חיסולים בצמרת

איני מכיר הרבה אנשים שיהיו מוכנים לשים את היד באש ולהישבע שהם מאמינים שאהוד אולמרט נקי מרבב (מלבד השותפים שלו, אורי מסר, שולה זקן, וכיו"ב). בניגוד לגרסת אולמרט, הוא אפילו הורשע כבר בעבירות חמורות, שאילולא היה נוקט בתרגיל משפטי מבריק, היה גם נושא הקלון עולה על השולחן, ומן הסתם הוא היה מפסיד בקרב עליו.

מנגד, איני מכיר תקדימים שבהם הפרקליטות עבדה מהר כל-כך, בתיק מורכב כל-כך, והביאה לבית המשפט העליון כתב ערעור רחב-יריעה כל-כך. דומה שערעור בתיק הזה אמור לטפל בעיקר בכבוד האבוד של פרקליט המדינה משה לדור, וביוקרה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. אולמרט עצמו הוא רק כלי בידיה של המערכת המשפטית לכבוש בחזרה את היעד, והיעד הוא היושרה והמקצועיות.

כשלעצמי, איני מסוגל שלא לחשוד שהפרקליטות הפכה להיות אחת הרשויות היעילות ביותר בשירות הציבורי, גם, שלא לומר בעיקר, לצורך אחר שאינו רלוונטי לתפקידה ולתפקודה. האם ייתכן שהמשפטנים בשירות המדינה התחילו לשרת את ראש המדינה? אנחנו מכירים מעולם הקולנוע תסריטים כאלה, ופרשת בר-און-חברון כבר הוכיחה לנו שגם בישראל הם מתרחשים.

כמו במקרה אולמרט, חזקת החפות לא עומדת לזכות ליברמן. אין לדעת אם זו החזות המאיימת או הנתק המוחלט של האדם מעולם הרגש של עצמו וזולתו. מעט אנשים יהיו מוכנים להישבע בנקיטת חפץ בעבור היושרה של האיש. מבחינות ציבוריות רבות, ליברמן הוא טמא מחמת מיאוס, ומליצי היושר שלו הם בעיקר מי שזוכים לשרת אותו בכנסת, ומכאן שהם נטולי אמינות לחלוטין.

מנגד, לאחר למעלה מעשור שנים שבהן הפרקליטות מתמזמזת עם התיק החמור והחשדות האיומים בהם הוא נחשד, ולאחר שהיועץ המשפטי כבר נתן לעצמו יותר ארכות מאשר הקרדיט שהיה לו, ולאחר שאריה אבנרי עתר לבג"צ במסגרת תנועת אומ"ץ, לפתע התחייבה המדינה לתת את החלטתה באשר לשאלת ההעמדה לדין בתוך "כחודש" ימים. דגש על "כ" חודש.

מה עשתה הפרקליטות כדי לקדם את התיק הזה במשך העשור החולף? כנראה שאיש לא ידע. החיוך הזחוח של החשוד עצמו, מעלה ספקות וחשדות, יותר מאשר מעודד את הביטחון והאמון במערכת. אין לדעת אם החשוד מחייך בכל פעם שנשאל על כך משום שהוא עושה שימוש בפסיכולוגיה הפוכה כדי לקעקע את אמינות המערכת, או משום שהוא יודע דבר מה על חולשתה. את התשובה לשאלה הזו כנראה שלא נדע, והדרך היחידה בה נוכל להשלים את תמונת המצרף הזו, היא על-ידי היקשים מכל המקרים הללו גם יחד.

לאחר קריירה ארוכה בליכוד כקישוט קיר חרישי, כנראה שמישהו ששולח מחסלים-פוליטיים הגיע למסקנה שהגיעה העת של סילבן לפנות את מקומו. אחרת אין דרך להסביר את העובדה שכך לפתע, בעיתוי מושלם לפני הפריימריז בליכוד וערב בחירות, נמצא מידע המוביל לחשדות שעל בסיסן החלו חקירות נגדו בעניין כספי מימון. העיתונאי יואב יצחק שם את הדגש על הסוגייה המעניינת ביותר בסיפור הזה, המצביעה על כך שסילבן שלום הוא בין הפוליטיקאים העשירים ביותר בישראל, ומשום מה הוא ואשתו "מקוששים" תרומות.

החיסול של סילבן היה רק עניין של זמן, ואולי נכון יותר לומר – עניין של עיתוי. הרשימה של הליכוד מתאחדת עם הרשימה של ליברמן, וסילוק סילבן עשוי לפנות מקום בכיר בצמרת. נתניהו זקוק לאנשיו בצמרת. סילבן כבר הוכיח שהוא יודע לעשות קולות של שטיח כדי לשרוד, אבל זה כנראה מה שהביא את השטיח להיות כרוך סביבו. החיסול לא הושלם אבל הוא בדרך לשם.

משה כחלון היה אחד האנשים הכי מוערכים בקרב הציבור מבין חברי צמרת הליכוד. כתבתי בעבר על הפער העצום בין מה שעשה בתיק התקשורת (גרם גם לירידת מחירים וגם להחלשת חברות התקשורת שהביאה בקצב מהיר מדי לקריסת מבנה העלויות ולפיטורין שפגעו בשכבות החלשות ביותר). כתבתי בעבר גם על חולשתו כשר הרווחה והשירותים החברתיים.

אבל דבר אחד לא ניתן לקחת ממשה כחלון, ואסור לקחת ממנו. זו איכות שצריך לעודד בחברה הישראלית בכלל ובפוליטיקה הישראלית בפרט. משה כחלון לא היה נגוע בקשרי הון-שלטון, והפופולריות שלו נבעה מהפער העצום שבינו לבין יתר חברי הצמרת של הליכוד. העובדה הזו הפכה אותו לאדם האהוד ביותר בציבוריות, ולאדם השנוא ביותר בתוך צמרת הליכוד. לא רק השרים הרגישו מאוימים, אלא נתניהו עצמו.

את יתר הפרשה ניסו לשכתב המופקדים על יומני הממלכה של נתניהו, אבל ככל שניסו לשכתב אותם באופן מופרך יותר, כך התחזקה תמונת ההתרחשויות האמיתיות. כחלון נסק על גבי סקרים, שניבאו לו, שאם רק היה מתמודד מול נתניהו, היה יכול להקים ממשלה עם עצמו בלבד. פרטי החיסול עדיין לא נגישים לציבור, והעסקה האפלה, במסגרתה אדם פופולרי כל-כך מקריב את עצמו ומגלה את עצמו לאי-המתים, נותרה בגדר מציאות עלומה ותמוהה למרבית הציבור. עוד כוכב נפל כדי לפנות מקום למלך המשיח לעולם ועד. אף אחד מהנתינים של המלך לא מעז לומר שהמלך, אפעס, ערמומי אך עירום.

הכוכבים העלולים לסכן את לפיתת המלך בכיסא המלוכה נעלמים בזה אחר זה. את חלק מהם מפנים כוחות החוק והמשפט, וחלק אחד מפנה הסניטר הראשי, נציג המלכה הצמוד למלך. חלק אחר מפנה העיתונות המגויסת של המלך, הכרוז המלכותי "ישראל היום", וחלק אחר מפנים כוחות הנאמנים למלך בתוך מרכז הליכוד.

המלך הזה ידוע בקשרים בינאישיים חזקים מאוד עם בעלי הון בישראל ומעבר לים, ובקשרים בינאישיים רופפים מאוד, כאלה שהופכים ליריבויות מרות במיוחד עם האנשים הקרובים אליו ואלה הכפופים למרותו. אחד אחר השני ברחו ממנו היועצים שהכירו את מעלליו מקרוב. וכולם, ממלאים פיהם מים. רק אלדד יניב פותח את הפה ומוציא החוצה את הגרביים השחורות.

על המלך ושכמותו נאמר המשפט: את כל מי שתפגוש בדרך למעלה, תפגוש שוב גם בדרך למטה. מן התמונה המצטיירת כעת, מצבו של אסד טוב יותר מול מקורביו מאשר מצבו של המלך ביבי-קינג. החיסולים יימשכו כעת במלוא הקצב, אבל את הנעשה אין להשיב. חצר המלך מלאה עד אפס מקום במשתפי-פעולה שנפגעו בשל נאמנותם למלך, ואלה חוברים כעת לכוחות האופוזיציה. מהפך נעים, מהפך שמח.