ציוני דרך במערבולות הזמן

כל החוזר אחר שלל ההגדרות בהם גידרו חכמים "אומה" מה היא, יתהה בוודאי אם האומה הישראלית, הקיימת לבטח, יכולה להתגדר אף היא בהגדרות המצויות. יש אומרים כי Nation" ", תיבה שנתפתחה מן הלטינית nascī , להיוולד, היא קהילייה של אנשים שנולדו בארץ אחת, היא המולדת. והנה, בניה של האומה היהודית נולדו בארצות הפזורות בארבע כנפי תבל ומרביתם רואים בארץ ישראל מולדת אף על-פי שלא נולדו בה, לא הם, לא אבותיהם מתמול שלשום ולא אבותיהם מקדם. יש מצביעים על מאפיינים אחרים העושים "אומה", כגון התכנסות אנשים במדינה בה הם מאוזרחים גם אם מוצאם מארצות ויבשות מגוונות, גם אם דתותיהם שונות, גם אם לשונן אינה אחת. הם דרים יחדיו בטריטוריה מוכרת וגדורה, הם מקיימים אותה במיסיהם ומתקיימים בה על-פי כללי הערבות ההדדית בביטחון, בחינוך, בבריאות, בתשתיות וכיוצא באלה ודגל אחד מתנוסס על תורניהם.

מכוח הגדרה זאת קוראת עצמה, לדוגמה, קנדה המולטי אתנית "The Canadian Nation ". לא כן האומה היהודית. היא אינה מכונסת במדינה אחת, גם אם ישראל מזהה עצמה כמדינת עם ישראל כולו. רוב בניה ובנותיה הם אזרחי כמעט כל מדינה בעולם, מגויסים לצבאותיהם, שרים המנוניהם, נותנים כבוד לדגליהם אבל חרף הפירוד האזרחי המובהק הזה הם מאוחדים מבחירה בחברותם באומה היהודית האחת.

יש רואים בהיסטוריה משותפת את הכוח הסגולי ההופך קיבוץ אנושי לאומה. לאומה היהודית יש היסטוריות כמספר הפזורות בהן נתקיימה. רבים מוסיפים שפה אחת להיסטוריה אחת כמאפיינים מחוללי אומה. האומה היהודית נתייחדה לאומה אף על-פי שדיברה לשונות הרבה, בהן עברית, וארמית, ויוונית, ולשונות לטיניות, וערביות, וסרביות, שלא לדבר על היידיש ועל הלדינו ועל הערבית היהודית. בשפות הרבה נתקיימה אומה אחת.

יש מחכמי הרזים הסבורים כי גורל שהמר עם היהודים ועשה אותם לזרים באשר שם היו, לרדופים, למוכים, למתים, עשה אותם לאומה. הם אומרים כי יהודי הוא מי שאחרים רואים בו יהודי, כי זהותו נכפתה עליו. יש בהם המודים כי סידור תפילות הכיסופים לירושלים עשתה את היהודים לאומה כי האמונה שמעל להווה של מטה יש עתיד של מעלה היא שעשתה יהודים לאומה. ויש רבי סעדה גאון, בן מצרים, איש טבריא, גאון בבל ((882- 942 לספירה) החורת בספרו "אמונות ודעות "את המשפט "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" על לוחות התודעה היהודית. הוא לא שולל מולדת, חלילה, לא היסטוריה, לא שפה, אבל אלה בלבד אינם מספיקים להבטיח הקיום היהודי במערבולות הזמן, בהן יש ואובדת מולדת, בהן יש אדירי תורה כשמעיה ואבטליון ורבי עקיבא שהיו ממעצבי האומה ובאו אליה מחוץ להיסטוריה שלה, בהן יש ונשכחת שפה ולעזים באים תחתיה, ואין לאומה קיום אלא בתורותיה, זו שבכתב שהקדוש ברוך הוא התבונן בה בטרם יהיה זמן וברא את העולם, וזו שבעל פה ההולכת עימה לתוך הזמן.

באלף ומאתיים השנים שחלפו מאז טבע רבי סעדיה גאון בסלע את משפט התמצית על מהות אומתנו, גרעינו אינו משתנה אך התובנות המקיפות אותו צוברות משמעות מן הזמנים המשתנים. גרעין זה יסודו מקדם. ארבעים שנה אחר קריעת ים סוף, ערב חציית נהר הירדן ממואב לארץ שהונחלה בהבטחת ברית בין הבתרים אומר אדון הנביאים משה לעמו, "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים י"א, ל"-ל"ב). הסמיכות בין וִישַׁבְתֶּם בָּהּ לבין וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, היא הרת משמעות ואולי הרת משמעויות. מחד, אין לטעות, על-ידי עצם וִישַׁבְתֶּם בָּהּ מתקיים < לכאורה, ישיבת ארץ ישראל היא תורותיה של האומה ועל כן לומדים תורה לא באמצעות בהליכה אצל רבי יהודה בן בתירה אלא ישירות בשיבה לארץ ישראל.

אבל מאידך, יכולה הסמיכות להאיר הארה שונה לחלוטין. וִישַׁבְתֶּם בָּהּ- וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, בוו' החיבור, מתפרשת כ ישַׁבְתֶּם כדי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים. הרמב"ם לא מנה את מצוות ישוב הארץ במניין המצוות. אין זאת כי לדידו תלה הכתוב קיום מצוות ישוב הארץ בקיום כָּל הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים. היא אינה המצווה עצמה, אלא נחלה שניתנה על-מנת שיקיימו בה את הטוב ואת הישר, את רצון ה', את המצווה, ומי שאינו מקיים אותה אף על-פי שהוא יושב בארץ, לא קיים סיבת הסיבות ל וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. הRaison d'etre של ישיבת ארץ ישראל היא הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים.

הרמב"ן חולק על הרמב"ם, ומונה את מצוות ישוב הארץ במניין שהוא מונה. לדידו בלא ישוב הארץ מאבדות המצוות עצמן את העוגן וספינת ישראל עלולה להיסחף ולאבוד בים העמים. מצוות ישוב הארץ עושה את האומה.

הרמב"ם רואה ברב סעדיה גאון את מורו ורבו, ואין אומתנו אומה אלא בתורותיה.

הרמב"ן רואה ברבי אלעזר בן שמוע וברבי יוחנן הסנדלר את מוריו ורבותיו, וישיבת הארץ לא רק שהיא מצווה אלא שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

באיגרת תימן כותב הרמב"ם, "וזאת היא תורת ה' האמתית, שנתנה לנו על-ידי אדון כל הנביאים....בתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם,... ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו... ייחד אותנו הבורא במצוותיו וחקיו והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו". מאתיים שנה אחר רבי סעדיה גאון (יש אומרים כי בתימן ולא המצרים נולד),חוזר הרמב"ם במילותיו על הגדרת "אומתנו בתורותיה" באוזני גולי תימן. אין בכך ולו צל על סגולתה הראשונית של ארץ ישראל בבניין תודעת האומה ולא הרהור על מעלות ישוב הארץ, אבל יש בה קבלה גמורה של העיקר כי לא נבחרנו להיות אומה אלא על-מנת שנתעלה במצוות שבין אדם למקום ושבין האדם לחברו באשר שם נהיה, בארץ חמדת אבותינו או בין העמים.

על הפסוק "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים י"א, י"ח), אומר רש"י מן המקורות," אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו". אילו הייתה אומתנו אומה מכוח ישיבתה בארץ ישראל בלבד, הייתה הגולה פוטרת אותה מחובת קיום. היא הייתה אובדת בעונייה מייאוש לדעת.

רצון התורה הוא שיקיימו אותה קיום אוניברסאלי "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות ל"ה,ג') . בטרם תיכנס האומה לארץ ישראל מורה הכתוב לשמור על השבת בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, באשר תהיו, בכל פזורה בכל זמן. השבת אינה טריטוריאלית.

כיוצא בזה אומר הפסוק, "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם..." (ויקרא כ"ג,ל"א-ל,ב). יום הכיפורים אינו טריטוריאלי. תקיימו אותו והוא יקיים אתכם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, על נהרות בבל כבעיר ציון.

כן אמור, "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת" (שמות י"ב ,כ'). חג הפסח, אפילו הוא חג החירות, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, גם בארצות השבי הוא נחוג. הוא אינו טריטוריאלי. החירות היא זכות אוניברסאלית.

ומכאן מודעה רבה, כל התורה כולה, חוץ ממצוות התלויות בארץ, כגון שמיטה, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם היא תקיים אתכם, עשרת הדברים, דיני היושרה, הצדק הנבואי, האחווה בין אדם לחברו ובין הגר בשערו והכמיהה "לשוב לארץ אבותינו עיר בה דויד חנה" (נפתלי צבי אימבר).

כמיהה זו באה לכלל ביטוי נעלה בסיפא של דברי רש"י "כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו"."שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכ"ו ,א').

וכך חוברים הכל, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ורבי יהודה בן בתירא, ורב סעדיה גאון, והרב משה בן מימון, ורבנו משה בן נחמן, ועימהם כל לוחמי וכל חולמי וכל הוגי וכל מורי ישראל וכל תלמידי תלמידיהם בכל הדורות עד הנה ועד עולם, לערבים יחדיו איש על-פי משנתו לקיום היהודי בתורה ובמצווה ובחוקים ובמשפטים ובדרך הישרה שיבור לו האדם ובאהבת ארץ ישראל ובישובה בכל דור ודור. וחוט שזור בבוץ תכלת וארגמן וכל צבעי הקשת בענן לא במהרה יינתק.