ידוע (בעיקר למשפטנים) המונח המשפטי - "אבעיה", שמשמעותו הצגת שאלה על ידי בורר אל בית המשפט (ראה "אבעית פסק" ו"אבעית עצה" בספר "בוררות - הלכה ומעשה" מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי - ספרות משפטית" תשנ"ז - 1997 עמ' 112-111).
הדמיון בין המילה הנדירה אבעיה לבין המילה השכיחה "בעיה" אינו מקרי, ושתיהן - שהן מילות עצם מופשטות - באות משורש הפועל: "בעה".
בעה (ב' ו-ע' קמוצות) פירושו: שאל, ביקש, דרש, וגם: גילה, חשף (בעיקר: נבעה = נחשף). לאמור, אותו שורש משמש באותו בניין (קל): שאלה - ותשובה (גילוי, חשיפה).
לא בכל מילון עברי-עברי מצויה מילה זו - אך ב"אבן שושן" תמצאוה.
המילה בצורה אחרת מצויה בתנ"ך פעם אחת בלבד - בספר ישעיה פרק כ"א פסוק י"ב: "אמר שומר, אתא בוקר וגם לילה, אם תבעיון - בעיו, שובו אתיו".
לפי הראב"ע "אם תבעיון - בעיו" = "אם תבקשו לבוא - בקשו".
לפי הרד"ק הפירוש דומה - "אם תשאלו - שאלו".
ובחזרה לעולם המשפט: יפה עשו כותבי ספר החוקים כאשר דלו ממקורותינו מילים נדירות, אשר נהפכות למילים שכיחות במשפט העברי, תרתי משמע.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
