הטלפון צלצל, ועל הקו היה ד"ר מאיר רוזן. בחיים לא דיברתי איתו, ובכל זאת, הייתה לי תחושה שזינקה ממאגר הקונוטציות שלי שזה הוא. אמרתי לו את זה. לא יודע איך, אבל זיהיתי את קולו מראיונות שהתראיין בתקשורת. התרגשתי לשמוע ממנו שוועדת שופטים ב"אגודה לזכות הציבור לדעת", החליטה להעניק לי תעודת הוקרה בגין תרומתי הייחודית לביקורת התקשורת. יומיים אחרי, אני קורא כותרת: "
מתי גולן ונרי אבנרי יקבלו תעודת הוקרה על ביקורת התקשורת" (גלובס, 29.1.13).
מתי גולן ואני באותה כותרת, ובאותן נסיבות - עשה לי טוב. אני מעריך את יושרתו העיתונאית, ולא פעם הבאתי ציטוט מהמקלדת שלו, או העליתי סרטון בכיכובו. תעודת ההוקרה לשנינו סיפקה לי את התירוץ לשלוף מהארכיון תזכורת רלוונטית להיום, מתוכנית ביקורת על תקשורת שהגיש בעבר בערוץ הראשון (דוקומדיה). הנושא: נתניהו והתקשורת.
לפניכם ארבעה סרטונים:
בסרטון הראשון מתי גולן מגלה שבמו אוזניו שמע עיתונאים שגייסו את עצמם למשימה מוכרת: סילוק נתניהו מהשלטון (בקדנציה הראשונה), מה שגרם להם להתעלם ממידע שלילי על אודות ברק - מידע שעלול היה להקטין את הסיכוי שלו מול נתניהו.
בסרטון השני - אותה תוכנית - טומי לפיד מגלה שמילה טובה על נתניהו בבית-סוקולוב, עלולה להסתיים בהשלכת כוס תה בפרצופו של המחמיא.
בסרטון השלישי העיתונאי
שמעון שיפר מחזק את המסר של גולן ומודה שהתקשורת צריכה לבקש סליחה מצרכניה בגלל שלא בחנה את ברק (אגב, בארכיון יש הודאות דומות המיוחסות להתעלמות עיתונאים ממעלליו של אולמרט לפני הבחירות ב-2006.
יואב יצחק היה בבחינת "קול קורא במדבר") ומכרה אותו למצביעים כגאון.
בסרטון הרביעי - אותה תוכנית - שיפר מלגלג על
יוני קורן (ראש המטה של ראש הממשלה ברק) שהביע מחאה על יחסה של התקשורת לברק, במילים: כשהתקשורת תקפה את נתניהו, אתם מאוד נהניתם...
שורה תחתונה הים אותו ים, והתקשורת אותה תקשורת. היא ממשיכה ברדיפתה את נתניהו, תוך התעלמות מהעובדה שבסקרי אמינות, אין לה במה להתגאות.
אני יודע שאין כמו עיתונאים להכיר את הקלישאה על הכלבים שנובחים והשיירה עוברת. ולמרות זאת, אנחנו נמשיך לנבוח על שיירת הכלבים שהמירו את נשוא שמירתם בשמירה על אינטרסים, שאין להם ולא כלום עם האינטרס הציבורי.
הלכתי לארכיון...
