"בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". יעקב אבינו מורה לדורות עם ישראל "בך יברך ישראל וכו' כאפרים וכמנשה". הנה דרך העולם כאשר אנשים מצערים ומזיקים לאדם, האדם מצטער ונוטר טינה בליבו וצער גדול, אך כאשר באה לאדם ברכה והצלחה, אפילו ממקום אחר אשר לא קשור לעניין אשר מצער אותו ומציק לו, האדם שוכח את מי שציער אותו ומוחל ברוב המקרים למרעים לו. וכדברי מו"ר זקננו "ברבות הטובה תרבה אהבה". כמה שיש לאדם יותר טובה וברכה, מתרבה האהבה בליבו ומוחל וסולח לכולם, גם למבקשי רעתו.
ואפשר לבאר שזה היה ברכת יעקב "בך יברך ישראל", שעם ישראל יבורך, כאשר יהיה רעה וצרה, הקב"ה ישימך, יתן לעם ישראל כאפרים, אפרים מלשון פריה ורבייה, הצלחה, ישועה וטוב, ואז המנשה, שהוא מלשון שיכחה מכל עמלי ומהצער של בית אבי, יעבור לאדם. ברבות הטובה שהוא מלשון אפרים, המנשה יחלוף ויעבור.
אך אצל יוסף הצדיק היה אחרת. לפני שהאפרים, שהוא מלשון הטובה והברכה והגדולה, באו אליו כבר, יוסף הצדיק שכח את כל הצער ומחל לאחיו וסלח, ולא החזיק בליבו מאומה על השבטים הקדושים עוד לפני הצלחתו וגדולתו. וזו מעלתו ודרכו של יוסף וכל מי שהולך בדרך יוסף. וישתדל האדם לעבוד על עצמו למחול ולסלוח בכל מצב אשר נמצא בו, גם אם עדיין לא מרגיש את האפרים והברכה בנפשו - עוד חזון למועד, ואין הקב"ה מקפח שכר של שום בריאה. וידע האדם שכאשר הוא מושך השמחה לביתו, למשפחתו, השמחה באה אליו והישועה נהיית מנת חלקו.
וכך מצאנו שכשהגיע זמן שהקב"ה ציווה להכין עצמם ליציאה מארץ מצרים, זה היה מאה ותשעים שנה לפני הארבע מאות שנה שאמר הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים. הקב"ה ציווה את בני ישראל לילה לפני כן לשמוח שמחה גדולה ומדוע? דעל-ידי השמחה מורידים את הישועה לעולם. "סעדני ה' ואושע". כשיש לאדם צרה ומצוקה, יעשה סעודה ושמחה, וה' מושיעו מכל צרותיו.
למסור נפש על האמונה
ימסור האדם את נפשו על האמונה. עם הרבה מחשבות בסוף לא יוצא מאומה לאדם ונשאר ערום וחסר כל. וידוע מעשה על חסיד אשר היה פעם בשנה הולך ליריד למכור את מרכולתו ובשנה אחת לפני שיצא אמר לאשתו: אם אמכור את סחורתי במחיר טוב, אני אכתוב לך מברק מבית הדואר. הלך והצליח במסחרו. מיד נכנס לבית הדואר והתחיל לנסח מברק לאשתו וכך כתב: "לאשתי היקרה, ב"ה מכרתי את הסחורה ברווח נאה. אני שמח ואוהב את בני משפחתי" ושמו חתום. אחרי שסיים לכתוב, הסתכל והתבונן שוב במברק ואמר לעצמו: מדוע צריך לכתוב לאשתי וכו', הרי היא יודעת את זה. מחק את המשפט הראשון. המשיך לחשוב ולהתבונן: מדוע צריך לכתוב מכרתי את הסחורה? גם את זה היא תבין. אם אני שולח מברק, היא תבין שמכרתי את הסחורה. וההמשך בכלל אינו מובן, אוהב אני את בני משפחתי זה פשוט. וכך בסוף לא כתב מברק ולא מאומה. כשהאדם חושב הרבה מחשבות, בסוף הוא לא עושה מאומה.
יתחזק האדם באמונה ובביטחון בהקב"ה. "השלך על ה' יהבך והוא יפרנסך והוא יכלכלך". נשתדל בכל הכוח לילך בלי מחשבות ובמסירות נפש גדולה, ובעזרת ה' נראה בטוב ה' בקרוב ממש.
