לאחר ניצחון אובמה ראינו שוב את התופעה הבלתי מוסברת של האופי הישראלי הבולט במיוחד בספורט. שם אוהדים של קבוצה (הפועל או מכבי בית"ר וכולן) שמחים לאידה של הקבוצה היריבה כשהיא מפסידה במשחק חוץ. הם שוכחים שהקבוצה היריבה מייצגת גם את ישראל, אבל השנאה, השנאה העיוורת היא זו שקובעת.
הנה בעיתון הארץ של אתמול הכותרת הראשית הייתה משהו כמו "נתניהו הפסיד בדאבל!, מאת הכתב הידוע יוסי ורטר בשנאתו התהומית לנתניהו. ובגוף הכתבה איזו שמחה! ועל מה? - לא על כי אובמה ניצח בבחירות, לא על כי רומני הפסיד, אלא על כי הו-הא, מה קרה - ביבי אכל אותה!. כך מנסה העיתונות הישראלית להחדיר תרבות של בית"ר ירושלים ובלומפילד לפוליטיקה הישראלית. גם כמות הטוקבקים שגינו את הכתבה, לא שכנעו את עורכי העיתון והם ימשיכו בדרכם השואפת להשתוות ל
ידיעות אחרונות. אלא שהם טעו בדרך והם נוסעים הישר לדרך
מעריב. ו"במעריב" כותבים שם ש"נתניהו יצטרך לעבוד קשה כדי לגרום לאובמה לעמוד לצדנו". טמטום, אמרנו?.
כמו-כן מספר לנו מעריב על חשש בלשכת ראש הממשלה שאובמה יתערב בבחירות של ישראל. סליחה, מתי הם לא התערבו? נכון, בזמן בן-גוריון. ואלי גולדשטיין כותב שם חוות דעת פסיכיאטרית "על הפחדים של ביבי".
לזרות פאניקה בציבור
כל הכותבים האינטליגנטים ללא ספק בוודאי יודעים שיחסים אישיים בין מנהיגים אינם משפיעים על השיתוף פעולה ביניהם. צ'רצ'יל לא אהב את סטלין, ובכל זאת הם שיתפו פעולה נגד אויב משותף, ודוגמאות כאלה יש למכביר. אבל הכתכתבים שלנו מאוד אוהבים לשנוא ולזרות פאניקה מיותרת בציבור, והכל למען "אני אראה לו מה זה".
ואולמרט? איך אפשר בלי אולמרט? (הבולגרים אומרים: "בכל תבשיל – פטרוזיליה"). אולמרט בעל החוצפה הבלתי נלאה, משחרר את חרצובות פיו, ובדיוק כששמע על הגשת הערעור במשפטיו, ולפני שיתחיל משפטו על השוחד בהולילינד, יוצא נגד נתניהו "שעבר כל גבול", יוצא נגד הפרקליטות ונגד מערכת המשפט כפי שעשה מאז ומתמיד ("המוסד לביקורת המדינה הוא קרקס" וכו') זה שהוא הורשע בהפרת אמונים, בעיניו זה זניח.
שיטת הבחירות בארה"ב - מתאימה למערב הפרוע
באשר לשיטת הבחירות בארה"ב. זו שיטת "The winner takes it all” (המנצח לוקח הכל) שיטה שהתאימה למערב הפרוע שם ניצבו שני הנצים אחד מול השני בדו-קרב על הכל או לא כלום. במחשבה שניה, הם לא המציאו את השיטה, כבר בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס כבר היה קרב כזה (דוד בגלית). אבל מאז גם במלחמות ובציוויליזציות הייתה אבולוציה, ושיטה זו חלפה בעולם הנאור ואיננה עוד. אבל נשארה באמריקה ארץ החלומות, שם לפרט אין דעה בקלפי לבחירות לשלטון העליון במדינה וקולו נמס באלקטורים. יום יבאו ואיזה מנהיג/פילוסף אמיץ ישנה את השיטה למען השוויון בכל-כך חשוב לארה"ב.
ארוחת הערב מככבת במחקר חדש - המיתוס והמציאוּת 
