מחאה היא מילה לא פשוטה, לרוב בעלת קונוטציה טעונה רגשית ומנגד בעלת אסוציאציות של חירות ו
חופש הביטוי. מחאה היא דרישה לשינוי, אחרי שקולות לא נשמעים גם בקריאה השלישית. מחאה יכולה להביע את רצון המיעוט, אך גם את רצונותיהם הכמוסים של הרוב.
מחאה יכולה להימחק בהינף יד, ויכולה להביא להסדר. מחאה יכולה להתבצע בצורה אתית או בשבירת הכלים. מחאות מתבצעות בצורות שונות ובעלות תכנים מגוונים וכשאין האחת דומה לחברתה.
מחאה היא מילה גסה כאשר היא נובעת ממקום לא אמיתי וכנה. מחאה היא מילה גסה כאשר היא נובעת מאינטרסים אישיים. מחאה היא מילה גסה כאשר היא מתבצעת בכל צורה שיכולה להיות פוגענית. מחאה היא לא מילה גסה כאשר היא צועקת מכאב היוצא מהלב, מרצון כנה ואמיתי המשתוקק ודורש להביא לשינוי ולהגיע להסדר.
מחאה בבסיסה מגיעה מביקורת המקננת בלב. מחאה נובעת מתהליך אדיר שמביא לאדם אומץ להעז לקום ולצאת נגד המובן מאליו. מחאות יכולות לשים דגש על התוכן והפתרונות שהן רוצות לדרוש או שמא לבקר. ומנגד ישנן מחאות שעיקרן היא הצורה שבה היא מתבצעת, המביעה כאב שבו אין צורך במילים.
פתאום קם העם כשכותבים "מחאה" בעברית, עולה לנגד עינינו התמונה של הלכידות החברתית שראינו ושמענו מאלפי המוחים הדורשים שינוי המציאות וזורעים תקווה בלב הקהל, ואכן הוכיחה את עצמה בכך שהביאה לגל של מחאות שזוכות לתשומת לב ציבורית רחבה כל כך.
המחאה אצלנו התחילה מאבקנים שהגיעו אליה ממערב או שמא משכנותיו. המחאה שתלה זרעים בלב הציבור ואפילו הוציאה ניצנים. נכון, עדיין לא קצרנו את כל הפירות, אך ישנו פרח בעל ניחוח חזק שבצורה בלתי מודעת החזיר ללבבות תקווה.
פתאום קם העם לתחייה משנים של אדישות ציבורית ופוליטית. המחאה הצעירה החזירה ללב את האמונה בכך שהמדינה היא דמוקרטית וכי ישנה אפשרות להשפיע על הממשלה ולגרום לעיצוב מדיניותה.
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת...
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
