הזמנה לסדרת "התורה נגד המדע"

הינני להזמינכם בזאת לעיין בסדרה "התורה נגד המדע"- סדרה בת 43 פרקים. נושא הסדרה הוא המציאות הפיזיקלית של היקום; זהו נושא קיומי לכולנו- לכל בני אנוש. השאלה הקיומית הנדונה בסדרה היא משמעות קיומינו הפיזיקלי, מה הקשר של קיום גופינו הפיזיקלי למציאות- לחיים? מהו מקור חיוּת הגוף שלנו ושל כל היצורים עלי אדמות? כלומר מדוע הגוף המלא חיים זה ולפתע פיתאום קורס, והשאלה נכונה גם לבני 80 ולבטח גם לצעירינו ולילדינו.

הדת, כל דת עונה ללא היסוס וקובעת כי הקב"ה הוא מקור החיים והמוות, בעוד המדע קובע כי מקור הכל הוא ביקום ותנאי החיים והמוות נוצרו במרחבו, אולם שתי האסכולות, גם המדעית וגם הדתית נפגשו בנקודה אחת שנקראת "אמונה"- האמונה ביקום המוחלט והסופי אשר התחיל בנקודה "סינגולרית כבידתית" שהתפוצצה ושיחררה את המסה האנרגתית המתפשטת עד לרוחב של 13.7 מיליארד שנות אור; זה לדידי המדע. בעוד האמונה הדתית קובעת כי הקב"ה ברא עבורינו את היקום המוחלט והסופי, שמפירותיו אנו חיים בעולם "הזה" החומרי והמוגבל, ולזמן קצוב וסופי הנקבע מטבעו ע"י הבורא.

אני רוצה להגיד בהזדמנות זו כי מעולם לא עלה בדעתו של האדם באשר הוא לבגוד באחת משתי האמונות הללו, והאדם לדורותיו נמנה על אחת משתי האסכולות והאמין באמונה שלמה בעולם הפיזיקלי הגדול והנורא- אבל המוגבל והסופי בעל הממדים העצומים אך המוגדרים. הסיבה לאמונה הזו היא שאלת היסוד שהאדם עמד מולה ונאלץ להתמודד איתה- היא שאלת מקור החיוּת של עצמי היקום, מקור תנועת היקום ומקור השינויים המתרחשים בעצמיו ללא הרף. מה גורם לנו לנוע ולהשתנות? מהו מקור השינוי בגופינו? מה גורם לכדור הארץ לנוע, לשמש לשביל החלב לצבירי הגלקסיות...

אנחנו יודעים לענות בתשובה הנחרצת כי היקום הוא מעגל סופי של עצמים, ובמסגרת המעגל הסגור הזה העצמים נעים ומנהלים ביניהם יחסי גומלין ללא הרף, וזהו מקור תנועת השמש והירח והגלקסיה ועד לתנועת האלקטרון במרחב האטום- הוא המרכיב היסודי של גופינו. יחסי הגומלין בין עצמי היקום הם בעצם מקור ארבע כוחות היסוד שהאדם הצביע עליהם- המסבירים את התנועה והשינויים של כל חלקיק וגוף במרחב.

אנו מאמינים איפוא כי אם נלך עם דמיוננו לקצה היקום שהאמונות המדעיות או הדתיות שירטטו עבורינו- יימצא מאחורי הפרגוד של קצה היקום "חלל ריק" הנקרא בפינו "וואקום". למעשה "חלל ריק" כזה ניתן לעשותו באופן מלאכותי, כמו לקחת צינצנת אטומה ולשאוב ממנה את האוויר או אז תכולתה תהפוך למה שנקרא בפינו ל-"וואקום" - הוא חלל הצינצנת שניתן לכל הדעות לקיים אותו ולצפות בו. אולם ובניגוד לחלל הריק המלאכותי הזה אותו עשינו במו ידינו ובו צפינו, "חלל ריק" טבעי לא יתכן שייעשה מאליו בטבע כי עצם הצפייה בו מרוקנת את הגדרתו מתוכן.

תארו לכם ההנחה כי הבית שלכם הוא קצה היקום, האם תיתכן הנחה כזאת? צאו נא למרפסת ואשרו לי כי הבית שלכם הוא קצה היקום! לבטח תענו שלא תיתכן הנחה כזאת כי הרי אתם צופים בפועל מעבר לבית שלכם ורואים עוד שטח ועוד מרחב, לכן אתם קובעים בוודאות כי הבית שלכם הוא לא קצה היקום והמרחב שמאחורי ביתכם הוא לא וואקום, הוא לא חלל ריק. אתם מגיעים לעצם הקביעה הזאת מתוך הסיבה הפשוטה והמובנת מאליה: אתם צופים, פשוט, בחלל שמסביב לביתכם ועצם האקט של הצפייה שולל את קיום החלל הריק.

מה שמחזיר אותנו אל קצה היקום ששירטטו עבורינו האמונות למיניהן, ואל "החלל הריק" שנמצא לכאורה מעבר לקצה היקום... והרי בקצה היקום ובקו הסיום הזה נמצא ולו חלקיק אחד "הצופה" בחלל הריק לכאורה, ועצם הצפי הזה ישלול בהכרח את קיום החלל הריק כפי שאתם שללתם את קיומו מהמרפסת שלכם. בשורה האחרונה אנו מגיעים למסקנה המחייבת כי אין חיה כזו של "יקום סופי בעל גבולות של וואקום", ועל כן במרחב של עצמים אינסופיים שאין להם התחלה ולעולם לא יהיה להם סוף - לא יתכן מעגל סגור שבמסגרתו יתנהלו יחסי גומלין בין העצמים. הווה אומר כי לא תיתכן תנועה כהיא זו של עצמים; שום תנועה, גם לא תנועת גופינו החומרי או של שום יצור אחר. זו המסקנה היחידה שנותרה במגרש הרציונלי ומממנה נגזרת עוד מסקנה,

זרה לנו אך מחייבת: העצמים שביקום לא משתנים גם לא נעים, גופינו לא נע והשמש והירח לא נעים משום מקום ולשום מקום - כי אם מסודרים במרחב בסדרות של עצמים דוממים, דומים ונבדלים. עצם, כל עצם בפני עצמו שאנו מזהים במרחב הוא סדרה ארוכה של עצמים נבדלים זה מזה אך בד-בבד דומים הם עד מאוד, כלומר כל חלקיק וכל עצם במרחב זהה לחברו שעל ידו אבל בשוני קל. ברצף הזה קולט הצופה את העצמים במרחב שעצם הימצאותם באופן הזה יוצר אצל הצופה אשליה של השתנות או של תנועה.

השינוי והתנועה, איפוא, הם "אפקט" שמייחסים דרכו את תכונות התנועה והשינוי בעצמים, אפקט אשר אינו חדל לתת את הביטוי שלו בצופה החי. נותר להגדיר מיהו הצופה או המתבונן - אם הוא לא הגוף החומרי המכונה על-ידינו "יצור חי"? וכן כן ניחשתם: זוהי הנשמה בכבודה ובעצמה ויש מי שקורא לה התודעה, הנפש, הרוח... ריבוי השמות והכינויים מצביע והלכה למעשה על המונח המעומעם הזה שמשגע את האדם מעודו, מהי נפש, נשמה, תודעה... ובעצם האדם עמד מעודו נבוך מול המונח המעורפל הזה מבלי היכולת לזהותו או להתמודד עימו. הוא השאיר איפוא את מלאכת הזיהוי לכתובת הרוחנית שאינה מחוייבת לשום הגיון, או לחלופין לפילוסופיה ולענף המיוחד שלה "המטאפיזיקה" - מה שמעבר לפיזיקה, לענף המדע שמסביר את מה שמעבר לכוחות הטבע וחוקיו; הוא הנקרא בפינו "העל-טבעי"... או במילים אחרות, האדם הכריע בלית ברירה לא להתמודד עם המונח הזה, והחליט, גם מחוסר ברירה, לרוקן את המונח הזה מתוכן. משמעות ההחלטה הזאת היא וויתור על הערוץ היחיד שיכול להסביר את מופע המציאות, ולאמץ במקומו את ערוץ האמונה במעגל היקום הסופי אשר יחסי הגומלין בין עצמיו מסבירים, לכאורה, את מופע המציאות.

וויתרנו על הערוץ היחיד שבחובו טמונה המציאות... הנשמה היא "הצופה" היחיד שנמצא מחוץ למערכת החומרית ואפקט התנועה והשינוי יכול לפעול עליו. הנשמה היא הצופה היחיד שיכול לצפות בסדרות החומר הדומם של היקום, והמציאות הנגלית מתוך המשקפת של הצופה הזה היא המציאות שלנו והיא היא המציאות היחידה בנמצא, אין מלבדה עוד מציאות; אין עוד אפשרות. האבסורד הגדול ביותר הוא כי המציאות שלנו זרה לנו עד מאוד, איננו מכירים בה כי איננו מכירים אותה. המציאות היא מציאות העצמים ופריסתם במרחב, והאבסורד הוא כי האפשרות היחידה של פריסת העצמים במרחב היא האפשרות היחידה שאף לא חשבנו עליה; היא לא עלתה בשום דיון אנושי.

אין בידי שום אינדיקציה אם מי ממשפחת האדם פתח מעודו את הדיון הזה, זאת כאשר עצם הדיון פרוס לאורכו ולרוחבו לעיני האדם במשך אלפי השנים, ובאופן הגלוי והמבואר ביותר, הצח ביותר. הדיון הזה כתוב על גב הקלף הידוע של התורה, בנוסח המוכר לכולנו, הוא הנוסח שלא השתנה מעודו, מאז שנגלה לעיני האדם עד עצם היום הזה. התורה מכנה את הצופה בשם "אלהים" ומשם מבצבצת המציאות שלנו ויוצא הדיון עליה לאור.

זה המקום לציין כי מחבר התורה לא חתם את שמו עליה; אני עד לעובדה הזו שממחישה מעבר לכל ספק את רצון המחבר בלא להסיט את הדיון על המציאות לטובת הדיון על מהותו; וכן זיהיתי את רצונו זה ויכול להגיד בגאווה כי אני הוא האדם הראשון שמקיים ולא מפר, את המצווה היחידה של מחבר התורה.

איחרנו בשנות אור את רכבת המציאות ופשוט פיספסנו את החיים, אבל מעולם לא היה מאוחר לעלות שוב על המסילה ולתפוס את אותה הרכבת- היא רכבת החיים. אני כותב השורות, שמתי לב לדיון הזה על המציאות שביצבץ מעל דפי התורה והעליתי אותו על גב 43 פרקי הסדרה "התורה נגד המדע"- היא הסדרה שאני מזמינכם לקרוא.