סיפור דמיוני מנכ"לית: "בוקר טוב. תעבירו מיליארד שקלים לחשבון של נח..."
צוות: "יש בטוחות?"
מנכ"לית: "לא"
צוות: "תהיה בעיה עם הפיקוח על הבנקים?"
מנכ"לית: "לא תהיה בעיה, המפקח יעבור לעבוד כאן בעוד שנה..."
צוות: "פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי אכיפת החוק..."
מנכ"לית: "החשבונות של המפלגות במשיכת יתר. הפוליטיקאים לא יעזו לצייץ..."
- כעבור שנה
מנכ"לית: "בוקר טוב. תמחקו חצי מיליארד מהחוב של נח..."
- כעבור דקה
"נח, העניין סודר. תעביר לי את חלקי מתוך סכום המחיקה, לחשבון בבנק השווייצרי שבבעלותך"
סיפור אמיתי מה שקרה עם פרשת השוד דנקנר-בל"ל, היה רק קצה קצהו של הקרחון. הקצה הזה מגלה טפח (ומסתיר טפחיים) מן הדרך בה מתנהלים יחסי קח-תן בתוך החונטה של שוק ההון ו/או הון-שלטון. אופן הפעולה בתוך גבולות הטריטוריה הווירטואלית של החונטה הזו, הרבה יותר קרוב להגדרת "פשע" מאשר להגדרת "רשלנות". הכל נעשה באמצעות יד מכוונת ומתוך כוונת תחילה פלילית, גם כאשר המעשים "כשרים" מבחינה משפטית.
הכללים החלים על הציבור אינם תקפים בשטח הממלכה של "הון-שלטון", ולכן ריביות, עמלות וסוגים שונים של גזל, הם לחם חוקו של הבנק המסחרי ביחסיו עם גברת כהן מחדרה, ואינם חלים באופן שווה על טייקוני השוד. אבל עמלות, ריביות ושיטות הונאה אחרות כמו "דמי ניהול" הם אומנם כסף גדול, אך הם מרכיבים שוליים יותר בעוגת הגזל.
הלוואות במיליארדים שאינן מוחזרות, הן המסלול האמיתי. זוהי דרך המשי, זהו הסהר הפורה שדרכו זורמים כספי החסכונות של הציבור לידיים פרטיות. הסיפורים הרומנטיים על "בוני וקלייד" שודדי הבנקים הפורצים עם אקדח ונמלטים בקול רעש גדול לפני בואה של המשטרה, אלה הם מחזות הוליוודיים שמטרתם היא יצירת התפיסה המעוותת של הציבור, כאילו שוד הבנק מתבצע באמצעות אקדח ותוך ביצוע עבירה פלילית.
האמת שונה לגמרי. האמת הפוכה ב-180 מעלות. שוד הבנקים מתבצע באופן חוקי לגמרי. משכורות עתק, בונוסים שמנים, הלוואות בלתי מוחזרות, כספי ציבור מוזרמים לכיסי השודדים באמצעים חוקיים, במהלך ה"עסקים" הרגיל.
אתי אלון מהבנק למסחר היא הגרסה לטיפשים. יחסי רוסק-עמינח עם נח דנקנר הם הגרסה הרווחית והרווחת.
שודדים שלום, איך אפשר לעזור לך? השוד הגדול ביותר של כספי הציבור לא מתנהל בדרך של פשע. הוא חוקי וכשר למהדרין. אולי לא כשר מבחינה מוסרית, אבל הוא כשר מבחינה חוקית. חשבונות הבנק של המפלגות נמצאים תמיד במשיכת יתר. הבנקים מממנים את פעילות המפלגות ללא ערבויות או בטחונות, באופן מכוון. המופתעים מוזמנים לעיין בגרסאות שמסר הגזבר של מפלגת קדימה, בסכסוך המפורסם שלו ערב פרישת
ציפי לבני מקדימה. הבנקים מעוניינים בחוב של הפוליטיקאים והמפלגות, משום שזהו הרסן באמצעותו מונעים תהליכי חקיקה לטובת הציבור.
טבעו של העכבר לגנוב את הגבינה. חובתו של בעל-הבית (הציבור, באמצעות הרשות המחוקקת) היא לסתום את החורים ולאבטח את הגבינה. ועל כן, ומשום כך, העכברים מסממים את הפוליטיקאים באמצעות חובות וגירעונות.
השוד הוא פעולה מתוכננת היטב. הוא נעשה באמצעות בעלי מקצועות כשרים. עורכי-דין, רואי-חשבון, בנקאים, כלכלנים, פוליטיקאים, אנשי השירות הציבורי (המפקח על הבנקים, נגיד הבנק המרכזי,
מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המוסדות להשכלה גבוהה, משקיעים מוסדיים, אנשי-עסקים, וכיו"ב).
מפלצות גזל בנו אימפריות בשיטות האלה. שר המשפטים לשעבר הוא המומחה למקלטי מס, "תכנוני-מס". משרד רו"ח סומך-חייקין, ממנו הגיעה הגברת רוסק-עמינח (היישר אל לב החונטה), מוגדר כ"משרד חיצוני", אך הוא אבן הראשה של הסהר הפורה ודרך המשי של כספי הציבור לכיסים פרטיים של שודדים באמצעות עט וחתימה על נייר.
המשרה הציבורית של "המפקח על הבנקים" היא משרת-קפיצה, בדרך למוקד השחיתות בהנהלות ארגוני הפשע הנקראים "בנקים מסחריים".
במחאה החברתית של 2011 הבנקים עמדו מהצד בזמן שהציבור חיפש טייקונים, אבל הטייקונים הם רק השליח, הבעיה היא השולח - הבנקים. הבנקים הם רק חלון הראווה של מבצע השוד של כספי הציבור. המושכים בחוטים הם הנעלמים במשוואה הזו. על אלה דיבר
יאיר לפיד במאמרו "אחיי העבדים", ואת אלה הוא יתקשה לגדוע, גם אם מאוד ירצה.
המטבע החדש, ביטקוין, עשוי להיות עוד מאותו הדבר, המנגנון הישן של בנק-מרכזי אבל במודל גלובלי ועלום במיוחד. בהעדר פתרון אמיתי ותחליף לניהול הכסף באמצעים כשרים, ימצא הציבור שהתנהלות במזומן היא תחליף ראוי, והשלב הבא יהיה סחר חליפין. שיטת הבארטר שתייבש את כל מערך השודדים, אך במקביל תערער את יציבות השלטון המרכזי כולו.
הפתרון ה"נכון" עדיין רחוק, אך אנחנו כבר בדרך אליו. המסע החל, הציבור מתעורר, והיעד אולי אינו בהישג יד, אך בהחלט בטווח היכולת. הקיץ הקרוב יהיה מבחנו של הציבור הרחב. זו לא חבורת הילדים מרוטשילד ומחנה האוהלים. ציוץ הסנוניות הראשונות שהתעוררו כבר נשמע במסדרונות החונטה, והפאניקה שם בעיצומה. בוקר טוב ישראל.
