|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
בניגוד לישראל, ברירת המחדל בבלארוס היא לתרום איברים. בית חולים במינסק [צילום אילוסטרציה: AP]
|
|
|
בלרוס – מעצמת השתלת אברים
|
|
הסוד השמור התגלה בגלל ראש המוסד לשעבר: ישראל ובלרוס מתכוונות לחתום על הסכם לשיתוף פעולה רפואי. אם ייחתם, יוכלו ישראלים רבים לעבור השתלת אברים חוקית בבלרוס. והאם ליברמן ומאיר דגן הסתירו מראש הממשלה את המבצע הרפואי?
|
|
|
|
|
| מרכזי רפואה מודרניים, כולל מרכז ההשתלות במינסק, הם החלטה אסטרטגית שנועדה לתת לאזרחי בלרוס רפואה טובה, לפרוץ את החרם הבינלאומי ולהוות מקור הכנסה משמעותי למדינה. הרפואה תוציא אותנו מבידוד מדיני | |
|
|
|
|
עד לא מכבר, הסוד השמור ביותר במדינת ישראל היה מתי תתקוף ישראל באירן. כעת מתברר שלא מִניה ולא מקצתיה. עד לאחרונה, הסוד הכי שמור במדינת ישראל היה שמינסק, בירת בלרוס, הפכה למעצמת השתלות. " מאיר דגן הוא הראשון שעובר השתלת כבד חוקית בבלרוס", אומר מקור בכיר במערכת הבריאות, "קדמו לו רק מעט ישראלים". כמה, שאלתי. "פחות מאצבעות יד אחת", ענה. "וגם זה מספר שאין לזלזל בו במדינה כמו ישראל, שיש בה מחסור אקוטי באיברים להשתלה. אנשים נואשים מרחיקים לסין, לאלבניה ולאוקראינה, במרוץ מטורף אחר כבד, כליה או ריאה מצילי חיים, ולא פעם נופלים קורבן לכנופיות סוחרי איברים. האפשרות לעבור השתלה במסגרת מדיניות ממשלתית מוסדרת ומאורגנת, מרחק שלוש שעות טיסה, היא חידוש מרעיש". זו גם הסיבה שהמידע הזה נשמר עד כה בפרופיל נמוך כל כך. בשנה שעברה נחתם הסכם לשיתוף פעולה רפואי בין ישראל לבלרוס. ההסכם אושרר בפרלמנט במינסק. בירושלים עדיין דשים בו. במינסק מקווים כעת שתקדים דגן יזרז את העניינים. "בינתיים חיוני היה לשמור את העניין בפרופיל נמוך, כדי שלא יקרה מה שמתרחש במקומות אחרים, כמו ברוסיה למשל", אומר אותו בכיר במערכת הבריאות בישראל. "כבר קרה לנו מה שקורה בדרך כלל: הגענו מישראל במטרה לסגור הסכם עם מרכז השתלות בבית חולים מסוים, למשל במוסקבה, לאחר שבדקנו ומצאנו שהרמה טובה, שההליך חוקי ושהשירות טוב. אבל אז מתייצב מולנו מאכער מקומי או אפילו ישראלי, שמציע למנהל באותו מרכז השתלות כסף מהצד. מאותו רגע, הכול נחסם. או שהכול עובר דרכו והתוצאה היא שההליך כולו מתייקר בצורה בלתי אנושית, או שעוברים לחיפוש הבא". לכן הסוד הזה, שבבלרוס יש מערך השתלות מודרני, איכותי ומוסדר מטעם המדינה, נשמר בשקט. בשקט רב כל כך, עש שכאשר התברר שראש המוסד לשעבר מאיר דגן עבר השתלת כבד בבלרוס, אנשים הרימו גבה. משהו לא הסתדר להם בתודעה. "בלרוס?" שאלו, "איך ייתכן שאיש עתיר זכויות כמו דגן מוצא את עצמו בגיל 67 בדיקטטורה מצורעת בצפון-מזרח אירופה, במאבק הישרדות בודד ונואש על חייו?" משום שבישראל הדימוי של בלרוס הוא של ארץ גזֵרה, לא פחות. ארץ קרה ועגומה, שרק אדם כמו שר החוץ אביגדור ליברמן יכול לחשוב עליה כאופציה לחופשה שנתית. אבל כמו תמיד, המציאות עולה על כל דמיון. מתברר שבשעה שבמחלקת המדינה בוושינגטון ובאיחוד האירופי בבריסל היו עסוקים בגינויים ובחרמות נגד "הדיקטטורה האחרונה באירופה", היה אלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלרוס ב-18 השנים האחרונות, עסוק במציאת דרכים יצירתיות להישרדות. האמת היא שעם חברים כמו סדאם חוסיין, מועמר קדאפי, בשאר אסד ופה ושם גם ולדימיר פוטין, היה נראה שמדובר בהישרדות עם כרטיס בכיוון אחד. שנה יותר, שנה פחות. אבל כעת מתברר שלמרות השפם, מכירות הנשק ללוב והבוז הרעשני למערב, לוקשנקו פיתח מודל הישרדות מפתיע ויצירתי. "המודל הזה", הסביר לי גורם במשרד החוץ הבלרוסי, "מבוסס על החלטה להיכנס לאחד משני התחומים היוקרתיים יותר של הכלכלה הגלובלית המודרנית – היי-טק ושירותי רפואה מתקדמים. בהיי-טק אנחנו חלשים יותר, אך במה שקשור ברפואה - יש לנו את זה. לבלרוס מסורת רפואית אוניברסיטאית בת מאות שנים. בזכות התעקשותו של הנשיא לוקשנקו נחסכו ממנה תהליכי הרס ושינוי מהירים שעברו על מדינות אחרות בחבר העמים הסובייטי. התשתית האקדמית מהתקופה הסובייטית, הרפואה בבלרוס, לא רק שרדה בזכות העיקשות הזו, אלא גם עברה קפיצת מדרגה. נכון להיום, יש לנו כמה וכמה מרכזי רפואה מודרניים, כולל מרכז ההשתלות במינסק. "זוהי החלטה אסטרטגית מן המעלה הראשונה", מסביר איש משרד החוץ הבלרוסי, "שנועדה לא רק לתת לאזרחי בלרוס רפואה ברמה טובה, אלא גם לייצר נישה כלכלית ייחודית שתפרוץ את מעגל החרם הבינלאומי ותהווה מקור הכנסה משמעותי לתקציב המדינה. זו נישה שקשה להכפיף אותה לסנקציות וחרמות, משום שהיא פונה לצורך אנושי בסיסי שגובר על כל האיסורים והחרמות. "לא זו בלבד שהרפואה תוציא את בלרוס מבידודה המדיני, היא תציב אותה כחברה מן המניין באחד המועדונים הבינלאומיים היוקרתיים יותר שיש", הוא מוסיף, "הגם שאנחנו פחות מבודדים ממה שנדמה לכם בישראל". |
|
|
המקרה הפרטי יהפוך לסיפור אהבה? דגן [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
| בשלב זה החלו בארץ האיחולים והברכות לדגן, אבל גם ההתבדחויות על האסיר ממרתפי הקג"ב הבלרוסי, שנאלץ, בהוראת 'בטקה', להיפרד מהכבד שלו לטובת מאיר דגן. אז זהו, שלא, וזה לב העניין: כל מערך ההשתלות המודרני והמפתיע של בלארוס לא היה מתפקד ולא יכול היה להציע לאדם זר כמו דגן תרומת כבד, אלמלא חוק ההשתלות הנוהג בבלרוס | |
|
|
|
בשורה התחתונה מדובר בהחלטה אסטרטגית, אך לוקשנקו לא המציא את הגלגל. הרפואה כאסטרטגיה אופיינית גם למשטרו של קסטרו בקובה, שסיפק רפואת חינם איכותית לתושבי קובה ולכל תושבי דרום-אמריקה – אסטרטגיה שהעניקה לו לאורך שנים לא רק מעמד פוליטי, אלא גם את חיבת ההמונים. לוקשנקו אינו קסטרו, אבל הוא בהחלט 'בטקה', כפי שהוא מכונה בפי תושבי בלרוס – סוג של אבא, פטרון ובעל בית. לא עניין מקובל במיוחד בתרבות המערבית, אבל בישראל, לפחות בקרב יוצאי חבר העמים, יש סוג של נהייה אחריו. בפוליטיקה הישראלית, הדמות שהכי מתקרבת להגדרה 'בטקה' היא, כמובן, אביגדור ליברמן. כידוע, במפלגת ישראל ביתנו כולם בניו. ובכלל, בין ליברמן ללוקשנקו יש רומן ארוך, שחלקים ממנו מוכרים היטב לציבור הישראלי. בין השאר הם חולקים ידיד אחד משותף, איש העסקים היהודי-אוסטרי מרטין שלאף. וכזכור, כשליברמן רוצה להירגע הוא נוסע לבלרוס. כמו באותה חופשה מפורסמת שלקח אחרי הבחירות הכלליות האחרונות. לפיכך זה היה בבחינת תסריט כמעט ידוע מראש, לאחר שניסיונו של דגן להתאשפז בארצות הברית לא צלח. כששאר האופציות נפלו, ההמלצה החד-משמעית שקיבל הייתה: סע למינסק. אשתו של דגן סיפרה שדגן פנה לליברמן. זה, בתורו, יצר קשר במינסק עם סגן יו"ר מועצת השרים, אנטול טוזיק, שדיבר עם 'בטקה'. בתוך יומיים וחצי התקבל האישור המיוחל. לוקשנקו נתן את ההוראה, דגן הגיע למינסק בטיסה פרטית, עבר בדיקות והועלה לראש רשימת הממתינים להשתלת כבד. הרופאים במינסק העריכו שתוך ימים ספורים יגיע תורם מתאים. דגן העדיף לשוב ארצה, לבלות בינתיים עם נכדו. כשנחת, התברר שהתורם המתאים נמצא. דגן שב למינסק והניתוח עבר בהצלחה. כל אותו זמן נשמר דבר שהותו במינסק בסוד, עד למסיבת העיתונאים שבה חשף לוקשנקו את הסיפור הדרמטי של השתלת הכבד. בשלב זה החלו בארץ האיחולים והברכות לדגן, אבל גם ההתבדחויות על האסיר ממרתפי הקג"ב הבלרוסי, שנאלץ, בהוראת 'בטקה', להיפרד מהכבד שלו לטובת מאיר דגן. אז זהו, שלא, וזה לב העניין: כל מערך ההשתלות המודרני והמפתיע של בלארוס לא היה מתפקד ולא יכול היה להציע לאדם זר כמו דגן תרומת כבד, אלמלא חוק ההשתלות הנוהג בבלרוס. בתמצית, החוק הבלרוסי יוצר מציאות הפוכה למציאות בישראל. בבלרוס, הנתון הוא שאיבריו של כל אדם שנקבע לו מוות מוחי בבית חולים נלקחים לצורכי השתלה, אלא אם בעודו בחייו הוא או בני משפחתו חתמו על מסמך שבו הם מסרבים לתרומת איברים, ומסמך זה הועבר מבעוד מועד למרכז הארצי לתיאום השתלות במינסק. כלומר הכלל הוא שכל איבר שאפשר להשתילו והוא מתאים לכך, מועבר להשתלה, אלא אם מראש נקבע אחרת. זה מה שאפשר לרופאים בבלרוס לומר לדגן ברמה גבוהה של ביטחון שכבד מתאים יגיע בתוך ימים ספורים, ולא ייווצר מצב כמו בישראל, שבה יש מצוקת איברים ושליש מהממתינים להשתלת כבד אינם שורדים את תקופת ההמתנה. כל זה מתרחש במינסק, שבה המדינה מפתחת ומנהלת את שירותי הרפואה כמשאב כלכלי. השם הכולל לתופעה הזו הוא כמובן 'תיירות רפואית', והבלרוסים מציעים היום שורה ארוכה מאוד של שירותים, כולל רפואה פלסטית, רפואת שיניים וטיפולי פוריות, שהם מסוג הדברים שמקובלים מאוד גם במקומות אחרים בעולם, מהונגריה ועד הודו. אולם עיקר הקליינטורה הנוהרת לבלרוס היא מרוסיה וממדינות חבר העמים, כמו גם מגרמניה, פולין וצ'כיה. המבקרים מגיעים לנפוש במכוני מרפא בסגנון מזרח-אירופי עם מים מינרליים וכל מיני טיפולים משלימים אקזוטיים יותר או פחות. ההשתלות הן כמובן סיפור מסוג אחר, מורכב יותר, יקר יותר, ברמה אחרת. הניתוחים מתבצעים במרכז ההשתלות בבית החולים העירוני מספר תשע במינסק. זהו הליך ממוסד מאוד. ממוסד ומעשי כל כך, שאפשר היום להיכנס לאינטרנט ולהירשם לתהליך השתלה. הפירוט באינטרנט הוא כולל. החל במחיר ההשתלה – 50 אלף דולר להשתלת כבד, למשל, ועד לאחרון הפרטים הכרוכים במבצע, כמו מגורים ושירותים נוספים, כולל סוג המכונית שתיקח את הפציינט משדה התעופה.
|
|
|
|
|
| ייתכן שמקרה דגן יהפוך לתחילתו של סיפור אהבה. בראיון שנתן נשיא בלרוס אמר לוקשנקו שהוא מכיר את דגן ושוחח עמו בעבר כמה פעמים. על מה בדיוק שוחחו קשה לדעת. עם חברים כמו פוטין, אסד וקדאפי, זכר צדיק לברכה, היה להם מן הסתם הרבה על מה לדבר | |
|
|
|
"בשום מקרה אין מדובר ביוזמה פרטית", מבהיר באוזניי איש משרד החוץ הבלרוסי. "כל החברות כמו 'TZENTRO-KURORT' או 'CLINIC.BEL' הן חברות ממשלתיות או חברות-בת של חברות ממשלתיות. הכול 'State enterprise'. המבנה ההיררכי ברור לחלוטין ובראשו עומד הנשיא אלכסנדר לוקשנקו. הוא האחראי האולטימטיבי". והוא, כאמור, גם נתן את ההוראה להקפיץ את דגן לראש התור. הבכיר במערכת הבריאות כאן בארץ שעמו שוחחתי השבוע מכיר מקרוב את מקרה דגן. "אני מקווה מאוד שהקשר עם בלרוס יתפתח בצורה נכונה, ולא יהפוך כעת טרף ל מאכערים שיהרסו את המשאב הזה, שחיוני לחייהם של כל כך הרבה אנשים ולחיי בני משפחותיהם. רק לצורך השוואה", אומר הבכיר, "השתלה בארצות הברית עולה כ-300 אלף דולר. בקולומביה – 150 אלף דולר. בבלרוס – 50 אלף דולר. הפחד שלנו", הוא אומר, "נעוץ בכל השיילוקים הללו שנכנסים כעת פנימה בעקבות סיפור ההצלחה של דגן, מתלבשים על המערכת, וגובים את ליטרת הבשר שלהם. "עוד עשר, עוד עשרים, עוד ארבעים אלף דולר. בעלויות נושאות קופות החולים וחברות הביטוח. ובעניין הזה", אומר הבכיר, "קופת החולים הכללית פועלת פחות או יותר כמו מדינה. כל הניסיונות לגרום למשרד הבריאות להיות אקטיבי יותר, לעזור ביצירת הסכמים עם גורמים בחו"ל, איטיים מדי ואינם מספקים". ייתכן שמקרה דגן יהפוך לתחילתו של סיפור אהבה. בראיון שנתן נשיא בלרוס אמר לוקשנקו שהוא מכיר את דגן ושוחח עמו בעבר כמה פעמים. על מה בדיוק שוחחו קשה לדעת. עם חברים כמו פוטין, אסד וקדאפי, זכר צדיק לברכה, היה להם מן הסתם הרבה על מה לדבר. לבלרוסים יש גם קשרים קרובים מאוד עם האירנים, ולא מן הנמנע שבעקבות חיזוק הקשרים בין ישראל לבלרוס, יצטרף לגלריית השחקנים, בליגת הקווים האדומים, שחקן שעד לא מכבר היה שחקן ספסל וכעת מפתח פוטנציאל של שחקן חיזוק. וכאן מגיע אפילוג, שבלעדיו בכל זאת אי-אפשר. החודשים האחרונים ביחסי דגן וראש הממשלה נתניהו היו רוויי מתח, לאחר שדגן וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין התבטאו באופן חסר תקדים נגד נתניהו ומדיניותו בתחום האירני. המתח הזה גלש והרחיק עד לשימוש בהדלפות ובמשחקי לוחמה פסיכולוגית בתוך לשכת ראש הממשלה ומחוץ לה, לוחמה שהתנהלה, בין השאר, מעל דפי העיתון הכווייתי אל-ג'רידה. סוג של התנהלות שלא ממש מתאים לרצינות הנושאים שעל סדר היום הממלכתי. דגן ודיסקין הפכו לסוג של יריב, שלא לומר אויב פוליטי. אלא שעם היוודע מצבו הקריטי של דגן, ממנו התאושש בינתיים, השתנתה האווירה. פניתי למשרד ראש הממשלה, בעקבות מסיבת העיתונאים שכינס לוקשנקו, ושאלתי אם המשרד היה מיודע מראש בדבר אשפוזו וניתוחו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן בבלרוס. התשובה שהגיעה הייתה מוזרה, בלשון המעטה. "משרד ראש הממשלה אינו מעוניין להתייחס", נאמר בה. אז מה צריך להסיק מכאן, ידע או לא ידע? אם לא ידע או לא היה מיודע, מה זה אומר ששר החוץ וראש המוסד לשעבר מארגנים מבצע חסר תקדים במדינה כמו בלרוס, מבלי שראש הממשלה שותף בזמן אמת? ואם כן, האם התשובה המוזרה מלמדת על סוג של איפוק? מתבקשת, לכל הפחות, פרשנות באל-ג'רידה.
|
|
| תאריך:
|
06/11/2012
|
|
|
עודכן:
|
06/11/2012
|
|
פזית רבינא
|
|
בלרוס – מעצמת השתלת אברים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יהוידה
|
7/11/12 16:24
|
|
|
|
|
|
פזית רבינא
|
8/11/12 17:24
|
|
פרופבליקה, עמותת עיתונות המפרסמת תחקירי עומק בנושאים ציבוריים, נוסדה לפני כארבע שנים בארצות-הברית כמיזם יוצא דופן: ארגון עיתונאי ללא מטרות רווח, המתמקד בעיתונות תחקירים ונתמך על-ידי פילנתרופ עשיר. היוזמה הונחה לפתחה של קרן הצדקה של זוג בנקאים עשיר, הרברט ומריון סנדלר, על-ידי פול סטייגר, מי שהיה עורכו הראשי של ה"וול סטריט ג'ורנל". ההקצבה הראשונה עמדה על סך 10 מיליון דולר לשנה, והארגון, המפרסם את ממצאיו באתר האינטרנט שלו ובכלי תקשורת מובילים בארצות-הברית, כבר ביסס את המוניטין שלו ואף גרף פרס פוליצר.
|
|
|
|
|
מייקל וינסנט גאזו היה מחזאי ושחקן אמריקני שכתב את המחזה בשנות החמישים המאוחרות. המחזה הועלה בהצלחה בברודווי עם בן גאזארה ואחר כך הופק לסרט עם אווה מרי סנט. גאזו מת ב-1995 בגיל 71 בלוס אנג'לס.
|
|
|
|
|
הנה הסיפור המרכזי של היממה האחרונה (לא מה שקראתם!):
|
|
|
|
|
בשבועיים הראשונים של חודש ספטמבר 2012 הציג במוזיאון יפו לעתיקות שישה מפסליו במסגרת השקת ספר על האמנות הישראלית. במוזיאון לעתיקות ואמנות ביפו העתיקה. באוקטובר השתתף בתערוכה במוזיאון הצייר משה קסטל במעלה האדומים, שם השתלבו פסליו להפליא עם פסלי משה קסטל עצמו למרות שלא הכיר או ראה אותם קודם. כנראה שאותו מאגר של תת מודע קולקטיבי הניב פסלים דומים.
|
|
|
|
|
נימוסי השולחן בסין הם ללא ספק עניין משמעותי ביותר. הסינים מקפידים על הנימוסים לאורך כל שלב בחייהם, מתוך מחשבה שאכילה אינה רק צורך פיזיולוגי בסיסי, אלא גם חוויה חברתית חשובה. משום כך, חשוב להכיר את נימוסי השולחן הסיניים, בין אם אדם הוא מארח ובין אם הוא אחד האורחים.
|
|
|
|
|
