"זה שצבאו רוח אחת מפעמת אותו, בכל דרגותיו, הוא ינצח". (סון-טסו)
"כל תפילה של האדם, ותהי אשר תהי, הריהי תפילה לנס". (איוואן טורגנייב)
מבצע "עמוד ענן" - סיכום ביניים
בדרך כלל לא רצוי ולא כדאי, לסכם באמצע מהלך ובמיוחד במבצע צבאי, כאשר הסיום לא נראה באופק. אבל לפעמים, הדבר מתבקש מעצמו. אזרחי ישראל מתגייסים בהמוניהם, לא מתוך חובה או חוק אלא מתוך חובה אזרחית מוסרית להגן על הבית.
אנשי הסדיר והמילואים, נראים דרוכים, מוכנים, לא ששים אלי קרב, אבל חדורי אמונה ובעיקר מוכנים אל'קרב, במוטיבציה, בשכנוע לאומי, בציוד ובנשק.
טילים על ירושלים ותל אביב
טעות אסטרטגית של חמאס, שמחד-גיסא מגלה את צפונות הרוע הטמון בו, לפגוע באזרחי ישראל ללא הבחנה בעיר הבירה ובלב המדינה ומאידך-גיסא, משחק היטב לידי ההסברה והעמדה הישראלית, הצורך והחובה להגנה על המדינה ואזרחיה.
ומה אתה היית עושה למען מדינה
בנסיבות שנוצרו, כמתואר לעיל, נתנו אפשרות לנתניהו בפנייתו למנהיגי ארה"ב ואירופה, להגיד להם בלשונו המחוספסת של פלטו שרון - ומה אתה היית עושה בשביל מדינה, אם היו נופלות רקטות על עיר הבירה וערי המדינה כולה.
התשובה - למעשה ברורה. ברור שיש לכם זכות להגנה עצמית אבל אל תגזימו ואל תגרמו לנפגעים אזרחיים מיותרים.
חסינות למוסדות דתיים וארגונים בינלאומיים
- הזכות להגנה עצמית שיש לכל מדינה ריבונית, מפני התקפה על גבולותיה, אזרחיה ועריה, כל כך ברורה על-פי המשפט הבינלאומי, שהדבר אפילו לא מהווה בעיה לדיון או לליבון.
- יש חסינות למוסדות דת, כנסיות, מסגדים, בתי כנסת, בתי חולים, ארגונים בינלאומיים, כמו אונר"א, משרדי הצלב האדום, מחסני חירום למוסדות צדקה וכו'...
- החסינות, לפי המשפט הבינלאומי ודיני מלחמה, מותנית בכך, שמוסדות הנ"ל, ישמשו אך ורק למטרות הספציפיות שלהן.
- במידה ובמוסדות אלה, או בחצרים שלהם, משתמשים למטרות צבאיות, כמו עמדות ירי/צלפים, התראה, האזנה, מחסני נשק, בסיסי יציאה לצבא, מפקדות או כל שימוש צבאי אחר בזמן מלחמה - החסינות בטלה. כלומר: ניתן לירות ולפגוע באותם מקומות תוך כדי מלחמה או לשיתוק מקורות הירי.
- נושא זה של חסינות והפרתו, בתנאים שציינתי, נבחנה ונבדקה במלחמת העולם השניה וכל מקום קדוש ששימש למטריית צבא וירי, הופגז, הופצץ או נכבש.
- ליודעי חן וחובבי היסטוריה צבאית - כדאי להזכיר כי המנזר "במונטה-קסינו", באיטליה (בין רומא לנפולי), שימש במלחמת העולם השניה, בגלל מיקומו, במקום אסטרטגי גבוה, כעמדת תצפית והאזנה, לצבא הגרמני וכעמדה לכיוון ירי למטוסים ותותחים, והפך ע"י כך למטרה צבאית לגיטימית לכל דבר, כולל כל התוצאות הנלוות.
דרך אגב, כדאי לציין, שמתנדבי הבריגדה היהודית בצבא האנגלי, שהיו מסופחים לכוחות בנות הברית באזור, שותפו בקרב הארוך והעיקש על מונטה-קסינו והאזור.
הפסקת אש לטווח ארוך
הדרישה הישראלית הלגיטימית בנסיבות, היא להפסקת אש או הודנא ארוכת טווח. שאחרת, אין טעם לכל המבצע על עלותו, תוצאותיו הישירות והעקיפות.
ברור לכולי עלמא - שהפסקת אש איננו הסכם שלום ולא הסדר מדיני, אלא תקופת שקט ארוכה להתאוששות ולחמאס - להתחמשות מחודשת. כי נראה לי שבשלב זה עדיין הם לא מבינים או לא רוצים להאמין, שלא יוכלו לנצח וכדאי להם להגיע להסדר סביר.
התערבות מצרים, טורקיה, קטר - וכלל מנהיגי אירופה בראשות אובמה באה משתי זוויות ראייה שונות.
ארה"ב ואירופה - רוצות שקט באזור. מצרים, טורקיה, קטר - רוצות הפסקת אש, רוצות להראות לחמאס, מי בעל הבית באזור ולא לתת להם רעיונות שהם יכולים להכתיב מהלכים באזור, על דעת עצמן, מבלי להיות כפופים ראשית למצרים ולשמוע בקול יתר הארצות מסביב.
לשוחח עם חמאס - לשוחח עם אבו-מאזן
לכל הפרשנים, המומחים, והפוליטיקאים, במיוחד מהשמאל, שכל יום מסבירים לנו, על חשיבות ההדברות עם אבו-מאזן והקיצוניים, גם עם חמאס - כדאי להסביר כמה אלמנטים בסיסיים:
- חמאס עזה - שונה ונפרדת מיהודה ושומרון.
- מדובר בשתי ישויות שונות, עם מטרות ונימוקים שונים להמשך הקיום וההישרדות באזור.
- אבו-מאזן, כיו"ר הרשות הפלשתינית, לא יכול להכנס לעזה וגם לא מעז לעשות זאת.
- מה שטוב לאבו-מאזן - לא טוב להניה ולהפך.
- הסדר עם אבו-מאזן, שלא מייצג את כל הפלשתינים, אין לו ערך והוא לא מחייב את חמאס.
- לכן כל הסכם עם אבו-מאזן, לא תופס לגבי עזה וגם איתם הדרך עוד ארוכה.
לדבר עם חמאס - על מה ועם מי? - שאלה בסיסית טובה. תשובת ביניים - עם חמאס מעמדת כוח, עם כושר הרתעה בתנאי שיכירו במדינת ישראל, יפסיקו ההצהרות על השמדתה, יפסיקו ההסתות הפרועות ויפנימו שאין להם סיכוי לנצח בדרבי. הסיכויים לכך קלושים - לכן הודנא ארוכת טווח הוא פתרון ביניים סביר.
לגבי אבו-מאזן, שליטתו בישות הפלשתינית ביהודה ושומרון, היא בזכות נוכחות מוגבלת של צה"ל והישוב היהודי, לכן עליו גם להפנים את המצב המדיני הפוליטי הביטחוני - הקיים.
סיכום ביניים
נראה לי, שהשלב הראשון, בלי כניסה קרקעית לעזה כתעודת שליש, ניתן לומר - תלמיד מצטיין, ממושמע עובר לשלב הבא.
כיפת הברזל - ועמיר פרץ
כמו שתקפו וביקרו בצדק, את
עמיר פרץ כשר הביטחון על חלקו בניהול כושל במלחמת לבנון השניה, כך מגיע לו פרגון מלא על חלקו העיקרי בהתעקשות ובהעברת ההחלטה על ביצוע ופיתוח כיפת ברזל שהוכיח יעילות גבוהה והצלת חיים במבצע "עמוד ענן" ולהגיד לו כל הכבוד.
סוללת כיפת ברזל - כסוללה של "שפם ברזל"
מציע לקרוא לאחת הסוללות על שמו של עמיר - סוללת "שפם הברזל" - מגיע לו המחווה.
שאלת הכניסה קרקעית
מעבר לשלב ב' של כניסה קרקעית, שעלולה ליצור מצב קשה מבחינה בינלאומית לישראל, בדעת קהל, בהתנגדות לישראל ועלול לסכן את ההישגים עד כה. מאידך - אסור לוותר על המהלך, אם לא יגיעו להסכם על "הודנא" ארוכת טווח. כניסה קרקעית - יש בה סכנה כפולה, היא נחשבת כפלישה צבאית והיא כרוכה בתוצאות לוואי כואבות לשני הצדדים.
הסכנה המיידית - פגיעה באוכלוסיה אזרחית באזור צפוף אוכלוסין, מלא ילדים כשחמאס מסתתר מאחורי נשים וילדים. תמונות המלחמה יהיו קשות לצפייה.
אבל אם יגיעו "גראדים" עד נפש - כנראה שלא תהיה ברירה. נביע תקווה שאם זה יקרה, שזה יעבור בשלום. בינתיים, הפרחים לצה"ל ולהסברה הישראלית העושה עבודה מצוינת בארץ ובחו"ל - כל הכבוד.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
