בית"רים, המשתלחים בזרים ומגנים מוסלמים ושאינם מוסלמים על שהם שונים, אך גם ה"אחרים", המגנים בחדוות-יתר בית"רים על דרכם הבוטה והנלוזה כלפי הזרים - עושים בפועל אותם מעשים נפסדים. אלה כאלה מייצגים שלושה מושגים שעומדים ביסוד הגזענות הבוטה ומפרים אותה: שקר, צביעות והסתה.
שקר, הוא בראש וראשונה סילוף עובדות. בין אם אלו חצאי-אמיתות, "עובדות מפוברקות", המצאת עובדות, שיוך מעשים למי שמעולם לא היה שותף להם, הוצאתן של עובדות מהקשרן הנכון והצגתן במכוון בקונטקסט בלתי-רלוונטי ועוד; כל המעשים הללו ונגזרותיהם הינם שקרים. כאשר השימוש בשקר מכוון מראש להרע לזולת - יחיד או קבוצה בעלי מאפיין ייחודי מסוים - הריהו שקר זדוני. שקר המכוון להעצים או להציג יחיד או קבוצה באור מפלצתי בין אם בשל אופי המעשה המיוחס להם או בגלל ממדיו או שכיחותו, הוא שקר דמוני.
צביעות, היא העמדת פנים. זו צורה של שקר שבה מוקד המעשה קשור לא בעיוות האמת אלא במטרה ובמניעים לשמם מסולפות העובדות. צביעות מכוונת להעניק עומק, אמינות ומשקך לשקר בכדי למקסם או למצות את השפעתם בצביעות משתלבת גם מידה של הונאה או ניסיון להוליך שולל את מושא ההשפעה. צביעות אינה מושתת אך ורק על סילוף עובדות לשם הונאת השומע אלא גם על שימוש ב"שפת גוף", בהבעת רגשות מזוייפים, ובמאמצי שכנוע אקטיביים של השומע במטרה להניעו לקבל דברים כפשוטם, ובכלל זה בעזרת גיוס אחרים להגברת אפקט השכנוע. בעוד שקר יכול להאמר גם מטעמים חיוביים - רצון לא לפגוע או לא להעליב, שמירה על נורמות מקובלות או הערכה שזהו "הרע במיעוטו בנסיבות המקרה" - צביעות היא מעשה מכוון ומודע להסתרת המציאות וליצירת מציאות חלופית בתודעת האחר בעת ובעונה אחת.
הצבועים יודעים שבהחשפם הם מסתכנים באובדן אמינות, באובדן כבוד ודרך-ארץ ואפילו בתגובת נגד מצד מי שהונו על ידם. לכן, כאשר הם פונים להשתמש בצביעות, הם עושים זאת כמיטב יכולתם, הן בכדי להסתיר את מניעיהם האמיתיים והן בכדי להשיג את המירב, לנוכח אפשרות סבירה מאוד שאין להם יותר מהזדמנות אחת.
הסתה, היא פעולה שלה מניע שלילי, וכוונתה לגרום או לעודד אחרים לפעול, במעשה או במחדל, נגד יחיד או קבוצה שאינם אהודים, מקובלים או נסבלים על-ידי המסית או המסיתים. הסתה מכוונת בדרך כלל לגרום לפעולה או סדרת פעולות בלתי חוקית או בלתי נורמטיבית במהותה, או להניע גל בלתי סביר בעוצמתו ו/או במשכו, שהאפקט המצרפי שלו הוא פגיעה, נידוי, חבלה, נזק ו/או שיבוש אורח חייהם ו/או שלוותם הנפשית של מושא או מושאי ההסתה.
פניה מכוונת לרבדים בלתי שקולים
האמצעים השכיחים בהם מסתייעים מסיתים הם שקר, שקר דמוני וצביעות, אותם הם מובילים ככל האפשר לעבר התחום המטה-פיסי או האי-רציונאלי. שקר דמוני הוא לא רק עיוות של האמת והעובדות, הוא גם פניה מכוונת לרבדים קמאיים ובלתי שקולים, של מי שאמורים להיות בני-תרבות, בכדי להניעם לפעולה אסורה באמצעות השבתת השפעתו המרסנת של האני העליון על התנהגותם, ותגובותיהם.
בשלוש דרכים אלה - שקר, צביעות והסתה - פועלים אנשי "לה פמיליה" של בית"ר ירושלים, ולצערי באותן שלוש דרכים בדיוק פועלים גם ה"מגנים המקצועיים" שלהם בתקשורת ובין יפי-הנפש המקצועיים, הנדחקים לכל הבמות והפורומים בכדי לתרום את מנת הארס האישי וההטפה הצבועה שלהם.
אוהדי בית"ר המשתוללים במגרשים, המשתוללים במגרשים ומחוץ להם, הם ללא ספק עבריינים. אינני יודע כמה מהם עושים מה שהם עושים מתוך חוסר ידע, קלות דעת א חוסר הבנה של מלוא המשמעויות של מעשיהם, וכמה מהם פועלים מתוך רצון-רע או הפרעות נפשיות נטו. מסופקני אם מישהו בדק זאת ברצינות, ולפי הדיווחים בתקשורת גם ספק אם יש מי שמתעניין בכך, וגם בהתנהלות זו יש מידה גדולה של צביעות. כך, או כך, המעשים עצמם פסולים, והעבריינים הם עבריינים שיש לטפל בהם ככאלה.
דרוש - נוהל מזורז של העמדה לדין
במקום מבול הדברים והגינויים המופרז נגדם בתקשורת עד כדי זרא, מבול עתיר צביעות והסתה, הייתי מצפה לפחות דיבורי-סרק ובמקומם מצד אחד לפעילות נמרצת של המשטרה - למנוע ונדליזם, לאתר במהירות את המבצעים והיוזמים ולהביאם לדין, של הפרקליטות ובתי המשפט - נוהל מזורז של העמדה לדין, שיפוט וקציבת עונשים חמורים ומרתיעים. ומצד שני של הנהלת הקבוצה והאוהדים, להוקעה, החרמה, נידוי ואפילו הסגרה למשטרה של הונדלים, במטרה להביאם במהירות ובחומרה על עונשם. ייטב לכולנו אם פחות כלבים ינבחו בפחות מרץ והתלהבות, ומאידך-גיסא השיירה לא תעבור...
את מבול הצביעות וההסתה בדיבורים וגינויים, המתחילים בונדלים ומסיימים בנטיות הפוליטיות של בית"ר ירושלים יש להפסיק לאלתר.
טיבה של הגזמה מסוג זה שהיא הופכת את העבריין ממוקצה לנרדף וממנודה ומבוקר בחריפות "למסכן" הזקוק לרחמים ואהדה. ולעומת זאת, שפע הדברים אינו משיג דה-פקטו שום שיפור ממשי בשטח. ה"עליהום" הבלתי-מרוסן הוא חרב פיפיות, ואך טבעי בעיני הוא שהמגוייסים לטובת ה"עליהום" - בדומה למסיתים שנגדם הם יוצאים - מפסיקים להיות רציונליים וקונסטרוקטיביים בעצמם.
הפרזה מולידה תגובת-נגד
מקרה בית"ר ירושלים אינו חריג במקומותינו, ובוודאי שאינו חריג במגרשינו; הפעם "עלה הגורל" בחלקה של קבוצת בית"ר ירושלים. ובסערת ה"עליהום" הולכת לאיבוד ונשכחת כל ההיסטוריה, והצביעות חוגגת בראש חוצות. במגזר היהודי כמו במגזר הערבי היו כבר בעבר מקרים של ונדליזם, ואיש לא נזעק אז לטפל בהם כפי שהדבר נעשה הפעם. האם לבית"ר ירושלים ייחוס מיוחד? או שאולי המניע הוא הייחוס השלילי שמעניקים לו טובי הדברנים, ללא קשר לנושא עצמו? היקף וחומרת המעשים הפעם הם מן הקשים שידענו, אבל לא לפי קריטריון זה עלינו להתנהל ולשפוט צדק ושיוויון מהם. משום מה נראה שקל יותר להתחיל "חשבון נפש" פומבי מבית"ר ירושלים, מאשר מהפועל או משלוחות התנועה האיסלאמית.
כדאי אפוא שנפנים: צביעות, שקרים והסתה הן מידות שליליות, ואין זה משנה לאיזה כיוון הן מופנות - מקיצוני בית"ר ירושלים לשחקנים מוסלמים, או מתקשורת משולחת לעבר כלל אוהדי בית"ר ירושלים. הפרזה מולידה תגובת-נגד, משום שהיא פורטת על אינסטינקט "ההגנה העצמית" והסולידריות הקבוצתית, ומניעה תגובות הזדהות. ככל שההפרזה גדולה יותר ובלתי רלוונטית יותר, כך תהיה גם תגובת הנגד חזקה ומקיפה יותר. הטיפול הנכון הוא זיהוי, מעצר והענה מהירה וקשה של העבריינים, לאחר שבודדו מכלל הציבור החף מעוון. את ה"עליהום" צריך להשליך ללא דיחוי לפח האשפה של הצביעות וההסתה.
