במדינה מתוקנת היה שר הביטחון, משה יעלון, מזמן אליו הערב (יום ב', 3.6.13) את הרמטכ"ל,
בני גנץ, ומודיע לו על פיטוריו. במדינה דמוקרטית, רמטכ"ל שהיה עושה את שעשה היום גנץ, היה מוצא את עצמו עומד לדין. אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת, ודומה שעל מידת הדמוקרטיה שלה אנחנו צריכים לתהות.
זו לשון הודעת צה"ל: "רב-אלוף בני גנץ, הודיע לפורום המטה הכללי כי בשל הקיצוצים בתקציב הביטחון יבוטלו כל התעסוקות המבצעיות המתוכננות לגדודי המילואים עד סוף השנה. באימונים, תינתן עדיפות לחטיבות המילואים המשויכות לדרג העושה תמרונים, ובעיקר במסגרות חיל הרגלים והשריון. במסגרת פעילות הצבא הסדיר יצומצמו האימונים בפיקוד העורף. חיל-ההנדסה וחיל-התותחנים יקיימו אימונים בסיסיים בלבד. אימוני חיל-הרגלים לא יבוטלו, אך יצומצמו בכמה שבועות.
"התרגילים המטכ"ליים המתוכננים עד סוף השנה יבוטלו גם הם, תופחת פעילות החינוך והרווחה בצה"ל ויצומצמו אירועי יחידה חיצוניים. מצה"ל נמסר, כי רב-אלוף גנץ קיבל את ההחלטה על הצמצום, לאחר שהוצגו לפניו עבודות מטה שנעשו בעקבות הקיצוץ בתקציב הביטחון".
לעבור לדום ולבצע
מה שעושה גנץ הוא סחטנות והתמרדות. הממשלה החליטה - עליו לעבור לדום ולבצע. במקום זאת, הוא פוגע בבטחון המדינה - הן בהחלטה לבטל את האימונים והן בפרסומה. כי ממה נפשך: אם האימונים חיוניים - אסור לגעת בהם; ואם לא - אפשר היה לוותר עליהם ממילא. ואם הידיעה על ביטול האימונים תורמת להערכת המודיעין של האויב על רמת המוכנות של ישראל - אסור לפרסם אותה; ואם לא - אפשר לסגור את הצנזורה.
גנץ יודע היטב, כפי שיודע כמעט כל ישראלי, כי יש בצה"ל בורות שומן רחבים מני ארץ ועמוקים מני ים. צה"ל שופך מיליארדים על חיילים מיותרים שמסתובבים בחוסר מעש, על פנסיות שערורייתיות לקצינים שפורשים בעשור החמישי ואף הרביעי לחייהם, על רכבים צמודים לקצינים המשרתים בקריה, ועוד ועוד. במקום זאת, הוא מודיע על קיצוץ בליבת הפעילות של צה"ל. רק בשוליים, כפי שניתן לקרוא לעיל, "צפוי צמצום גם באירועי יחידה ובפעילויות רווחה וחינוך".
הפרשן הצבאי רון בן-ישי עמד כבר בשבוע שעבר ב-ynet על הטקטיקה של גנץ בדיוני התקציב הנוכחיים: במקום להתנגד לעצם הקיצוץ, הוא מסכים שעל צה"ל לתרום את חלקו והורג את הקיצוץ כאשר מגיעים לפרטים. בן-ישי גם ציין עוד פרט, ממנו ברור מדוע יעלון לא יעשה דבר נגד גנץ: שר הביטחון והרמטכ"ל מתואמים בנושא הזה.
זה רק 5%
צה"ל נדרש לקצץ 3 מיליארד שקל מתקציבו. נשמע הרבה, אבל ממש לא משמעותי כאשר זוכרים שתקציבו עולה על 50 מיליארד שקל בשנה. כלומר: הקיצוץ הנדרש הוא בערך 5% מן התקציב. זה כל הסיפור. כל חברה, כל ארגון, כל משק בית יכולים לקצץ 5% מתקציביהם מבלי לפגוע בתחומים חיוניים. צה"ל אינו יוצא דופן. להפך: חזקה עליו שהוא יכול לקצץ בקלות הרבה יותר מזה. כי הוא צבא שמטבעו אינו יעיל, כי הוא מונופול שמטבעו הוא בזבזני, כי הוא גוף שאינו מפוקח ומטבעו יש בכך כר לשחיתות.
במקום לעשות את זה, גנץ מועל בתפקידו ומהמר על בטחון המדינה. אילו הוא היה מנהל מחלקה זוטר בחברה פרטית, היה גנץ נשלח הביתה באופן מיידי. העובדה שהוא הרמטכ"ל מחייבת להחמיר איתו ולא להקל איתו; "ולא תהא כוהנת כפונדקאית?!", הגדירו חז"ל את האבסורד, כאשר האדם הפשוט נדרש לקני מידה גבוהים יותר מן האדם רם-המעלה. הדבר הזה כל כך מובן מאליו, עד שכמעט מביך שצריך לומר אותו.
אבל תהיו בטוחים ששום דבר מזה לא יקרה. הממונה הישיר על גנץ, משה יעלון, כאמור משתף פעולה איתו. הממונה על שניהם,
בנימין נתניהו, הוא האדם האחרון בממשלת ישראל ממנו אפשר לצפות למנהיגות תקיפה מול מי שעושים שרירים. גנץ משאיר את אזרחי ישראל חשופים בצריח: או עם ביטחון פגוע או עם כלכלה פגועה. העובדה שאפשר להשיג גם ביטחון וגם כלכלה, אינה מעניינת את האסטרונאוטים המאיישים את צמרת צה"ל ומשרד הביטחון. הבעיה היא, שכאשר הם הולכים לאיבוד בחלל - הם גוררים איתם את כולנו.
