|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
דליה פרידלנד. נולדה לתיאטרון [צילום: שוש מיימון, לוש אנג'לס]
|
|
|
דליה פרידלנד בעיר המלאכים
|
|
דליה פרידלנד שכיכבה במיטב המחזות הקלאסיים שהועלו בהבימה וגם הפכה לכוכבת של הצגות ילדים ('זרעים של מסטיק' שהלחין נחצ'ה היימן וכתבה לאה נאור) - הביאה אלינו לגולה את ריחה העז של תל אביב. היא הזכירה לכולנו איך בשנים של טרום המדינה היו גם אנשים שנלחמו וחלמו ונאבקו על צביונה התרבותי של ארץ ישראל
|
|
|
[צילום: שוש מיימון, לוס אנג'לס]
|
|
|
|
|
קצת קשה לעכל, אבל דליה פרידלנד, מי שהייתה 'ילדת התפנוקים' של התיאטרון הישראלי, ביתם של הבימאי והמחזאי צבי פרידלנד והשחקנית חנה'לה הנדלר, ממקימי תיאטרון 'הבימה', כבר חצתה מזמן את גיל שבעים. פרידלנד, שנראית מצויין, נשית-שברירית ומעודנת- הגיעה לכאן כאורחת של מרכז מת"י- הלא הוא מרכז התרבות הישראלי (בניהולן הנמרץ של ענת סדן (בעיר) ואורנה אילון (בוואלי)) , ונתנה הופעת יחיד מקסימה וקסומה שבה ספרה, איך לא, על ילדותה בתל אביב הקטנה, כביתם היחידה של מייסדי 'הבימה', ששיחקה קלאס, ג'ולות ותופסת עם אילנה רובינא ואמנון מסקין- כולם 'ילדים של'.
דליה פרידלנד, שנולדה עם כפית של זהב בפה - וגדלה ב'שיכון הבימה'- שכונת מגורים שנבנתה במיוחד עבור חברי התיאטרון הלאומי בפינת הרחובות פרוג-דב הוז וגורדון בתל אביב, מה שנחשב אז ל'צנטרום של הפיילה'- מגוללת במונולוג בן שעה וקצת איך זה היה לגדול בתוך התיאטרון, בעצם - להיוולד לתוך התיאטרון - כשאמא שלה, חנה'לה הנדלר, ששיחקה את המשרתת ב'חולה המדומה' של מולייר, הייתה אז בהריון, והיות שלבשה חצאית רחבה ברוח התקופה, אף אחד לא שם לב שהיא מתרוצצת על הבימה מתרוצצת כשדליה העוברית בבטנה.
בקיצור, כמו שפרידלנד מעידה על עצמה - היא 'נולדה לתיאטרון'. ככה שבעצם לא הייתה לה ברירה אחרת, אלא להמשיך במסלול אותו היתוו לה הוריה, טרם לידתה, ולהפוך לשחקנית. מכאן והלאה פרידלנד, שששיחקה בתיאטרון הלאומי 'הבימה' למעלה מ-40 שנים- מגוללת בפני הקהל - באמצעות פכים קטנים וקוריוזים משעשעים את ההיסטוריה של התיאטרון הלאומי בארץ ישראל של שנות הארבעים- החמישים -השישים והשבעים.
דליה פרידלנד שכיכבה במיטב המחזות הקלאסיים שהועלו בהבימה וגם הפכה לכוכבת של הצגות ילדים ('זרעים של מסטיק' שהלחין נחצ'ה היימן וכתבה לאה נאור) - הביאה אלינו לגולה את ריחה העז של תל אביב. היא הזכירה לכולנו איך בשנים של טרום המדינה היו גם אנשים שנלחמו וחלמו ונאבקו על צביונה התרבותי של ארץ ישראל, והקימו עוד ברוסיה את התיאטרון העברי הראשון.
דליה פרידלנד, שרטטה ברגישות ובחן דמויות מהצגות שונות שכיכבה בהן, כשלא מעט פעמים גילמה תפקידים שאמא שלה- חנה'לה הנדלר גילמה בצעירותה, ובכך סגרה איתה מעגל ועוד מעגל.
דרך ספורה האישי פרידלנד נתנה לנו הצצה אל עולם התיאטרון הקסום שהיה אז בחיתוליו, ואיך אנשים שחלמו חלומות- הקימו בארץ לא רק תיאטרון עברי אלא גם מחזאות ישראלית שהיום היא משגשגת.
ענת סדן שמפעילה את אירועי התרבות של מת"י בעיר, ושכבר הביאה לכאן את המוסיקאי יובל רון והפסנתרית אסתרית בלצרין הוכיחה פעם נוספת שניחנה בטעם טוב והביאה אלינו את דליה פרידלנד שהעניקה לנו חוויה רוויית געגועים לתל אביב הקטנה.
|
|
דליה פרידלנד ונשות מתי. [צילום: שוש מיימון, לוס אנג'לס]
|
|
|
|
|
דליה פרידלנד והמעצב רפי יעקובסון [צילום: שוש מיימון, לוס אנג'לס]
|
|
|
|
| תאריך:
|
28/01/2013
|
|
|
עודכן:
|
28/01/2013
|
|
שוש מיימון, לוס אנג'לס
|
|
דליה פרידלנד בעיר המלאכים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בן דוגית
|
29/01/13 13:16
|
|
|
|
2
|
|
בן דוגית
|
29/01/13 13:17
|
|
|
|
3
|
|
טובה אוסמן
|
1/02/13 13:55
|
|
|
|
4
|
|
קוליפון
|
2/02/13 07:13
|
|
הגיעה השעה לספר את הגירסה שלי על אבשלום. אני עדיין זוכר כשאבשלום נכנס לירושלים. מיד בהגיענו לנמל תעופה בן-גוריון נשׂכּרה עבורו מכונית מהודרת והוא לא השתהה. רצה להגיע בלי עיכובים לירושלים. בכניסה לירושלים היה נרגש וביקש להאט. היה נפעם מהאור של העיר הזאת, מצבע האבנים, מהנוף של נבי סמואל שנשקף משׂמאלנו. "אתה יודע", אמרתי לו, "גם הצלבנים התרגשו עד שיגעון בבואם לעיר ולכן קראו להר שנשקף אליהם 'הר השׂמחה' ועליו בנו כנסיה". "אל תשווה אותי לצלבנים", אמר אז. "ותראה איך בירושלים המתעתעת בכולם הכנסייה שלהם הפכה ל'נבי סמואל' והיום יש שם מסגד ובית כנסת ולא כנסייה. הקדושות מתחלפות בירושלים ולעולם אינן נצחיות באמת".
|
|
|
|
|
ידענו שהוא על ערש דווי. כדי שלא לומר בדיעבד איך החמצנו, החלטנו כאן במערכת 'יומן' להעניק לרון נחמן את 'פרס ישראל האלטרנטיבי'. מדי שנה אנו מוקירים את הראויים ביותר לטעמנו. נחמן, בזכות ולא בחסד, נבחר על ידינו ביום העצמאות האחרון לקבל את הפרס על מפעל חיים. כי במקרה שלו, לא ניתן היה להפריד בין המפעל לבין החיים.
|
|
|
|
|
בנימין נתניהו פתח את מערכת הבחירות כשהוא מוביל בפער גדול. הוא סיים כשהגושים מתקרבים לשוויון. כל צד אומר "כולה שלי". נתניהו טוען שהציבור רצה בו. עובדה: הוא לא העמיד מולו מפלגה שהעומד בראשה מסוגל להרכיב ממשלה.
|
|
|
|
|
כאשר צפיתי ב'לעוף על המיליון' נשמעה טריקת דלת מצלצלת. היה זה הזמן, שלאות מחאה על כך שאני מבזבזת אותו על שעשועון עב-סָכֶלֶת עזב את ביתי בזעף. "הלו, קצת הגזמת!" כעסתי על הזמן. "אתה בסך הכול נער השליחויות של הבריאה". גם מבלי לעקוב אחריו מהחלון ידעתי שהוא עצר כטרמפ כמה קרני לילה ועף עליהן לעסקיו רוקעי העתידים (שהרי סוף כל עתיד לריקוע וביזור, או במילה אחת - אנטרופיה). טרוריסט! לא הספקתי להסביר לו שאני מציצה בלוח התֶּפֶל הקרוי טלוויזיה כדי להתחמק מהתלבטות. נלכדתי במִכמורת הספק, שנקביה מרובים ושלוותה מועטה. האם לעזוב אדם מסוים? והרי "אדם לאדם עֶזֶב" כך או אחרת. השאלה רק אם לדחוק את הקץ.
|
|
|
|
|
"המאהב", מחזה וירטואוזי של הרולד פינטר, מועלה בתיאטרון הקאמרי בהשתתפות זוג השחקנים (גם בחיים), קרן מור ומנשה נוי. תרגום ובימוי: שמעון לוי. השניים מביאים אל המחזה שנינות ומשחק משובח. קרן מעט מאופקת לטעמי, בעוד שמנשה מפגין ביטוי בימתי חם ושופע, לעיתים קר ולעיתים מתפרץ. שניהם ביחד מביאים יכולות מדויקות, מתאימים לטקסט המשובח, הנוגע בשאלות בסיסיות ומתגרות ביחס לחיי הנישואין, לנושאים הנצחיים של קנאה, אהבה, שחיקה, שעמום, שגרה ופנטזיה על הזוגיות.
|
|
|
|
|
