"התרשמתי מתחושת השליחות שלהם וממסירותם המוחלטת, מרוחם החלוצית ומן הצורה הריאליסטית שבה הם רואים את העולם". כך אמרה הברונית מרגרט תאצ'ר בשובה באחד מביקוריה בישראל, בשנת 1965. השבוע השתתף עם ישראל בצערו של העם הבריטי על פטירתה של הברונית תאצ'ר, "אשת הברזל", לשעבר ראש ממשלת בריטניה.
תאצ'ר הייתה מנהיגה יחידה במינה. בעוד מדיניות הפנים שלה מעוררת מחלוקות בבריטניה עד ימינו אנו, על דבר אחד אין עוררין - מערכת היחסים של הברונית המנוחה עם מדינת ישראל ועם העם היושב בציון הייתה יוצאת דופן. לאורך חייה תמכה הברונית תאצ'ר בגלוי ובגאון במדינת ישראל. "לעולם אין לצפות מישראל לסכן את ביטחונה", אמרה. אין ספק שהיו לעתים חילוקי דעות בינה לבין מקביליה הישראלים, כמצופה מיחסים בין שתי מדינות, אך תאצ'ר מעולם לא פקפקה בזכותנו למדינה יהודית בארץ ישראל. ב-1973 אף יצאה חוצץ נגד מפלגתה שלה כאשר ראש הממשלה הית' סירב להעביר סיוע צבאי לישראל בעת שזו נלחמה מול צבאות ערב.
הקשר המיוחד של תאצ'ר ליהודים נוצר עוד בצעירותה. אביה, שהיה ירקן אך גם דרשן מתודיסטי, חינך אותה לאור ערכי מוסר דתיים והדגיש בתוכם גם הערכה עמוקה לעם הספר. בצעירותה למדה על השואה ועל העם היהודי מכלי ראשון כאשר משפחתה אימצה אל חיקה את אדית מולבאואר, פליטה מן המלחמה. יש להניח שחוויה זו השפיעה בצורה משמעותית על תפישת עולמה של תאצ'ר, ועל האופן שבו הביטה על העם היהודי ועל זכותו ההיסטורית לבית לאומי שישמש ערובה לכך שעמנו לא יעמוד שוב בפני סכנת השמדה. גם ביקוריה בארץ, שהחלו מראשית ימיה כפוליטיקאית צעירה במפלגה השמרנית והגיעו לשיא ב-1986 כשהפכה לראש הממשלה הבריטית הראשונה שביקרה בישראל במסגרת תפקידה, איששו את יחסה המיוחד לישראל.
הקשר העמוק בין תאצ'ר לעם היהודי התבטא גם ביחסיה ההדוקים עם הקהילה היהודית בבריטניה. כחברת פרלמנט מטעם אזור פינצ'לי שבלונדון הכירה לעומק את הקהילה היהודית על שלל גווניה. היא התרשמה מכך שהקהילה ידעה לספק את צרכיה בכוחות עצמה ולדאוג לחלשים בקרבה. "ב-33 השנים שבהן ייצגתי את פינצ'לי", סיפרה, "מעולם לא הגיע יהודי לאחת מפגישותיי במחוז במצב של עוני וייאוש". הברונית סלדה מאנטישמיות, והביעה תרעומת על כך שהממסד השמרני שאליו השתייכה הדיר את רגלי היהודים מחוגים מסוימים. במסגרת תפקידיה, הן כיו"ר האופוזיציה והן כראש הממשלה, קידמה יהודים מוכשרים וראויים לתפקידים בכירים ובעלי השפעה. אחד מהם, דוד וולפסון, אף שימש ראש הסגל שלה. במקום שבו אחרים כשלו - בין כתוצאה מבורות ובין כתוצאה משנאה ודעה קדומה - תאצ'ר התייחסה ליהודי כאחד האדם, במובן החיובי ביותר.
בזירה הבינלאומית, תאצ'ר הציגה עמדה בלתי-מתפשרת כלפי ברית המועצות. היא דגלה בחירות ובדמוקרטיה ונלחמה מלחמת חרמה בקומוניזם ובעריצות. לכן היה זה אך טבעי שהברונית תתמוך במאבקם של יהודי ברית המועצות לחירות. בניגוד לתדמיתה הקשוחה והקרה, "אשת הברזל" גילתה רוחב לב ורגישות עמוקה לצרתם של היהודים מעברו השני של מסך הברזל. השתתפותו של יו"ר הסוכנות היהודית
נתן שרנסקי בהלווייתה היא עדות ל
כבוד ולהערכה שאסירי ציון רוחשים לראש הממשלה המנוחה על עמידתה האיתנה לצידם בעת מאבקם לחירות.
עם כניסתה לדאונינג 10, רבים ציינו קווי דמיון בין תאצ'ר למקביליה הישראלים. העובדה שהייתה לאישה הראשונה בתפקיד הרם הולידה השוואות בינה ובין "אשת הברזל" הישראלית -
גולדה מאיר. אחרים השוו בינה ובין הנשיא חיים ויצמן אשר, בדומה לתאצ'ר, עלה לגדולה פוליטית מקריירה אקדמית בתחום הכימיה. ולמרות זאת, נותרה הברונית תאצ'ר מנהיגה ופוליטיקאית ייחודית, אשר הלכה בדרכה שלה חרף כל המחאות וכנגד כל הסיכויים.
הלורד יאנג מגראפהם, שמילא תפקידים מיניסטריאליים שונים בממשלותיה של תאצ'ר, נזכר בשבוע שעבר באחת מפגישותיו עם הזוג תאצ'ר שבה העלו יחד זיכרונות. "שאלתי אותה איזה מביקוריה מעבר לים היה זכור לה לטובה. 'ישראל', השיבה מיד. 'הלא כן, דניס?'"
