בעקבות ניצחונו של אובמה תוקפים כמה מראשי המדברים בתקשורת הישראלית את נתניהו: בגללו המדינה תיענש, בגללו כביכול "הבית בוער", אך מתקשים להסתיר את הציפייה, שאויבם יישרף בו. היש הצדקה עובדתית לטענתם, שנתניהו אשם בקלקול יחסים עם נשיא ארה"ב?
הערה אישית: אינני שייך למפלגתו של נתניהו ולא אצביע בעדו, אך גם לפני בחירות אסור להבליג על עוול, אפילו הנפגע הוא ראש
ממשלה. מה גם, שבעצם אנחנו כולנו הנפגעים.
במה חטא נתניהו? נמנה כאן כמה מפורענויות אובמה ונשאל מי חולל אותן ומי - קורבנן?
נאום קהיר, בו התווה מדיניות פרו-איסלאמית על חשבון ישראל, שאת הצדקת קיומה ראה בשואה בלבד ואת השואה השווה ל"סבל הפלשתינים".
הנימוק שנתן למדיניותו - "להכניס אור יום", כלומר מחיצה, בין ארצו לבין ישראל.
העלבונות האישיים: הצטלמות יזומה בפוזה של שיחה טלפונית עם נתניהו, עם סוליית נעלו זקורה מולו; קטיעת דיון עם נתניהו בבית הלבן, 'כדי ללכת לאכול צהרים עם האישה והילדים', תוך השארת נתניהו 'לשבת בינתיים ולחשוב את דרכו'; הוצאתו החוצה מן הבית הלבן - ללא תקשורת ובדלת האחורית; מיקרופון פתוח, בו שמעו הערה של סרקוזי כי נתניהו שקרן ואת תשובת אובמה 'לי אתה מספר? אני צריך לסבול ממנו כל הזמן!'
שליחת סגן הנשיא ביידן לארץ, לחולל כאן שערוריית-ברוגז מעליבה, "בעוון" בנייה ברמת שלמה בירושלים. שליחת שרת החוץ, קלינטון, לשטוף אותו בשיחת נזיפה פוגענית ארוכה, בלתי נגמרת, בטלפון.
סירוב לראות את נתניהו כאשר שהה בארה"ב - "מחוסר זמן", בעודו הולך להופיע אצל הבדרן לטרמן.
הימנעות מלבקר בארצנו כל משך כהונתו, גם כשנסע אל השכנים.
כינוי פומבי, מזלזל, את דברי ראש ממשלת ישראל כ"רעשי רקע" (רשימה חלקית).
מיעוט בעם ישראל
האם כל אלה הם "כימיה" בלבד שחסרה בין שני האישים, ולא מסע ריכוך שיטתי, ברוטאלי, לשבור את ההתנגדות לתוכניותיו? ואכן, היא נשברה. נתניהו נכנע - קיבל את דין 'המדינה הפלשתינית' והקפיא התנחלויות. בגבו אל הקיר הוא נשאר עומד להגן רק על אי נסיגה לגבולות 67' ואי השלמה עם אירן אטומית.
האם על כך מגיע לו, שבארצו תתפרץ שמחה לאיד וישתוקקו לראותו "נענש"?
וכי מה רוצים ממנו - שיעמיד פנים שוחקות כשפוגעים בכבודו, שהוא כבוד מדינתו? שינשק את הסוליה ההיא? ואם אכן ניכר עליו, שהיה מעדיף מישהו אחר על פני נשיא שמתנכר לארצו ואותו אישית מתעב - מה מצפים? שירקוד בפניו 'מה יפית'?
טפלו עליו, שבביקורו של רומני כאן הפגין קירבה יתירה אליו, ולא הביאו לכך כל סימוכין. גם אובמה, בתורו, ביקר בארץ לצרכי בחירות והתקבל בצורה דומה. טענו, שתומכו
שלדון אדלסון תומך ברומני, אז מה? פוליטיקאים ישראלים לא הסתופפו אצל מיליארדרים תומכי אובמה?
מזלנו שהציבור, שאינו סובל מתסביך של שנאה עצמית, לא כך הגיב על הרוח הקרה שנשבה מהבית הלבן: על-פי סקר גלובאלי - בכל מדינות העולם צידדו באובמה ורק הישראלים תמכו ברומני (ברוב של 57%, 22% בלבד תמכו באובמה). ומבין 80.000 הישראלים, אזרחי ארה'ב, שהצביעו כאן - 85% הצביעו רומני ורק 15% - אובמה! לעומת זאת, ערביי ישראל נתנו לאובמה רוב של 45% ולרומני 15% בלבד. מעניין, למה...
לא רק שאין לנו להתבייש בתוצאות האלה גם נוכח ניצחונו של אובמה, כי אם להפך - טוב שמי שצריך ירשום לפניו, שהסוקלים היום באבנים את ראש ממשלתם הם מיעוט בעם ישראל. הרוב, תחושותיו הן כשל עם חופשי בארצו.
תגובותיו אינן דומות עוד לשטעטל מזרח-אירופי או למדינת-בננות.
