הרהורים על פרישה

בשנות ה-60 של המאה ה-20, שרו חברי להקת ה"ביטלס" (החיפושיות) את אחד הלהיטים היפים שנקרא "כשאהיה בן 64". חברי הלהקה המפורסמת, היו אז בשנות ה- 20 לחייהם ונראה לי שהם הקדימו את זמנם. כשאתה בן 20, גיל 64 נראה לך כזקן מופלג והרהורים על פרישה נראים כל כך רחוקים שאף אחד לא חושב על כך. אבל לצערי, המוזיקה והקצב של החיים הם שני דברים שונים בתכלית. מרבית האנשים נזכרים להתחיל ולתכנן את הפרישה שלהם במועד הסמוך לפרישתם. יש כאלה שלא מתכננים כלל ורק בהגיעם לגיל הפרישה הם נזכרים לתכנן. אך כאן טמונה הבעיה. לגיל הפרישה יש להתכונן שנים רבות מראש. ככל שנקדים לעשות זאת, כך יהיה טוב יותר.

לתכנון לגיל פרישה יש הרבה משתנים וסיכונים הנמצאים בדרכנו. חלק מהם תלוי בנו וחלק מהם לא נמצא בשליטה שלנו. אולם, איך שלא נביט על זה, לתכנון המוקדם יש השפעה דרמטית על היכולת שלנו כאנשים עובדים, לשמור על רמת החיים שלנו לאחר שנפרוש. במאמר זה אנסה להצביע על כמה סיכונים הקיימים בדרך אל הפנסיה אשר ישפיעו על רמת ההכנסה שלנו בגיל הפרישה.

• קצבת הביטוח הלאומי: כל תושב של מדינת ישראל זכאי לקבל קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. קצבה זאת נמוכה ואינה קשורה לתשלומים ששילם העובד לביטוח לאומי במשך כל תקופת עבודתו. גובה הקצבה נקבע על-פי קריטריונים אחרים והם אחידים לכולם. נכון להיום קצבת הזקנה שמשלם המוסד לביטוח לאומי תגיע לסך של כ 2,200 שקלים לחודש ואפילו פחות מזה, בכפוף לחוק הביטוח הלאומי. כולם מסכימים כי זאת קצבה נמוכה. בהערת אגב אציין כי בימים אלה אנו מתבשרים כי משרד האוצר מתכנן מספר צעדי חקיקה אשר יגרמו לשחיקה בקצבת הזקנה. כמה פוליטיקאים אף התבטאו כי עם החלתו של חוק פנסיית חובה יש לבטל את קצבת הזקנה. זה סיכון רציני הקיים אצל כולנו אשר יגרום לנו להפסד הכנסה בגיל הפרישה.

• תוחלת החיים המתארכת: אנו שומעים רבות על גורם סיכון זה. בתחילת המאה ה- 20 תוחלת החיים במערב אירופה הייתה גיל 57. היום בישראל תוחלת החיים היא כ-83.5 שנים לנשים וכמעט 80 שנים לגברים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוחלת החיים עולה באופן עקבי בשנה אחת לפחות בכל עשור. המשמעות היא, כי החיסכון שנצבור לפנסיה שלנו אמור להספיק לשנים רבות יותר. לשם כך יש להתחיל ולחסוך לפנסיה בגיל צעיר יותר כדי לצבור כמה שיותר כסף בתוכנית הפנסיה שלנו.

• ההוצאה החודשית בגיל פרישה עולה: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי ההוצאה החודשית לנפש עולה בגיל הפרישה. נתון זה עומד בסתירה לתפיסה בציבור, לפיה ההוצאה החודשית קטנה בגיל הפרישה. הסיבות לכך הן רבות, אך עם העובדות קשה להתווכח.

• נשים צריכות לחסוך יותר: תוחלת החיים של אישה ארוכה יותר משל הגבר ב-4 שנים לערך. בנוסף לכך, נשים עובדות בדרך כלל מספר שנים מועט יותר מהגברים ובשכר נמוך יותר. עובדה זאת גורמת לכך שבגיל הפרישה כמות הכסף שחסכה האישה, נמוכה יותר מזאת של הגבר. כדי להתגבר על הבעיה, הנשים חייבות לחסוך יותר מגברים.

עד כאן כמה הרהורים על פרישה. אסיים בשאלה ששואלים חברי להקת "החיפושיות" בשירם הידוע שהוזכר לעיל: "מי יטפל בי ומי יאכיל אותי כשאהיה בן 64?".