כיוון שהדיון הציבורי בנושא הקיצוץ בתקציב הביטחון עסק רק בצד הגלוי של התקציב ומעולם לא נגע בצד החסוי, נראה לי שהאמת העגומה שאותה מנסים להסתיר היא שכל מה שייצא אל הפועל זו רק מסכת של דיבורים על קיצוץ ולא קיצוצים בפועל.
החלק הגלוי של תקציב הביטחון איננו אוסף של נתונים כלכליים, אלא מסמך פוליטי המתבסס על השאלה: איך חוזה ההנהגה הביטחונית את הסיכונים הצפויים למדינה בעתיד הנראה לעין, ומה הצרכים בתחום התפעול השוטף של המערכת הצבאית. כדי להגיע אל חקר האמת ולהסיק מסקנות היכן ניתן לקצץ, אין הכרח לדעת את הפרטים המדויקים של הסיכונים והעלויות המיוחסות להם. די יהיה בסקירה קצרה של התחומים שלא טופלו כהלכה כדי להגיע למסקנה שגם כאן נאלץ הציבור לקנות את הסחורה הפגומה העוסקת במילים ולא במעשים.
כדי שלא לטבוע בים של נתונים המאפשרים פרשנויות שונות הנה דוגמאות לנושאים בעלי משמעות כלכלית כבדה שככל הנראה לא הוקדשה להם חשיבה כלכלית ופוליטית יצירתית.
הגדרות ממשלת נתניהו הקודמת בנתה גדרות ביטחון לאורך הגבולות. בסיני הוקמה גדר משוכללת עם מתקני חישה חדישים, כדי למנוע חדירת מהגרי עבודה ומסתננים. ביהודה ושומרון נבנתה גדר דומה כדי לבלום חדירת מחבלים. הבעיה העיקרית של הגדרות - מתקני החישה מופנים רק אל עבר האזור שממנו מגיעים המסתננים. כלומר: מי שמגיע מתוך המדינה, מחבל בגדר, גוזר אותה ופורץ בה פרצות כדי למכור את המתכות שמהן היא בנויה - איננו ניתן לאיתור מקדים. ההשקעות בבניית הגדרות מוערכות ב-20-15 מיליארד שקל. רק דבר אחד לא הובא לידיעת הציבור: כדי להגן על הגדר דרושה השקעה משמעותית רב-שנתית בהקמת מערכת שיטור ופיקוח, 24 שעות ביממה, כל ימות השנה. עד כאן דברים שאפשר לכמת. אבל מה דינה של השאלה שאין לה משמעות כספית, והיא - בפועל הופכת הגדר הזו לגבול המדיני של ישראל במקומות רבים שבהם מעולם לא נקבע גבול בין-מדינתי. האם זו הייתה מטרת הקמתה?
המרחב הימי נושא שני עוסק בענייני אבטחת המרחב הימי. בהודעות רשמיות הבהירה ישראל כי אחד התפקידים העתידיים שיוטלו על
חיל הים יהיה פיקוח ושמירה של אתרי הפקת הגז, כנגד אירועי חבלה. אתרים אלה הוקמו בידי יזמים פרטיים המצפים לרווחי עתק. כפי שפורסם אמורה המדינה לממן מתקציבה הגרעוני את המטלה שהופקדה באחריות חיל הים. על-פי מצב הדברים הצפוי נוצר מצב מוזר: היזמים הפרטיים אמורים להתחיל לקבל את הנתח המשמעותי של ההכנסות מייצוא הגז, אחרי שיחזירו לעצמם את כל ההשקעות בפיתוח אתרי הגז, ואילו המדינה תשלם את כל עלויות הביטחון. הפתרון הזה פגום מיסודו. המסלול הנכון לשיתוף הפעולה בין המדינה ליזמים חייב להיות כזה: המדינה תישא בהוצאות היחסיות הנובעות מהיקף השימוש המיועד בגז לטובת אזרחי המדינה, כמו ייצור חשמל, והחלק היחסי הגדול יותר - יוטל על היזמים.
הרכש האווירי תחום נוסף שבו ניתן לחסוך מיליארדים הוא הרכש האווירי. על-פי דרישת חיל האוויר החליטה הממשלה להזמין 25 מטוסי חמקן 35-F. העלות המוערכת של רכש "המנה הראשונה" של מטוסים אלה היא - מיליארדי דולרים. אבל הממשלה לא הסתפקה בכך אלא ביקשה מיצרני המטוס לאשר לה אופציה לרכישת 50 מטוסים נוספים, בהם מטוס שמסוגל לנחות באופן אנכי, שאין כרגע כל הערכה של עלותם, אבל ברור שגם כאן מדובר בהרבה מאוד מיליארדי דולרים. ההסבר לרכש רחב ההיקף: המטוסים מסוגלים לספק מענה גם למשימות ארוכות טווח כדוגמת תקיפה אפשרית באירן.
גם אם נניח שיש צורך חיוני במטוסי החמקן, מי קבע שאי-אפשר לרכוש פחות מטוסים? האם אין לנו די ב-50 חמקנים? האם אנו מבקשים "הרבה" חמקנים רק כי חיל האוויר רוצה בהם? ומי בכלל קבע שאת אירן ניתן לתקוף רק עם מטוסים? הרי קיימות גם צוללות דולפין שעל-פי פרסומים זרים יש להן יכולת שיגור של טילים בליסטיים הנושאים ראשי חץ גרעיניים. מדוע בכלל יש צורך במדיניות של "גם וגם"? האם ההחלטות היקרות להחריד האלה מתבססות על כך שהפוליטיקאים שלנו אינם מעזים לדחות את דרישות הטייסים כי כל רצונם הוא לחמוק מאחריות עתידית, אם חס וחלילה תתרחש תקלה והציבור יאשים אותם?
הפנסיה עוד תחום שניתן לחסוך בו הרבה מאוד כסף - שינוי מועד היציאה לפנסיה של אנשי הקבע תוך קביעת הבדל ברור ודיפרנציאלי במועד היציאה לגמלאות של לוחמים קרביים ולא קרביים. אם חייל לוחם יכול לצאת לפנסיה בגיל 45 מדוע יש להעניק הטבה משמעותית זו גם ל"פקידים ביטחוניים"? אין כל סיבה שפקידים אלה לא ייצאו לגמלאות בגיל שנקבע בחוק לכל אזרחי המדינה וכך יחסכו מן המדינה את המעמס הכספי של תשלומי פנסיה מיותרים במשך עשרות שנים.
עוד חיסכון הכרחי בתחום הפנסיוני: ביטול ההסדר שלפיו אנשי קבע הפורשים לגמלאות מקבלים תוספת של 6% בעבור תקופת שירותם הסדיר - 2% לכל שנה. הסדר בזבזני זה מפלה בעליל בין אזרח לאזרח ועל כן דרוש ביטולו, או החלתו במידה שווה על כל מי ששירת בצה"ל.
פרויקט המרכבה בגלל סיבות שלא זה המקום לפרטן, צה"ל רוכש את הטנקים המשופרים שלו מדגם מרכבה 4 מקווי הייצור של מערכת הביטחון. במערכת זו מועסקים אלפי עובדים. אם מדינת ישראל ביטלה בשעתו את פרויקט מטוס ה"לביא" והמשיכה לרכוש מטוסים מארה"ב, אין כל סיבה מדוע לא יצומצם מאוד פרויקט המרכבה עד לרמה של קיום יחידות לתחזוקה ותיקונים בלבד כאשר צה"ל ירכוש טנקים טובים לא פחות מצבא ארה"ב. הסיבה להמשך קיום הפרויקט היקר הזה - הדרג הפוליטי חושש להתמודד עם אבטלתם של מי שמועסקים כיום בייצור המרכבה וייאלצו לפרוש ממנו.
נדל"ן מניב גם לשטחי הנדל"ן המוחזקים בידי מערכת הביטחון יש משמעות כלכלית נרחבת. למשל: אלפי דונמים במקבץ מחנות צריפין, מתקן השלישות בלב רמת גן, שדה התעופה בסירקין (פתח תקוה), מחנה מרקוס ברחוב יפה נוף בחיפה. פינוי השטחים "הביטחוניים" האלה והפיכתם לאתרי נדל"ן בעלי ערך עסקי גבוה בשוק הפרטי, יכול להעמיד לשימושו של צה"ל את המיליארדים הדרושים לו למימון הקמת עיר הבה"דים בנגב, מבלי להיזקק לכספים מן המערכת הבנקאית.
