הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה", כך אמר אלברט איינשטיין. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וארגון גאלופ העולמי עולה כי רק כ-18% מהחיים בישראל (מעל גיל 20) מתנדבים. בהסתכלות על החלק הריק של הכוס, 82% לא נתנו ולו שעת התנדבות אחת בשנה האחרונה. נתונים אלו מלמדים אותנו, בין היתר, על הפער בין התפישה ש'העם בישראל מתנדב' ו'שיש לעולם מה ללמוד מאיתנו בנושא ההתנדבות' ובין המציאות. במצבי חירום, כמו בימים אלו שדרום הארץ שרוי בו כיום, המצב אף גרוע מזה.
משיחות שאני מקיים בימים אלו של מבצע 'עמוד ענן' עם מנהלי התנדבות ברשויות, כמו גם מהנתונים העולים מאירועי החירום שהתרחשו בשנים האחרונות - מלחמת לבנון השנייה,
עופרת יצוקה ואירוע השריפה בכרמל - עולה תמונה שחייבת להדאיג אותנו לגבי המשמעות לעורף הישראלי, לחוסנו, ליכולת שלו להתמודד ולאפשר לצבא להמשיך ולפעול בתמיכת העורף.
ההתנדבות - הכוח המרכזי לטיפול באירוע
ממחקרים ומניתוח אירועי חירום בארץ וברחבי העולם מתברר כי ההתנדבות, במהלך האירועים ולאחריהם, שימשה לא רק ככוח לחילוץ ולטיפול בנפגעים, אלא בעיקר ככוח תומך אשר תרם לחוסנה של הקהילה במצב הלחץ אליו נקלעה והכוח המרכזי בשיקומה לאחר האסון/המשבר. במילים אחרות, המתנדבים לא רק סייעו לרשויות ולארגונים לטפל באירוע החירום ובשיקום הנזקים ממנו, אלא היו הכוח המרכזי והמשמעותי שטיפל באירוע ובספיחיו.
כיום מרבית רשויות המדינה והרשויות המקומיות אינן ערוכות להתמודד עם הפעלת מתנדבים באירועי חירום. מנהלי התנדבות, ממוני כוח אדם, וקב"טים רבים ובעצם כל מי שיש לו יד ורגל בנושא לא הוכשרו ולבטח לא ניסחו תורת הפעלה ותפישה כוללת לשיתוף מתנדבים באירועי חירום. בחלק גדול מהרשויות אין אפילו אדם הממונה על התנדבות בעתות חירום ואין תקן לכך.
למקצע את תחום ההתנדבות
על-מנת לעודד מעורבות ולכונן מערך התנדבות להפעלה בעת אירועי החירום שצוינו, יש להידרש למספר תהליכים מרכזיים המתרחשים בחברה הישראלית, ובהם:
- שינויים ביחסים בין הפרטים לקהילה וביניהם לבין הרשויות ובכלל זה אובדן האמון במערכות הפוליטיות.
- שינויים הדרגתיים בתפיסת רשויות המדינה את תפקידם, אחריותם ואת התארגנותם להפעלת מתנדבים בעתות חירום.
- שינויים ביחס החברה בישראל להתנדבות.
- תמורות נפשיות פרטיות, קהילתיות וכלל חברתיות בעת התמודדות עם מצבי קיצון כתוצאה מריבוי אירועי חירום ובשל חיים בעצימות מוגברת.
מניתוח כלל הפרמטרים עולה, שעלינו להקים מערך ותשתיות התנדבותיות שונות מאלו הפועלות היום בישראל. יש לעצב אסטרטגיה המתבססת על ניתוח התרחישים האפשריים - מלחמה, רעידת אדמה, עימות מוגבל. לפתח תורת הפעלה מותאמת יישוב / ארגון / מרחב, ולעסוק בהתמקצעות הארגונים, מנהלי ההתנדבות והמערכות החברתיות והפוליטיות המקיפות את עולם ההתנדבות והמתנדבים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
