"אופוזיציה לוחמת" של מפלגה דועכת

ההצלחה והכשלון של מפלגה נמדדים על-פי מבחן התוצאה האלקטורלית. מבחן זה מוכיח כי למפלגת העבודה (החדשה) בהנהגתה של שלי יחימוביץ היו שיקולים מוטעים והערכות מצב שגויות שגרמו לניהול כושל של אסטרטגיה שהפכה לטרגדיה.

המפלגה איננה וגם לא הייתה בעברה שמאלנית רדיקלית. ואולם בפועל היא נגררת ומתומרנת מזה שנים רבות ע"י קבוצות של השמאל המדיני הקיצוני (מר"צ ו"שלום עשכיו") שישבו בתוכה ובהנהגתה שגרמו לכשלונה.

השקיעה הציבורית והאלקטורלית המתמשכת של המפלגה, מחייבת להכיר בעובדה שדרכה לעתיד נתונה תחת אזהרה. אזהרה מפני הדרך שנכשלה, בחשבון המפלגתי של המאזן הלאומי.

הנכסים ההיסטורים של מפלגת העבודה על כל גלגוליה ופילוגיה, שהובילה להקמת המדינה, קליטת העליה ההמונית, ביסוס של עוצמתה הצבאית והכלכלית, כולל ניצחון מלחמת ששת הימים, מתגמדים מול הכשלונות בהמשך השנים. עבר מפואר שאינו יותר פוליסת ביטוח להשגת השלטון.

המאזן המפלגתי של העבודה בראשות שלי יחימוביץ'

• שלי יחימוביץ' ניהלה אסטרטגיה אידיאולוגית אישית, יהירה ומתנשאת של כביכול "אלטרנטיבה סוציאליסטית מנצחת", שגרמה לכשלונה ולהפיכתה כביכול ל"אופוזיציה לוחמת" של מפלגה דועכת.

• שלי יחימוביץ' לא הפנימה שהיא לא בשלה להיות ראש ממשלה. היא ניסחפה בגל ההתלהבות והאופטימיות הנאיבית (סקרים) להשיג ניצחן גדול בבחירות. היא יצאה בהכרזות בומבסטיות של ביטחון עצמי שהיא צפויה להיות ראש ממשלה שתגרום למהפך שלטוני.

• הכרזתה המתנשאת גרמה לרתיעה ודחיה של המצביעים הרציונלים. שלי יחימוביץ' הקימה מפלגה בתוך מפלגה, בסיוע שתיקה וחנופה של מקורביה, בסיוע של אלפי מגויסים חדשים שרובם בעלי דעות שמאלניות המתאימות למר"צ ושמאלה ממנה.

• שלי יחימוביץ' אולי מאמינה באמת שהיא מגדלור אידיאולוגי מנצח. ואולם היא לא הפנימה שאידיאולוגיה איננה חזות הכל של העולם.

• רוחות ודעות של שמאל מדיני וכלכלי קיצוני השתלטו על השיח המפלגתי הפנימי והפומבי בסיסמה: ביטחון OUT. רווחה IN. פתרון לפלשתין.

• הסקרים שניבאו להשג צפוי של 25 מנדטים, יצרו גל של מצטרפים חדשים (פליטים פוליטיים ומחפשי תעסקוה) בתקווה להגיע מיד לחברות בכנסת, ללא צינון, ללא המתנה וללא השקעה. כל זאת תוך הפגנת זלזול והתנשאות על פני כל שאר המתמודדים הפעילים הוותיקים. שלי יחימוביץ הפכה לאראלה ממפעל הפיס המפלגתי שעודדה וסייעה ל"כוכבים החדשים", שחלקם הם פיגוע אלקטורלי.

• שלי יחימוביץ' ותומכיה החדשים וחלק מהוותיקים לא הפנימו שהפוליטיקה משמעותה מיצוי פשרות הכרחיות ואפשריות בנסיבות משתנות, ולא מיצוי של אידיאולגיות טהורות ומושלמות אך בלתי אפשריות במשטר דמוקרטי קואליציוני.

• שלי יחימוביץ' לא הפנימה שעדיף קפיטליזם מתוקן, מאשר חלומות וירטואלים על סוציאליזם מיושן. הנאומים המהפכניים שלה נגד הקפיטליזם נשכחו אפילו בסין וברוסיה. הטקסטים הבלתי פוסקים שלה נגד ראש הממשלה נתניהו, בנוסח הוא יביא "גהנום חברתי", בצמוד לאיומים שלה "להלחם יום יום ושעה שעה" נגד הקפיטליזם לקוחים מהתעמולה המרקסיסטית.

• שלי יחימוביץ' לא הפנימה שפרט לאידיאולגיה ולסוציאל דמוקרטיה, שני נושאים היחידם עליהם היא דברה במערכת הבחירות, שהיו וישנן בעיות מדיניות, כלכליות, וביטחוניות רציניות נוספות שעליהן היא לא דיברה.

• שלי יחימוביץ' לא הבינה שעדיף להיות "אופוזיציה" יעילה בממשלה מאשר אופוזיציה עקרה לממשלה. אופוזיציה עם מר"צ והסיעות הערבית, זו לא דרכה של העבודה.

החיוב והשלילה במאזן פעילותה של מנהיגת העבודה

סעיפי החיוב לזכותה של שלי יחימוביץ':

• הצליחה לגייס צעירים רבים וליצור התלהבות ותקווה.

• הצליחה לעצב סדר יום חברתי לאומי בשיח הציבורי והתקשורתי.

• לא הצטרפה לגל השנאה שהוביל השמאל נגד המתנחלים והחרדים.

• לא התחברה לגל החתרנות והביקורת נגד צה"ל, שר הביטחון וראש הממשלה שהובילו "שלום עכשיו", מר"צ, והשמאל הקיצוני.

• לא הצטרפה למר"צ ולארגוני השמאל שהפכו למקדמי הקמתה של המדינה הפלשתינית בסיסמה: "יוזמה מדינית לנסיגה - ישראל תמיד אשמה".

סעיפי השלילה לגנותה של שלי יחימוביץ':

• הקימה מפלגה בתוך מפלגה, תוך הרחקתם של הוותיקים.

• ההכרזה היומרנית והיהירה להיות ראש ממשלת האלטרנטיבה.

• ההכרזה בטרם תוצאות הבחירות, לא להצטרף לממשלה בשום תנאי.

• ההתפעלות מה"תוכנית הכלכלית" שחיברו 50 אנשים אלמונים. "תוכנית" דמיונית בלתי אפשרית שאף כלכלן רציני לא תמך בה.

• ביטחון עצמי מופרז שגבל באיבוד שיקול הדעת, דבר שגרם לניהול מערכת בחירות של פולחן אישיות חלול דוחה ולא רציני.

• נאומים מהפכניים חוצבי להבות של טקסטים מאוצר המלים המרקסיסטים של מלחמה נגד הקפיטליזם.

• ביטלה את פרק הזמן המינימלי (שנקבע בזמנו) של חברות במפלגה למצטרפים החדשים, בטרם יהיו זכאים להתמודד בפרימריז כמועמדים לכנסת. עשרות מתמודדים טרמפיסטים התמודדו ב"מפעל הפיס" המפלגתי ללא כרטיס כניסה.

• ניסיון מגוחך ולא רציני ליצור גוש חוסם להקמת "ממשלה אלטרנטיבית".

• הפרסום של עיתון התעמולה "מחר בבוקר" שבו הודפס בכותרת הראשית: "מחר בבוקר יכול להיות כאן טוב יותר", אם שלי יחימוביץ תרכיב את הממשלה. הדמיון התעמולתי הוסיף כותרת נוספת: "ראש הממשלה שלי יחימוביץ מסכמת שנה בתפקיד" ! אשליות חולניות.

• ביטלה את השיריונים למחוזות ו"בנתה" מנופולציות של כביכול "שיריונים" חדשים שהותאמו למועמדים האישיים של תומכיה, שהצטרפו זמן קצר ביותר לפני הפרימריז, על-רקע הידיעה שיהיו המון "מקומות פנויים" לחברות בכנסת לעבודה.

• ארגנה לעצמה להקת מעודדים של צעירים צרחניים שליוו אותה בכנסים ובהופעות בצעקות: "הו הא מי זה בה ראש הממשלה הבא".

• נאומיה המהפכנים של "מלחמה בקפיטליזם", בצירוף הכרזתה היומרנית להיות ראש ממשלה של ממשל סוציאליסטי (דמוקרטי) הרתיעו והפחידו מצביעים רבים גם מקרב השמאל והמרכז.

• הדיבורים של התפעלות מה"ניבחרת הכי טובה" היו מזויפים.

• התעלמות וחוסר שיתוף פעולה עם החכי"ם הוותיקים במהלך הבחירות.

• הרחקתו הפוגעת של אלוף אורי שגיא, לאחר שהצטלמה איתו במהלך הצגתו כמצטרף למפלגת העבודה כאישיות הביטחונית הבכירה.

החלום להיות אלטרנטיבה אידיאולוגית ושלטונית נגוז. "האלטרנטיבה" שנותרה זה להיות "אופוזיציה לוחמת"?, המפלגה דועכת ומסוכסכת, זקוקה לאלטרנטיבה בתוכה!. מבן-גוריון הגענו לשלי יחימוביץ'. מיצחק רבין הגענו למרב מיכאלי. "לתפארת" המדינה והמפלגה.