'אינטליגנציה חברתית' הוא הספר המומלץ לכל אחד ואחת בעת בחירות המתקיימות בימים אלה, ובכלל.
בספר זה מתאר המחבר דניאל גולמן את המדע החדש של יחסי אנוש. בחלקו השני של הספר, בחלק המכונה 'קשרים שבורים', מופיעה בפרק השמיני, אבחנה הנוגעת לענייננו תחת הכותרת: 'השילוש האפל'.
ד"ר דניאל גולמן מתאר בפרק זה, את המאפיינים של אותם אנשים, שלעולם עלינו להוציא אותם מרשימת החברים והנבחרים שלנו. המכנה המשותף לכולם: אטימות לזולת.
כשאטימות לזולת היא סימן ההיכר לאדם ו/או נבחר ציבור מסוים, הוא משתייך לרוב לאחד משלושת הטיפוסים שהפסיכולוגים מכנים בשם 'השילוש האפל': נרקיסיסטים, מקיאווליסטים ופסיכופתים. את שלושת הטיפוסים האלה אנו חייבים לזהות ולהרחיק אותם מחברתנו ובעיקר מן השירות הציבורי ומתפקידים ממלכתיים ובוודאי מראשות מפלגה ורשימת מועמדיה לכנסת ו/או לכל תפקיד מנהיגותי.
שלושת הטיפוסים האלה, חולקים במינונים משתנים, יסודות מכוערים, ולרוב מוסווים היטב: רוע לב חברתי, צביעות, אנוכיות ואלימות, וצינה רגשית.
אנו חייבים להתוודע אל סימני ההיכר של שלישיית הטיפוסים הזו, בכדי להיטיב לזהותם ולהרחיקם מקרבנו. רוב האנשים המתאימים להגדרת 'השילוש האפל' אינם עומדים בדרישות האבחון הפסיכיאטרי, על-אף שבמקרים קיצוניים הם נהפכים לחולי נפש ו/או לעבריינים. הסוג ה"תת-קליני" שכיח הרבה יותר, והוא חי בינינו ולרוב נוטה להעמיד עצמו כמנהיג פוליטי ו/או חברתי בראש מפלגה פוליטית, כזו או אחרת, ואף עלול להיבחר לראש ממשלה ואפילו לנשיא מדינה. עלינו למנוע זאת אם חפצי חיים אנחנו.
הנרקיסיסט פועל מתוך מניע אחד: חלומות תהילה. יכולתו של הנרקיסיסט החולני להתחשב באחרים, כמעט ולא קיימת. הטיפוס הזה מגיע פעמים רבות מידיי מן הדרגים העליונים של עולם העסקים. הוא שואף להערצה יותר מכל דבר אחר. כיוון שהוא אינו נותן את דעתו להשפעת מעשיו על אחרים, הוא חופשי לחתור אל מטרתו בתוקפנות ומבלי להתחשב במחיר האנושי. יש לו אמפתיה סלקטיבית, והוא מתעלם מכל מי שאינו מזין את שאיפתו לתהילה.
הנרקיסיסט מסוגל לסגור חברה או למכור אותה, או לפטר המוני עובדים, בלי להרגיש סימפטיה כלפי מי שהחלטות אלו ממיטות עליו אסון אישי. אין לנרקיסיסט חרטות והוא אדיש לצרכים או לרגשות של הכפופים לו.
סימן היכר נוסף לנרקיסיסט המסוכן: אטימות לביקורת. הנרקיסיסט החולני הוא מנהיג שקר המתמקד באופן סלקטיבי בנתונים התומכים בדעותיו, ומתעלם מעובדות שאינן נוחות לו. הוא אינו מקשיב אלא מעדיף להטיף ולשנן עקרונות. הוא מסוגל להמיט אסונות. כשהוא מטפח חלומות המנותקים מהמציאות, כשהוא חסר רסן ומתעלם מעצה חכמה, הוא עלול לגרור חברה שלימה למסלול הלא נכון.
עסקה משתלמת
מנהיג נרקיסיסט חולני מטפח בקרב החברה אותה הוא מנהיג את אותו דימוי עצמי קולקטיבי כוזב, ויוצר ניפוח רגשי הגדלות כנורמה של פעולה. אותו מנהיג נשאר מבודד מאחורי חומה של מעריצים עיוורים שיתמכו בו בכל מצב. אותם אומרי הן בהם מקיף עצמו מנהיג שקר זה, יעוותו את האמת מרצונם, בתמורה למנעמי ההערצה העצמית הקבוצתית. גם הקשרים בין חברי קבוצה נרקיסית זו אינם אותנטיים והצביעות פורחת. כולם משתפים פעולה ושותקים כדי לשמור על האשליות המשותפות. ההדחקה והפרנויה פורחות בחבורה החולנית אותה מנהיג הנרקיסיסט החולני.
בחברה נרקיסית כזו שמנהיג נרקיסיסט חולני בונה ומטפח, מי שמסכנים את תחושת הגדולה של החבורה יורדים בדרגה, ננזפים או מפוטרים. התנועה והמפלגה הנרקיסית נהפכים ליקום כביכול מוסרי כשלעצמו, עולם שמטרותיו, טובו ואמצעיו אינם מוטלים בספק אלא מתקבלים כהוראות מוחלטות ומושלמות. עולם כזה, שבו עושים כל מה שצריך לעשות כדי להשיג כל מה שרוצים להשיג, נראה כביכול עסקה משתלמת לכל השותפים לה. התשבחות העצמיות הרצופות מסוות את הניתוק מהמציאות. הכללים אינם חלים על תנועה ומפלגה כזו ועל ראשיה ומנהיגיה, רק על האחרים.
המקיאווליסט דומה לנרקיסיסט בכל, מלבד שוני אחד: הוא מציאותי באשר לעצמו ולאחרים, אינו טוען טענות מוגזמות ואינו שואף להרשים. הוא מעדיף לראות דברים בבהירות, כדי להיטיב לנצלם, בעורמה חסרת מצפון, ובתחבולות נלוזות, להשגת מטרות מושחתות. הוא רואה את העולם במונחים רציונאליים, הסתברותיים, משוללי רגשות, ונעדרי חוש מוסרי הנובע מדאגה אנושית. יש לו יכולת סלקטיבית חדה לחוש מה עשוי מישהו לחשוב, והוא מסתמך על הפיקחות החברתית הזאת כדי לפלס את דרכו בעולם. הוא מצטיין בחלקלקות חברתית אגדית. הוא הנבל עם הקסם החלקלק, הפיקחות והביטחון העצמי.
בטווח הארוך מסתכנים המקיאווליסטים בכך שיחסיהם המורעלים ושמם הרע יורידו אותם מן המסילה באחד הימים. דברי ימיו האישיים של המקיאווליסט יהיו בהכרח זרועי שונאים: חברים לשעבר, אהובים לשעבר ושותפים עסקיים לשעבר - כולם גדושי עלבון או שנאה יוקדת. יש לו אישה.
הפסיכופט רואה באנשים אחרים חפצים ולא אנשים, פתאים שאפשר להונות אותם, להשתמש בהם ולהשליכם. הפסיכופט לעומת חבריו הנרקיסיסט והמקיאווליסט, אינו חש שום חרדה. הפחד זר לו. הוא מחוסן מפני חרדה ושומר על שלווה במצבים שגורמים פאניקה לרבים אחרים. הוא אינו זהיר בכל מה שקשור בסיכונים גבוהים. הוא אינו מושפע מהאיום בעונש ואדיש לתוצאות מעשיו. אין לו אמפתיה בכלל. הם אכזריים ואדישים לנוכח כל מצוקה וסבל אנושי.
יש תואר מפוקפק המוענק לפסיכופטים מסוימים הנקראים "פסיכופטים מצליחים", והוא מתאר את מי שהיו מעורבים בגניבה, בסחר בסמים, בפשעים אלימים וכדומה, אך לא הורשעו או נעצרו כראוי למעשיהם. עבריינותם בשילוב עם אותו דפוס קלסי של חן שטחי חלקלק, שקרנות פתולוגית והיסטוריה של אימפולסיביות, מזכה אותם בתואר פסיכופט.
לסיום, אצל אנשי "השילוש האפל", אין כמעט תחושות בושה ואשמה. הנרקיסיסטים פועלים מכוח הגאווה והפחד מפני הבושה, אבל חשים אשמה מועטה בלבד על מעשיהם האגוצנטריים. גם המקיאווליסטים אינם מפתחים תחושת אשמה כי אין להם אמפתיה. הפסיכופטים לא יודעים כלל מה הם רגשות אשמה ובושה ולכן הם מסוכנים ביותר לחברה.
אני מציע לכולנו להפעיל את המסננת של "השילוש האפל" על המועמדים בבחירות בכל הקשר של בחירות לתנועה, למפלגה ולכנסת ולממשלה. מי שאותר כאחד מאנשי "השילוש האפל" חייב להיות מורחק ולתמיד מעמדות השפעה חברתיות וציבוריות. אנחנו חייבים לנקות את המפלגות והתנועות ואת הכנסת והממשלה והשירות הציבורי והממלכתי מהמאכערים והעסקנים חבריי "השילוש האפל". בנפשנו הדבר.
