במסגרת המתיחות ההולכת וגוברת, הודיעה
קוריאה הצפונית כי תבצע ניסוי גרעיני - בניגוד להחלטת מועצת הביטחון - וחרף האיומים, בעיקר מצד העולם המערבי, החליט המנהיג הצעיר של הצפון, קים ג׳ונג-און, להוציא את הניסוי לפועל. הדבר גרר סבב סנקציות נוסף מצד מועצת הביטחון - הסנקציות החריפות ביותר שהוטלו עד כה על המדינה הענייה והנחשלת. זו בתגובה, העלתה הילוך והחלה לחדש את הכור הגרעיני ביונגביון, לאחר שהושבת בשנת 2007.
בנוסף, הסנקציות הללו החריפו עוד יותר את התגובה הצפון-קוריאנית, שביטלה את הסכם הפסקת האש עם הדרום משנת 1953 (סוף מלחמת קוריאה) וכן חתמה על צו מיוחד המתיר ״שימוש בנשק גרעיני מול האויב״. זאת ועוד, הממשל בפיונגיאנג כיוון טילים לטווח קצר-בינוני למול חופי יפן (בעלת הברית הגדולה של ארה״ב) וכן דווח על-ידי
קוריאה הדרומית (בת חסותה של ארה״ב), כי הצפון הציב מערכת טילים סמוך לגבולה.
תגובות ואיומים סדרת אירועים אלו לוותה, כמובן, באיומים, בעיקר מן הצד הצפוני של קוריאה, אך גם מהצד הדרומי שלה, וכן מפי ארה״ב ויפן. נשיאת קוריאה הדרומית, פארק ג'ן הייאה, הודיעה כי ארצה תגיב בחוזקה לכל התגרות של הצפון. שר ההגנה החדש של ארה"ב, צ'אק הייגל, אמר כי "קוריאה הצפונית מהווה סכנה ברורה ומיידית", ודובר משרד הממשלה בטוקיו טען שהאירועים האחרונים מצד קוריאה הצפונית, הם ״פרובוקציה חמורה״ ו״איום-על לביטחון יפן ואנשיה".
תגובות השחקנים האלו הן בהחלט לגיטימיות ודי שקופות, בכל הקשור למתיחות בחצי האי ולא רק בתקופה זו. אך הפעם ישנה הפתעה משחקן לא צפוי. סין, שבדרך כלל הולכת יד ביד כנגד כל החלטה אמריקנית-מערבית (לצד רוסיה), הגיעה לכדי החלטה משותפת עם האמריקנים, בכל האמור לסנקציות החדשות שהוטלו על קוריאה הצפונית לאחרונה, במועצת הביטחון של האו"ם. לא זו אף זו; דובר משרד החוץ בסין, הונג לי, הוציא הודעה לא קונבנציונלית, בה הודיע כי "סין מביעה צער על ההחלטה (לחדש את הכור הגרעיני ביונגביון, ע.ד.) וקוראת לכל הצדדים להיות רגועים ומאופקים ולחזור לשולחן הדיונים בהקדם האפשרי".
השאיפות הסיניות ההצהרות והמעשים האחרונים של סין, מעידים יותר מכל, כי פני האזור אינם למלחמה, לפחות לא כרגע. האינטרס של סין הוא לשמור על חצי האי הקוריאני באופן יציב, עד שזו תהפוך למעצמה (לא רק כלכלית) הגדולה בעולם. סין גם איננה מעוניינת במירוץ חימוש של המדינות השכנות (טאיוואן, יפן, קוריאה הדרומית) שיתפתח בעקבות הלגיטימיות שבהתגרענות קוריאה הצפונית. בנוסף, סין חוששת ממצב של כאוס בחצי האי, שיביא לבריחה של המוני פליטים מהצפון הנחשל, ישירות אליה.
בהתחשב בעובדה שסין היא בעלת הבית, דה-פקטו, של קוריאה הצפונית וזו היחידה אשר "מנשימה" אותה, אפשר להבין כי ההצהרות והמעשים של הצפון-קוריאנים לאחרונה, אינם אלא מעשים פופוליסטיים ולא מחייבים.
המטרות הקוריאניות ואכן, המנהיג הצעיר של קוריאה הצפונית, אשר למד והתחנך באופן מודרני, בשוויץ, יודע היטב כי יציאה למלחמה ללא גיבוי, כמוה כהתאבדות. במעשיה ובהצהרותיה, קוריאה הצפונית מעוניינת להשיג כמה מטרות, בשני מובנים.
מבחינת מדיניות החוץ, קים ג'ונג-און רוצה להשיג את הפסקת הסנקציות על המדינה, שנמצאת במצב אנוש מבחינה כלכלית. בנוסף, הדיקטטור הצעיר רוצה בהסכם חדש בין הצפון לדרום בתיווך ארה״ב ומעוניין בשינוי המדיניות של נשיאת קוריאה הדרומית החדשה, אשר מהווה עבורו איום.
בזירה הפנימית, ג'ונג-און מעוניין לאחד את ההמונים דרך הסכנות והאיומים, שכביכול "מרחפים" מעל הרפובליקה הקומוניסטית. הסיבה לכך נעוצה בחוסר ביסוס שלטונו של המנהיג הצעיר, שעדיין נאבק על הזכות והלגיטימיות למשול.
לזאת יש לצרף את הדיווח האחרון של המגזין "פוריין אפירס", אשר ניפץ את כל המיתוסים והאגדות שהמשטר בפיונגיאנג ניפק השכם והערב. על-פי המגזין, קוריאה הצפונית נחלה כישלון קולוסאלי במבדקים הקשורים לטילים הבליסטיים ארוכי הטווח, שבהם היא מתגאה כל כך: כישלון מוחלט בניסוי של שנת 2006, כישלון חלקי בניסוי של שנת 2009 וכישלון מוחלט בניסוי האחרון, בשנת 2012. ניסוי שנערך ב-1998 בנוגע לטיל בטווח בינוני, שהיה אמור להגדיל את טווח הטיסה של הטיל, נכשל כישלון חלקי. זאת ועוד, הניסויים הגרעיניים שנערכו, היו גרועים כמעט כמו הטילים הבליסטיים: התאיידות וירטואלית בשנת 2006 ו"פיצוץ צנוע מאוד, בלשון המעטה", בשנת 2009.
המפתח להורדת המתח ארה"ב אומנם טעתה בגישתה הפשרנית והליברלית כלפי קוריאה הצפונית בעשורים האחרונים, אך מרגע שזו חצתה את הקו האדום, מדיניות ריאליסטית גרידא כבר לא מספיקה. טוב עושה נשיא ארה"ב
ברק אובמה כאשר אינו עומד מנגד ומשגר רמזים עבים וברורים אל עבר המדינה המסוגרת, בדמות אימונים עם בעלי הברית באזור (יפן וקוריאה הדרומית) והצבת טילי הגנה בקרוב, באי גואם, אך זה אינו מספיק. בעת הזו, על ארה"ב לגבש מדיניות דיפלומטית אמיתית, לצד סין וקוריאה הדרומית, אשר תביא להרגעת הרוחות. האמינות בין קוריאה הצפונית וארה"ב אינה קיימת כבר ורק סין תוכל להביא משב רוח רענן, ובעזרת הסכמות אמריקניות הרוח יכולה לשנות כיוון.
האינטרסים בדבר יציבות אזורית של סין, המצב הכלכלי האנוש של קוריאה הצפונית, התעמולה הזולה שלה בדבר הנשק האסטרטגי ומדיניות הריסון שנוהג הנשיא האמריקני אובמה – כל אלו מעידים על המצוקה של קוריאה הצפונית, יותר מאשר על זעמה הפיקטיבי, וככל הנראה לא יביאו לפתיחת מלחמה, קל וחומר לא מלחמה גרעינית.
סין היא המפתח להורדת מפלס המתח באזור ועל אובמה לגייס את כל כוחו כדי להביא לשיתוף פעולה מדיני בין שתי האימפריות, על-מנת להביא לסילוק האיום מחצי האי קוריאה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
