בין חוק המשילות למשאל-עם

לפני כמה ימים עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת החוק הממשלתית הידועה בציבור בשם "חוק המשילות". מעבר לעובדה היבשה, כי הצעת חוק זו עדיין צריכה לעבור עוד שלוש קריאות בכנסת על-מנת להיות מאושרת, יש לציין כבר עכשיו כי הצעת חוק זו היא בעייתית ושנויה במחלוקת עמוקה, וזאת מכיוון שהצעה זו, שמובאת על-ידי הקואליציה, משנה לחלוטין את כללי המשחק הפוליטי והדמוקרטי הנהוג בישראל כיום.

אמנם, סביר להניח כי הצעת החוק כפי שהיא מונחת בפני הכנסת כיום, צפויה לעבור שינויים כאלו ואחרים עד שתאושר סופית. ועדות הכנסת הדנות בעניין הן שיכריעו בעניין שינויים אלו, ובכל מקרה מרבית הסיכויים הם שחלק מן הסעיפים בהצעה יבוטלו או ישונו בדרך זו או אחרת, כך שהצעת החוק הסופית תהיה כנראה שונה מכפי שהיא כיום.

סעיפים בעייתיים ופוגעניים

כמה סעיפים בהצעת חוק זו, הם לא פחות מאשר ריקון מתוכן של הכנסת כפרלמנט בכלל, וכן פגיעה ממשית בעבודתה של האופוזיציה לממשלה בפרט.

בין הסעיפים הבעייתיים ביותר, נמצא הנושא של הצעת אי-אמון בממשלה מטעם האופוזיציה. על-פי הנאמר בהצעת החוק, צריכה האופוזיציה רוב קולות של 61 ח"כים, וזאת רק על-מנת להגיש הצעת אי-אמון לדיון במליאת הכנסת. צעד כזה יבטל באופן מעשי את הכלי שנקרא הצעת אי-אמון, זאת מכיוון שאם לאופוזיציה אכן היו 61 ח"כים, אזי יכלה האופוזיציה להפיל את הממשלה בכל רגע נתון באמצעות הצבעת אי-אמון. העובדה היא כי שום אופוזיציה אינה יכולה למנות 61 ח"כים (כלומר הרוב), שכן אם כך היה, אזי הקואליציה והממשלה לא היו נשארות בשלטון אפילו יום אחד נוסף.

עניין נוסף הפוגע בערכי הדמוקרטיה, הוא העלאת אחוז החסימה לארבעה אחוזים מן הקולות בבחירות, כלומר שכדי להיבחר לכנסת תצטרך כל מפלגה לקבל כחמישה מנדטים לערך. צעד כזה אומנם יפחית את מספר המפלגות הקטנות בבית-המחוקקים, אך במקביל יוציא מן הפרלמנט קבוצות מיעוט של מגזרים מסוימים, שנבחרו על-מנת לייצג את הציבור ששלח אותם לכנסת. בין המגזרים העלולים להיפגע מן הצעד הזה נמצאות מפלגות קטנות (למשל של עולים חדשים, או תושבי המגזר הערבי). בכך יהיו למעשה קבוצות באוכלוסיה, שנמנעת מהן הזכות לייצוג בפרלמנט למרות שהן מסוגלות להעמיד לבחירה מפלגה קטנה אמנם, אך בעלת סדר-יום ועניין החשוב לקבוצה מסוימת באוכלוסיה, גם אם היא אינה כה גדולה. עבור מגזרים מסוימים, מדובר ממש בהרחקתם מן הפרלמנט הישראלי.

כדאי לקואליציה גם לקחת בחשבון, שאמנם כיום היא יכולה אולי להעביר הצעת חוק שכזו, ואולם בעתיד הלא רחוק, יכולות הקואליציה והאופוזיציה להחליף מקומות אחת עם השנייה. כלומר, ייתכן מאוד שמה שאתה מחוקק כיום, עלול להיות בעוכריך מחר. כל קואליציה ואופוזיציה הן זמניות, ואי-אפשר לדעת מתי יגיע תורן להתחלף בתפקידים, כפי שיכריע העם.

משאל-עם מיותר בהחלט

ממש במקביל לחקיקה הזו בכנסת, עלתה לדיון ציבורי הצעה נוספת, שגם היא מובילה לריקון הכנסת מתוכנה ומעבודתה. הכוונה היא להצעה לערוך משאל-עם על כל הסדר מדיני עתידי עם הפלשתינים, וכן על כל נסיגה שתתלווה לכך מכל שטח שאמור להימסר לידי הפלשתינים בעתיד.

אם אכן תתקבל הצעה שכזו בכנסת, תהיה זו פגיעה נוספת בתפקודו של בית-המחוקקים, ובמקביל תהווה גם פגיעה בתפקידה של הממשלה. זאת מכיוון שהחלטות מסוג זה, על ניהול מו"מ מדיני ועל השלכותיו בשטח, המתקבלות על-ידי הממשלה, ולאחר מכן מאושרות על-ידי הכנסת, אינן צריכות להפוך למשאל-עם. משאל-העם מתבצע בקלפי ביום הבחירות, ולא סביר כי על החלטה שהממשלה מוסמכת ורשאית לקבל מתוקף המנדט שניתן לה על-ידי העם, הממשלה תבחר להחזיר למעשה את קבלת ההחלטה לעם, כדי לקבל את אישורו להחלטה כזו או אחרת. שכן, מה הטעם בהחלטות ממשלה ובבחירות לפרלמנט, אם לאחר מכן שואלים שוב את העם בנושא ספציפי, ומחכים לאישורו והסכמתו. הרי לשם כך נבחרו נציגי העם בבחירות לפרלמנט בדמותם של המפלגות וחברי-הכנסת, וזוהי למעשה הצבעתו ובחירתו של העם.

אמנם, משאל-עם הוא הליך דמוקרטי ומקובל, ואף מתרחש לעתים במקומות שונים בעולם (למשל בשוויץ), ואולם בדמוקרטיה הישראלית, אין מקום לעריכת משאל מסוג זה, שכן בחברה כמו בישראל, שבה מתקיימים זה לצד זה מגזרים שונים וקהילות שונות (עדתית, אתנית, דתית), משאל-עם עלול להחריף את המתחים בין חלק מקבוצות אלו, ואף לגרום לעימותים ביניהן בנושאים מסוימים.

אין ספק, כי שני תהליכים אלו המתקיימים במקביל, רעיון משאל-העם והצעת חוק המשילות, ישנו באופן מהותי את פניה של הדמוקרטיה הישראלית לבלי הכר. מן הראוי שבצעדים מסוג זה, מתבקש לנהוג בזהירות ובאחריות, ולגבש כל החלטה תוך כדי שיח והסכמה, ולא באופן חד-צדדי. וזאת על-מנת למנוע מתיחות ואף קרע חלילה, בין חלקים שונים של הציבור הישראלי. הדמוקרטיה הישראלית יכולה ומסוגלת להכיל שינויים והתאמות כאלו ואחרים, ואולם בעניין כה מהותי לחיי היום-יום של העם בישראל, כל שינוי צריך להיעשות בזהירות מוחלטת, ותוך כדי דיון ציבורי ראוי ואחראי. כדאי לזכור גם כי כל חוק שעובר הפוגע באוכלוסיה מסוימת, יפגע בעתיד באוכלוסיה אחרת. לכן כדאי לחשוב היטב על מה שמחוקקים והאם באמת יש מקום לכך בחברה הישראלית. אלו הם עניינים הרי-גורל, שאין לקבל בהם החלטות כלאחר-יד ובפזיזות, שכן השפעתם רחבה ומורגשת עד מאוד.