תקוה עלתה למדינת ישראל עם בעלה ובנה לפני למעלה מחמישה עשורים, עם עלייתה לישראל היא ומשפחתה התגוררה כשנתיים וחצי במעברה בבאר שבע ללא מים זורמים, ללא חשמל בתנאים של מחסור ועוני, מיום הראשון לעלייתה לישראל ועד גיל 70 היא ובעלה עבדו יום יום ללא כל הפסקה. לא קבלו מעולם דמי אבטלה, לא קבלו קצבאות של אברכים, לא קבלו כל סיוע ותמיכה מהמדינה, לא קבלו ולא ביקשו. בקשו רק להקים כאן מדינה חדשה טוב ונעימה, כך האמינו ברוב תמימותם.
עברו את כל תלאות המדינה את המיתון הגדול בשנות השישים, עברו כמעט את כל מלחמות ישראל. הפמעולם לא ביקשו סיוע, מעולם לא החסירו יום עבודה בגלל מחלה, רק עבדו כמו חמורים בכדי לבנות את מדינת ישראל. האמינו כי אפשר לבנות כאן מדינה על-פי חזון היהדות, על-פי חזונו של הרצל, על-פי החזון הציוני ולא על-פי חזון החרדי, החזון של
אלי ישי , עובדיה יוסף, חזון שכול בני האדם שווים, ללא יוצא מן הכלל, האמינו כי כאן תקום מדינה שתהיה אור לגויים ולא תפיץ שנאה ואיבה , תפיץ אור לגויים, לא חושב וטינה. האמינו , מותר להאמין. לא??
בנם שירת בצה"ל, לחם במלחמות ישראל, לא ביקש פטור בגלל או מכיוון ש.. ונתן את כל מה שנדרש. לא התחמק. לא קבל קצבת מבטלים של מובטלים או של חסרי מעש החיים על חשבון הציבור.
עברו הרבה שנים ולאחר פרישתה של תקוה מהעבודה בגיל 70 , כן בגיל 70 ללא המתנה לחוקי הפרישה החדשים במדינת ישראל. תקוה עבדה בכול ימי חייה כטבחית וכשפית בבתי מלון שונים במדינת ישראל. עבודה קשה היא האמינה שרק עבודה קשה היא הפתרון לקיום ב
כבוד ולא חיים על קצבאות, על נדבות ועל כספים שמגיעים מביטוח הלאומי. בכל שנות עבודתה לא אפילו ליום מחלה אחד. האמינה בעבודה. לא בבטלה לשם שמיים, היא אמרה אם אין קמח אין תורה. היא הייתה אישה מאמינה , אישה אדוקה, האמינה באלוהים, ולא בנביאי שקר, ומשיחי כזב.
המחלה והתקווה של תקוה
לפני כארבע שנים התגלתה אצל תקוה מחלת סרטן בדם, המחלה הזאת התווספה למחלת סוכרת לא קלה שהתגלתה אצלה לפני כשבע שנים, בנוסף לכך תקוה התחילה לסבול ממחלה נוספת של סקלרוזיס - אבדן הזיכרון כמו-כן מעמוד השדרה שהתעקם והקשה על ההליכה, כתוספת קבלה גם לחץ דם גבוהה, ועוד כשש מחלות שונות שהקשו על חייה מאוד. בימים האחרונים איבדה גם את היכולת ללכת. כמו-כן עברה לפני כחודשיים אירוע מוחי שהגביל אותה עוד יותר. הכול ביחד, תבדקו האם יש עוד מחלה שלא קבלה. תבדקו ותודיעו לי ואנו נבדוק מדוע לא סובלת גם ממחלה זאת.
לתקוה היו שני אחים ואחות, האחים נהרגו במלחמת העולם השנייה בצבא האדום במלחמתם נגד שלטון הרשע של צבאותיו של היטלר, אבא שלה נרצח בזמן מלחמת העולם השנייה מכיוון שלחם בשורות הפרטיזנים, לא היהודים אלה הפרטיזנים הרוסים שלחמו בצורר הנאצי בליטא. היא ואחותה נשארו בחיים יחד עם אמא שלהם.
אחותה שהלכה לעולמה לפני כעשור השאירה בן אחד, הוא נשאר במדינת הולדתו טוב לו שם, זה הקרוב המשפחה היחידי שיש לתקוה למעט בנה בישראל. הבן נכה צה"ל ונכה מביטוח לאומי בגין מחלת הסרטן, גם לו יש 100% נכות לצמיתות.
בן אחותה של תקוה גם הוא אדם לא צעיר, מגרד כבר את גיל השישים לחיו, גם לו אין אף קרוב משפחה למעט תקוה ובנה של תקוה, הם קרובי המשפחה היחידים שלו, אין לו איש מלבדם.
בן האחות הזה ביקר בפעם הראשונה בישראל לפני כעשרים שנים, שהה בארץ לצרכי טיול כשלושה חודשים וחזר לארצו, טוב לו שם. יש לו בית יפה, גינה ענקית ושכר הוגן בגין עבודתו. כמו-כן הפנסיה שהוא מקבל על עבודתו כנהג קטר בלטוויה במשך כשלושה עשורים, כיום הוא מתגורר בארץ אחרת בבלארוס ,שם מתפרנס בכבוד ,טוב לו , מעולם לא רצה ולא רוצה גם כיום להגר משם, יש לו חיים טובים שם.
בן אחות הזה הוזמן על-ידי תקוה שיהיה איתה ויטייל בישראל בשנת 2012, אכן הוא שהה בישראל שלושה חודשים בשנת 2012 ועזב בדיוק בזמן. כל זה היה לפני כחודשיים ימים בדיוק. הוויזה הייתה לשלושה חודשים.
ביום שהוא חזר לארצו תקוה קבלה שטף דם במוח שעוד יותר דרדר את מצבה הבריאותי. תקוה ביקשה בראשית חודש ינואר שהבן האחות יגיע שוב לישראל ויהיה לידה, ייתן לה תמיכה וסעד עד למותה דבר היכול להתרחש בכול שנייה. הוא הסכים כמובן. בנה של תקוה פנה למשרד הפנים וביקש לקבל ויזה נוספת עבור בן אחותה של תקוה.
שערי הכניסה לישראל סגורים
בנה מתייצב במשרד הפנים בלשכה שעוסקת במתן אשרות לכניסה לישראל, מבקש לקבל ויזה נוספת באשרת תייר לבן אחותה של תקוה. הבקשה היא בתאריך 27.12.2012, הפקידה שהיא גם ראש ענף אשרות גובה ממנו את דמי הבקשה ואז מול עיניו, אומרת לו הכול ברמייה כמובן " אני אעביר זאת לאישור ובתוך שבועיים שלושה תקבל את הודעתנו." מיד לאחר שהוא יוצא היא מדפיסה את המכתב שבו היא לא מאשרת את הגעתו של בן הדודה כי "מטרת הביקור אינה טיול" , על כן לא מאשרת את כניסתו לישראל. היא מדפיסה את מכתבה בתאריך 02.01.2013, כאשר תאריך הדפסת המכתב הוא פיקטיבי לחלוטין, תאריך הדפסת המכתב הינו יום שישי, היום החופשי של אותה גברת שלא נזכיר את שמה. יש לציין כי כל משרדי הפנים סגורים בימי שישי, אלה אם הם שלמדינות זרות אחרות לא כך הם פני הדברים במדינת ישראל.
אני אומר לכם המכתב מודפס עוד באותו היום, ביום הגשת הבקשה, הגברת הזאת "ראש ענף אשרות" פשוט מרמה בלשון ההמעטה, את המכתב שולחים ממשרד הפנים על-פי חותמת הדואר בתאריך 06.01.2013 הכול בכדי שיראה כאילו עבר זמן, לוקח לה זמן להתייעץ עם עצמה, ושקר בפנים לעומד מולה, המכתב מגיה לבנה של תקוה רק בתאריך 10.01.2013.
אטימות הלב של השר אלי ישי
הבן כמובן כותב מכתב בהול למר אלי ישי שהוא גם שר הפנים, כמו-כן העתק לאותה גברת מנהלת אגף האשרות. המכתב יוצא בדואר רשום עם אישור מסירה, מסירה עם שליח שמוסר את המכתב עוד באותו היום, 10.01.2013.
הבן של תקוה פונה לשר הנכבד ומפרט שם את כל הבעיה. כולל את ההתחייבות שאותו הבן הדודה יחזור לארצו בדיוק בתום סיום האשרה, כמו-כן אם האמא שלו תסיים את חייה לפני כן והדבר צפוי בכול רגע יעזוב את ישראל מידית. אבל תשובה כמובן ממר אלי ישי שר הפנים הממונה על אותה פקידה לא מגיעה. זה השר שלוחם למען החלשים ,הוא הרי פועל רק למען החלשים, למען הציבור , תלוי מי הציבור, למען כיסאו , למען כיסאו, כן רק למען כיסאו, מי היא תקוה בשבילו, עוד אישה גוססת שרוצה את בן אחותה לידה ברגעיה האחרונים.
האם השר המכובד אלי ישי שהוא מציג את עצמו במערכת הבחירות כשר חברתי, כשר הדואג לחלשים, הוא שידאג לנו, לאלו הזקוקים לכך. מפלגה עם נשמה. נשמה יהודית לא??
אם השר המכובד אלי ישי מכיר את עשרת הדיברות?, האם הוא קרה אותן איי פעם? , האם הוא הפנים אותן? , האם הדיבר החמישי מוכר לו??, " כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ." כבוד השר לפי המצע של ש"ס שאתה אחד מראשיה אתם מפלגה יהודית עם נשמה, האם הדיבר התשיעי מוכר לך , אם לא זה" לא תשקר". האם לא הגיע הזמן לומר את האמת גם אתה וגם נציגתך במשרד הפנים??או שאלו דיברות שאתם לא מכירים.
מה עם הדיבר השלישי כבוד השר להזכירך הוא " לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא."אבל אתם לפי הרגשתי נושאים את שמו לשווא. הרי כל מה שמעניין אותך זה לא טובת הציבור, אלה טובתכם אתם והן רבות אבל לא לציבור הכללי.
כבור השר הלא חברתי שר הפנים של מדינת ישראל אלי ישי. הגברת תקוה לא תשרוד שלושה חודשים, אבל היא תיראה את בן אחותה לידה ביום מותה גם אם זה יעלה בהגשת תביעות נגדך ונגד משרד הפנים בבית המשפט, חוסר התייחסותך לפניותיה של אישה גוססת השוכבת על מיתתה וממתינה למותה הם יהיו חלק מהמורשת שאתה תשאיר לבאים אחריך. חלק מהמורשת של מפלגתך אשר חרתה על דיגלה את אמרת הכזב, מפלגה חברתית??, מפלגה הדואגת לחלשים, הרשה לי לגחך. הכול סיפורים מצוצים מן האצבע. נכון מר אלי ישי שאפילו לא חושה להשיב למכתבים. כמו-כן בקורות החיים שלך של תוכל להוסיף את המשפטים הבאים, התעלמות, התעמרות והתעללות בחסר ישע. כל הכבוד לשר הפנים, הלוחם החברתי שילחם עבור החלשים שימותו בצער רב ובידיעה כי עוד שר מש"ס מספר להם סיפורים אבל רק סיפורים.
תקוה בקשה מבנה לצאת ולפעול בכול דרך אפשרית ולגייס את הגורמים השונים בכדי להסיר את המסכה מהצבועים הללו, על כן מר אלי ישי, על כן הגברת "ראש ענף אשרות", המאבק מתחיל היום, חבל שזה כך, חבל שהאטימות, רוע הלב, הצביעות, הרשעות הם. חבל מאוד.
