הטיל את מלאכת הפעלת המטפלים הסיעודיים והפיקוח עליהם על חברות כוח אדם שזכו בזיכיון להפעלת החוק. הביטוח הלאומי והמדינה מעבירים לחברות כוח אדם הללו מיליוני שקלים מדי חודש לתשלום עבור שכר למטפלים והוצאות לגיוסם ופיקוח על עבודתם.
חברות כוח האדם הן סוג של מתווך בין המדינה למטפלים. אני לא אומר שהקשישים לא מעניינים אותם ואין אני טוען שהן לא אכפתיות כלפי הקשישים, אבל מדובר בחברות עסקיות לכל דבר שהצלחתן והישגיהן נמדדים גם בכסף. לא ברור אלו בדיקות או הכשרה עורכות חברות כוח אדם למטפלים הסיעודיים שהן מעסיקות. הנושא חשוב ושווה בדיקה, שכן במקרים רבים הקשישים, שהם חסרי אונים ולעיתים במצב פיזי ומנטאלי נמוך, נשארים בבית לבדם עם המטפלים. חברות כוח אדם שולחות נציגים מטעמן, כגון עובדים סוציאליים ואחרים, שבאים לבתי קשישים לבדוק את נוכחות המטפל/ת ותפקודם.
מעניין לדעת מה קורה במקרה שבו חברת כוח האדם מגלה כי המטפל/ת נעדר/ת או מאחר/ת או יוצא/ת לפני הזמן, או שלא מבצע/ת את העבודה כראוי. האם החברה תדווח על כך לביטוח הלאומי או לרשות המקומית או שמא תעלים עין? ומי מקבל את שכר שעות העבודה שלא בוצעו בפועל? אלה שאלות שצריכות להישאל ולהתברר לעומק.
כל המעורבים בעניין יודעים לספר לי, שתדירות ביקורי נציגי חברות כוח האדם בבתי הקשישים נמוכה יחסית. לעיתים מדובר על ביקור פעם בחודש ולעיתים אף בתדירות נמוכה יותר. ייתכן שיש חברות כוח אדם שתדירות ביקור נציגיהן גבוהה יותר, אבל באופן כללי הפיקוח על המטפלים בבתי הקשישים רחוק מאוד מלהיות צמוד ואינו מספק.
שכר עבור שעות שלא נוצלו העדר פיקוח זה גורם לכך שמטפלים לא מעטים מאחרים להגיע לבית הקשיש/ה או יוצאים הרבה לפני הזמן, כי הם אצים ממהרים לביתם או לבית של קשיש אחר בו הם מטפלים כדי להגדיל הכנסה. המטפלים לא מודאגים שלא יקבלו שכר עבור כל שעות העבודה שלא ביצעו בפועל, שכן בסוף השבוע או בסוף החודש יגשו לקשיש והוא, אם בשל אי מודעות, או מסיבה של אי נעימות או תלותיות, יחתום על טופס דוח שעות עבודה המועבר לביטוח הלאומי. יש מקרים של קשישים שהם במצב דמנציה וכדומה, החותמים למטפלים על טפסי אישור עבודה ולא מודעים, בשל מצבם, על מה הם חותמים וייתכן שיש מטפלים שמנצלים זאת לרעה, וכך יוצא שקשישים לא מעטים לא מקבלים מלוא מכסת שעות הטיפול להם הם זכאים. יתרה מכך: חש קשישים המקבלים פחות ממחצית מכסת שעות הטיפול המגיעה להם. אני לא טוען שזו נורמה, אבל זה קיים.
במלים אחרות: הדבר מאפשר למטפלים לקבל שכר מהמדינה תמורת שעות עבודה רבות שלא ביצעו. התופעה רווחת יותר בקשישים גלמודים ובעלי בעיות דמנציה ומצב מנטאלי נמוך, שמאחוריהם אין משפחה חזקה, מעורבת ואכפתית. יש לציין שקשישים רבים לא יודעים בדיוק לכמה שעות טיפול של מטפלים סיעודיים הם זכאים. לפעמים הוחלט להגדיל להם את מספר השעות השבועיות והם מקבלים על כך הודעה במכתב רגיל מהביטוח הלאומי.
למען ההגינות והדיוק יש לציין שהתופעות שציינתי לא מתייחסות לכל חברות כוח האדם ולכל המטפלים. אני מניח שרבים מהם עושים עבודתם נאמנה אבל התופעה, כך מתברר לי, מתוך שיחות עם אנשים ובדיקה יסודית, אינה שולית ואף ניתן להגדירה כרחבה למדי.
המצב ניתן לשיפור משמעותי, והנה כמה המלצות: - המטפלים יועסקו בצורה ישירה בידי המשרד לאזרחים ותיקים או גוף דומה. אין צורך בחברות כוח אדם שגורפות לכיסיהן מיליוני שקלים עבור תיווך, כאשר לא ברור עד כמה הן השקיעו ומשקיעות בהכשרת המטפלים או בפיקוח עליהם.
- הכסף שייחסך מתשלום המיליונים לחברות כוח האדם יועבר לשיפור המשכורות הנמוכות המשולמות כיום למטפלים (שכר מינימום בדרך כלל) ולשיפור תנאי עבודתם. העלאת השכר עשויה להביא בעקיפין להעלאת רמת המטפלים והמוטיבציה וההתמדה שלהם לעסוק בתחום.
- מטפלים בקשישים סיעודיים במסגרת חוק הסיעוד יחויבו, כתנאי לקבלתם לעבודה, לעבור בדיקת עבר פלילי ומבחני אישיות וגרפולוגיה. הדבר יביא להעלאת רמת המטפלים וניפוי אנשים שלא מתאימים לעבוד עם קשישים.
- המטפלים יעברו באופן שוטף קורסים והשתלמויות בנושאים הקשורים לטיפול בקשישים מטעם המדינה ועל חשבונה, במטרה לשפר את מיומנותם והידע שלהם בתחום.
- הפיקוח על הקשישים הסיעודיים בביתם יהיה צמוד. מתנדבים שיופעלו במסגרת הביטוח הלאומי וגופים התנדבותיים נוספים יבקרו מספר פעמים בשבוע אצל קשישים סיעודיים, ישאלו לשלומם ויבדקו נוכחות המטפל/ת ותפקודם. הסיכוי במצב כזה שמטפל "יבריז" קטן יותר משמעותית מאשר כיום. מטפל שייעדר מעבודתו ללא אישור, יפוטר מעבודתו.
