"מסתתרים מאחורי הליכוד"

אני חייב להודות שאינני מעריץ גדול של ציפי לבני. בין אם בגלל הכפשתה הבלתי פוסקת את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בימי הממשלה האחרונה, ובין ואם בגלל מאמציה הבלתי נלאים, בעבר ובהווה, לקדם את הפתרון האובדני של שתי המדינות, שרת המשפטים הנוכחית פשוט אינה "כוס התה" שלי. אף על-פי כן, ובאופן אירוני למדי, מבחינות מסוימות אני מתחיל לכבד אותה יותר מאשר את נתניהו עצמו.

למרות הפרש גילאים של כמעט עשר שנים ביניהם, שניהם חולקים רקע אידיאולוגי דומה. שניהם באים ממשפחות רוויזיוניסטית ימניות, שהיו מחוברות לרעיונותיו ולחזונו של זאב ז'בוטינסקי, ושניהם נכנסו לפוליטיקה דרך הליכוד. כאן מסתיים הדמיון.

בעוד לבני "יצאה מהארון" מבחינה פוליטית, וכבר אינה מתיימרת להיות קשורה אפילו במעט עם המחנה הלאומי הימני, נתניהו ממשיך להסתתר מאחורי המסווה הנוח של הליכוד, שכן הוא מאפשר לו להציג את עצמו כמנהיג לאומי ימני בוגר. כמובן, תמיכתו הציבורית בפתרון של שתי המדינות, ההקפאה מוחלטת שהוא הטיל על בנייה יהודית ביהודה ושומרון בתקופת הממשלה הקודמת, ההקפאה הרשמית-למחצה שהוא מטיל עכשיו על בנייה יהודית בירושלים המזרחית, ומינויָם של אהוד ברק בממשלה הקודמת, ושל ציפי לבני בממשלה הנוכחית, לתפקידי מפתח כלפי היישובים היהודים שהם מתנגדים אליהם - כל אלו מבהירים לחלוטין מהי עמדתו של נתניהו בנושא של יהודה ושומרון.

גם אם נניח שתמיכתו המוצהרת של נתניהו בפתרון שתי המדינות היא רק בלוף, כפי שדני דנון היה רוצה שנחשוב, זהו עדיין בלוף מזיק מאוד, מאחר שהכרזותיו הציבוריות של ראש ממשלה, במיוחד כזה שמייצג את הליכוד, רק מעצימות את ציפיותיו של העולם, דבר שיקשה הרבה יותר על ישראל לשנות כיוון בסופו של דבר ולבחור בדרך אחרת.

אישית, אינני מאמין לתאוריית הבלוף, ואני בטוח שראש הממשלה מתכוון למה שהוא אומר, אולם, היות שנתניהו, שלא כמו לבני, אינו יכול "לצאת מהארון" לגמרי, הוא ממשיך לסטות שמאלה מבחינה אידיאולוגית, ובו-זמנית ממשיך להסתתר תחת כנפיו הנעימות של הליכוד. ייתכן כי התנהגות זו היא מעט סכיזופרנית, וכנראה הוליכה שולל לא מעט אנשים, ובכל זאת היא הועילה לנתניהו מאוד, ואפשרה לו להישאר בשלטון די הרבה זמן.

השאלה היא, מתי סוף סוף יחשוף מישהו את האמת? אומנם בעבר היו כמה חברי כנסת מהליכוד שהשמיעו ביקורת גלויה על נטייתו של נתניהו שמאלה, אך למרבה הצער רובם לקו כנראה באילמות קשה, מאז ראש הממשלה מינה אותם להיות סגני שרים. שתיקתם לא רק מחרישת אוזניים, אלא היא אסונית, שכן בלי כוונה, היא מקרבת את המדינה עוד ועוד לנקודת האל-חזור ביחס לפתרון של שתי מדינות.

באופן דומה, מזה זמן רב חברים רבים בליכוד מגנים על נתניהו בטענה ש"הוא המנהיג הטוב ביותר האפשרי, וכל האלטרנטיבות גרועות יותר". השאלה היא, מה יאמרו אנשים אלה לאחר שיחתום על מסמך שמצהיר באופן רשמי על הקמת מדינה ערבית ביהודה ושומרון? האם הם יהיו מהופנטים מהטכס הנוצץ בבית הלבן, או שיתגאו בפרס נובל לשלום שבודאי יגיע? זו כבר לא שאלה היפותטית, שהרי מיום ליום, אולי כחלק מעסקה עם אמריקה בעניין אירן, נתניהו גורר את ישראל לכיוון שישמח גם את ברק אובמה וגם את ג'ימי קרטר.

בספטמבר הקרוב נציין עשרים שנה מאז שממשלת "העבודה" בראשית יצחק רבין השיקה את תהליך אוסלו האסוני, ובכך החלה לחפור את קברנו הלאומי. האם הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו עתידה לסתום את הגולל על-ידי ויתור על יהודה ושומרון? אם נתניהו ימשיך להסתתר מאחורי המסווה של הליכוד, וכולם יאפשרו לו להתחמק, הרי שלצערי יש סיכוי טוב מאוד שנתניהו יחתום על פיסת הנייר ההיא על מדשאות הבית הלבן.