"וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ" (שׁוֹפְטִים, פֶּרֶק א', פָּסוּק 3)
כְּלוּם גּוֹרָל זֶה הַשִּׁיר הוּא דַוְקָא
לְהִכָּתֵב עַל-גַּבֵּי הַקֶּרַח,
לְהִתְמוֹסֵס מִמּוּצָק לְמַיִם,
לְהִתְאַדּוֹת בְּסוּפוֹת הָרוּחַ,
לְהִקָּרֵא בְּעָבֵי-שָׁמַיִם,
לְהִשָּׁמַע כָּךְ פִּתְאֹם בַּגֶּשֶׁם,
לְהִתְמַזֵּג בְּשָׁרְשֵׁי-הַדֶּשֶׁא;
אוֹ אוּלַי לְהִתְנַקֵּז בַּעֲרוּץ הַנַּחַל
וּלְהִתְמַהֵל בְּמֵי יַם-הַמָּוֶת,
אוֹ לְחַלְחֵל אֶל תְּהוֹם-הַנְּשִׁיָּה?...
וְאִם אָכֵן כָּזֶה הוּא גּוֹרַל שִׁירִי
- אֹמַר לוֹ יְשִׁירוֹת בִּ"לְשׁוֹן אַתָּה":
"הִנֵּנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אּתְּךָ בְּגוֹרָלְךָ".
