ביקור הנשיא אובמה הביקור הנשיאותי כבר נושא פירות. חלקם עוד לא הבשילו וחלקם הם כבר פרי-ביאושים.
החוסר שקט ברשות הפלשתינית, איננה מקרית ואינה ספונטנית ובוודאי לא כתוצאה ממצב הבלתי ניתן להשלמה. מדובר בלחץ מתוכנן, שמטרתו להזיז את ההסדר המדיני ובעיקר להביא ליתרון מסוים לפלשתינים במו"מ, שהם מקווים שאובמה ידחוף, ילחץ וינסה לקדם, כדי להשיג רגיעה באזור ואולי גם הישג היסטורי שירשם לזכותו.
הנשיא קרטר ובמיוחד קלינטון ורעייתו - הפכו עולמות כדי לסיים קדנציה עם הישג מדיני כלשהו. הם הצליחו רק לעורר תקוות, אך לא פתרונות ריאליים.
פוליטיקאים וראשי שב"כ (לשעבר) בעד תהליך מדיני
בסרט מועמד האוסקר - "שומרי הסף", מתבטאים ראשי השב"כ, שהשליטה בשטחים מחייבת פעילות מבצעית וביטחונית, שפוגעת בשתי האוכלוסיות, אלו שצריכים להגן על ביטחון ישראל ואלה שכלפיהם מופנית הפעילות. אבל הם לא מתעמקים בתשובה, למה הדבר הכרחי ומה הסיבה לנוכחותנו בשטחים.
השאלה המרכזית היא, מה הסיבה ומה האלטרנטיבה. רבים מהפוליטיקאים ואנשי הביטחון, מגיעים למסקנה שחייבים לדבר, להניע להזיז ולהגיע להסדר. מעטים מבניהם מתעמקים בסיבות לכישלון. נוח יותר להיות בצד היוזם, המציע והצופה פני עתיד. אבל הסיבות לכישלון - אינן בחזקת צד אחד, שבמידה ויתגמש או יוותר, תבוא הגאולה בצורת פתרון מהיר ואלגנטי.
ביטחון ישראל מול שאר המטרות
ישראל נמצאת במצב פוליטי/מדיני, אבל במיוחד ביטחוני - שונה מהרבה מדינות, שמטיפות לנו איך לנהוג ואיך לפתור את בעיותינו.
נסיגה לקווי 67
יש רבים, במיוחד מהאגף השמאלי של הנבחרת שמפיצים את הטענה המנצחת שנסיגה לקווי 67 היא הנוסחה המנצחת.
ובכן, אם הפרטנר שלנו - היה בחזקת מדינת מונקו, ליכטנשטיין, אנדורה או אולי שווייץ, היינו לבטח קופצים על ההזדמנות ההיסטורית, עושים שלום והופכים את האזור בנוסח החלום של הנשיא פרס ל"מזרח תיכון חדש", ואת ישראל לארץ זבת חלב ודבש כמו במקורות.
אבל כשמתעוררים מהחלום - מתברר שהפרטנר האמיתי מאחורי הפרטנר הקדמי, הוא החמאס, החיזבאללה,
אחמדינג'אד והאיסלאם הקיצוני הסובב אותנו.
פירוש הדבר - נסיגה לקווי 67 - הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ליד ישראל, אומרת ביקור של כל "החברים" שפורטו לעיל בהמוניהם עם נשק כימי, קונבנציונלי, אינטגרלי, קסאמים, גראדים וטילים עם ראשי נפץ, בקרוב גם גרעיניים על סף המדינה ועריה.
כל הסדר עם הפלשתינים - חייב קודם כל להבטיח את גבולות הביטחון המינימליים להתגוננות, לשליטה על איזורים אסטרטגיים שולטים.
ועל בקעת הירדן כ"חומה סינית" - בפני פלישת שבטים פראים, צמאי דם, שונאי ישראל הרוצים להשמידנו.
ציפי לבני לשיחות מדיניות
נא לא לשכוח,
אהוד ברק (בקמפ-דיוויד) כראש
ממשלה, הציע לאבו-מאזן הצעה להסדר מאד הוגן ומרחיק לכת.
אהוד אולמרט ו
ציפי לבני, הציעו לאבו-מאזן הצעה בנוסח "הצעה שאי-אפשר לסרב לה", והוא נבהל מהצעה וברח לרמאללה. אפילו ציפי לבני הייתה מספיק הוגנת כדי להצהיר, כי הצעתו של אולמרט, הייתה קיצונית מדי לטעמה, ולמרות זאת, לא יצא מכך כלום עד ימינו אלו.
העובדה שאחרי הצעות אלו - ממשלת נתניהו לא היה לה מה להציע, איננה פועלת לרעתו, ואי-אפשר להאשימו בסחבת. וכל זאת למה?
כי לנתניהו לא הייתה שום כוונה ובצדק, לתת הצעה בנוסח אולמרט, שהייתה הצעה אנטי ביטחונית, אנטי ציונית שסכנה את קיומה וביטחונה של ישראל.
ציפיות, תקוות מזינות את הפוליטיקה
להערכתי, כמו שבפורים, הרבה מן הנוער והאזרחים מתחפשים ומנסים ולו ליום אחד, לחלום על דמויות ותפקידים כשחקנים מובילים בתחומים שחלמו עליהם, כך הפוליטיקאים כל השנה חולמים על הסדר, פריצת דרך וחלומות באספמיה להסדר מדיני.
ביקור אובמה יעורר את הצדדים
ללא ספק, הביקור הנשיאותי, ייתן דחיפה למכונית שנתקעה, היא תנוע, היא תתחיל לנסוע, אבל, לצערי, לא נראה לי שהיא תגיע לרחוק ובוודאי לא ליעד הסופי או ליעד הביניים. אחרי סיום הביקור - וסבב שיחות עקרות, המכונית שוב תתקע וגם הנעה קדמית לא תצליח להוציא אותה ל"תנועה" חדשה.
הגורם לאינתיפאדה
יש הטוענים בלהט כי הגורם לאינתיפאדה השלישית, הוא האכזבה, התסכול של הפלשתינים מהמצב וחוסר ההתקדמות המדיני. ובכן, הנוסחה נכונה לשני הצדדים. גם אנחנו הישראלים מאוכזבים ומתוסכלים, שאין הסדר קבע, אין אפילו הסדר ביניים, דבר שמאלץ אותנו להמשיך ולהחזיק את צה"ל ביו"ש, כדי לא להגיע למצב של עזה. ועל כן נמשיך באותה מדיניות עד שהפלשתינים יבינו שאנחנו לא נוותר על ביטחוננו וקיומנו בארץ ישראל, וראשי שב"כ ימשיכו להתראיין גם בעתיד.
הערות והארות בענייני דיומא
- אם בנט ימשיך להתעקש ולעשות שרירים, אולי כדאי ללכת לבחירות חדשות. מה שברור, בנט יצא מפסיד ובגדול ויאבד 50% מהקולות ומהמנדטים שלו, בגלל בגידתו בבוחריו.
- אבל מאחר שפוליטיקה, זאת אמנות של הבלתי אפשרי, בסוף הכל יסתדר ויש סיכוי לממשלה ולאחריה תקציב ולאחריו גזרות ובכיות.
- אמרתי זאת בעבר, מספר פעמים, שום הסדר בכפייה או כפייה בחוק, לא יביא לשוויון בנטל. רק הדברות, גמישות וויתורים הדדיים, והדבר אפשרי.
- אינתיפאדה שלישית - אם תבוא, תציק לישראל אבל בעיקר תגרום נזק בלתי הפיך לפלשתינים.
