גילוי נאות, שמחתי שברק אובמה ניצח. לא רציתי לראות את רומני מכהן בתפקיד הנשיא ה-45 בארצות הברית. אך יש לי מילה טובה למפלגה הרפובליקנית, שנתנה שיעור מעולה לכל שוחרי הדמוקרטיה גם מחוץ לארצות הברית.
בחיי הפוליטיים בישראל חוויתי בעבר יותר מפעם אחת את חווית הפעילים במפלגה שהפסידה את מערכת הבחירות. לצערי, הייתה גם חוויה של תבוסה שהיא קשה יותר מהפסד. בליל התבוסה נותר אולם כמעט נטוש. הדגלים קופלו ורק מתי מעט נותרו באולם. מנהיג המפלגה המובסת לרוב נותר בודד ונטוש.
המפלגה הרפובליקנית נתנה שיעור מרשים בדמוקרטיה. בהיוודע תוצאות הבחירות, האולם בבוסטון נותר גדוש באלפי תומכים, המכבדים במחיאות כפיים את המנהיג שלא זכה בבחירות. עם כל ההבדלים בממדים בין ישראל וארצות הברית, הרי בארצות הברית נותרה על-כנה תרבות דמוקרטית מעוררת כבוד. נותרה על-כנה תרבות המורה איך מקבלים הפסד במערכת הבחירות. את התרבות הזו שידרה המפלגה הרפובליקנית במעמד המכובד של האולם בבוסטון.
הערכתי לשיעור בדמוקרטיה, שנתנה המפלגה הרפובליקנית בבוסטון, מלווה בביקורת נוקבת לצבע בו נצבע האולם הרפובליקני בבוסטון מול הצבע בו נצבע האולם הדמוקרטי בשיקגו. הצבע היחיד שצבע את האולם בבוסטון היה לבן. בעוד שהאולם בשיקגו נצבע בכל הצבעים מכל הגזעים מכל קשת רבת הגוונים המרכיבה את ארצות הברית של אמריקה. הצבע השחור היפה חגג לצד הצבע הלבן בשיקגו, וחבל שהוא נעדר לחלוטין בבוסטון.
ממערכת הבחירות הזו אני לוקח שיעור נוסף. הייתה זו מערכת בחירות מאוד יקרה. אך אי-אפשר להתעלם מכך שמפלגה אחת אספה את כספיה מבעלי הון כדוגמת מיליונר, מלך מהמרי הקזינו מלאס ואגס, ששפך מיליוני דולרים ובעקבותיו הלכו בעלי הון לא מעטים.
אודה שלא אהבתי את המועמד לנשיאות של המפלגה, בה השקיע מיליונים המהמר מלס וואגס, גם אם הוא יהודי אוהב ישראל. אהבתי את המועמד השחור, שעיקר התמיכה הכספית שלו הייתה מדולר ועוד דולר, מתרומות המוניות של מיליוני אזרחים, רובם באמצעות הרשתות החברתיות, שתרמו 10 או 20 דולרים.
