אנו אומרים לחזור בתשובה – מלשון לשוב: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע יד, ב), ועל הנוטשים חלילה, אנו אומרים – "יצאו בשאלה" לצערנו...
ובתשובה אכן חוזרים. אנחנו חוזרים לאבינו שבשמים. רק הלכנו - יצאנו, טיילנו ראינו עולם ובחרנו לחזור למקור מחצבתנו. שהרי כולנו יהודים וכולנו שייכים לעם אחד. רק יש מי שסטו מן הדרך "תינוקות שנישבו" ודור או שניים אחריהם חזרו הילדים הביתה ולעתים אף גררו אחריהם את בני משפחתם. אם לא נודו משם...
ורבים הם החוזרים בתשובה בימינו. השאיפה למשהו שהוא יותר מחיים של אכול ושתה נמצאת ברבים. הם מחפשים חיבור לנעלה יותר. מחפשים חיבור למה שהוא הכי גבוה. לאמת המוחלטת. לקדוש ברוך הוא.
כי הנשמה צמאה ולא די לה במזון גשמי. היא זקוקה לחיבור לכור מחצבתה.
בעלי תשובה עושים את צעדיהם לאט לאט עם תמיכה והכוונה מרבנים ומגופים מיוחדים העוסקים בכך. זהו תהליך ארוך מכיוון שהוא דורש שינוי מחשבה עמוק מאוד ובדיקה בטרם יעשה כל צעד. ויש הרבה מאוד מה ללמוד. כל חיינו אינם מספיקים לכך. כל יהודי חייב לעשות תשובה כל הזמן.
האמת היא שכולנו בעלי תשובה. אנו חייבים להיות כאלה. כי אין עמידה על המקום בשום דבר. בודאי שלא ביהדות. עלינו להתקדם כל הזמן. כי יום שלא התקדמנו בו – הוא יום שנסוגונו לאחור.
ובעלי תשובה נמצאים במקום גבוה מאוד עד כי נאמר עליהם: "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו".
למה חוזרים אנשים בתשובה?
הסיבות מפתיעות ויש רבות. מלבד הצימאון הרוחני, מלבד החיפוש אחר טעם לחיים חסרי טעם אם אין בהם את כוח הרוח.
יש שמידע וידע על היהדות נחשף לפניהם וגורם להם להתעניינות מעמיקה עד שעוברים מלימודה לקיומה. יש שמשברים בחיים מביאים את האדם לשוב הביתה. יש החוזרים בתשובה בהשפעת סביבה הקרובה.
יחס המשפחות לבניהם שחזרו בתשובה לא תמיד קל. יש משפחות שלצערנו מתנכרים לבניהם/בנותיהם השבים בתשובה ובכך מקשים על שני הצדדים. ההורים שמפסידים את הנחת. הילדים הכואבים כל כך את הניתוק הזה.
אבל יש משפחות הרואות כי טוב ואחר כך רואות יותר טוב. מכרה שלי שבנה חזר בתשובה, הכשירה את מטבחה עבורם וכך היא יכולה לארח אותם מידי פעם. וכדי לחזק את הקשר היא הולכת לשיעורי יהדות ולומדת את אורחות חייהם. כך מלבד ידע נוסף וחברות חדשות היא קיבלה נחת בשפע. נכדים אוהבים ומחבקים ואת בנה שנשאר שלה אוהב ומכבד.
ביישוב בו אני גרה, אחד המראות המחממים את הלב ומעלים חיוך על כל הפנים הרואות, הוא מראה הסבתא במכנסיים עם נכדיה מסולסלי הפאות המתנפנפות ועיניהם הזורחות. המתרפקים עליה באהבה עם הארטיק השווה שקנתה להם והיא מזכירה להם לברך "שהכל" בטרם יתחילו לטעום ממנו.
"פליטי הודו" בבית חב"ד
לפני מספר שנים ערכנו בבינו "שבע ברכות" לזוג שחזר בתשובה. "פליטי הודו" אמרה לי הכלה בחיוך. "ככה אנחנו נקראים. ככה הרבה מחברינו שחזרו משם בתשובה".
זה היה בתקופה בה מי שחיפשו רוחניות ומשהו קצת שונה מהחיים הגשמיים עד הריצפה כמעט, נסעו להודו. כי שם יש הרבה רוחניות. הלכו לאשראם, פגשו גורואים. חוו סגפנות ורוחניות.
הנפש הייתה צמאה. אז נסעו לחפש לה מרווה בהודו.
ולמה לא פנו ליהדות? כנראה שהרחוק מאיתנו מרתק יותר. ואולי פשוט לא יצא להם להכיר את היהדות מבפנים. רק מהתקשורת. ושם זה נראה ממש רע. לצערנו.
אותם "פליטי הודו" הסתובבו מספר חודשים בהודו. רצים מאשראם לאשראם. הולכים מגורו אחד לאחר. נכנסים לחוויות רוחניות, לומדים דברים. והלב צמא עוד. ובחגים הוא לפעמים מתגעגע. הביתה. ואז הם פגשו אותה. את היהדות. לגמרי במקרה. בחג הפסח, החג שנחוג זכר ליציאת מצרים. כשיהודי נזכר בארץ, בחברים, במשפחה אז הולכים ל"בית חב"ד" htp://
www.he.chabad.org/centers/default.htm?gclid=CISfhoLfjbgCFc1e3godO0YALA בהודו, כמו במקומות רבים מאוד בעולם בהם יש יהודים שגרים או מטיילים יש סניפים של חב"ד. כי בכל מקום שיש יהודי, צריך מי שישמור עליו ויכוון. את זה לקחו עליהם חסידי חב"ד המופלאים. זוהי שליחות שהטיל עליהם הרבי הקדוש.
אפשר גם להגיע רק כדי לאכול ולנוח ולדבר עם מישהו. ואם רוצים אפשר גם לשאול שאלות ולקבל תשובות. את זה עשו אותם בני זוג.
בערב פסח אחד הגיעו היא וחבריה לבית חב"ד עייפים וספוגי רוחניות הודית. ישבו שם בשקט עייפים ורעבים והביטו בשתיקה בכל החבורה המוזרה שהתאספה שם. בחורים בקוקו ובעגילים. נערות בשורטס וקעקועים קהל רבגוני שהשותף לכולם הוא אביהם הקדמון. אברהם אבינו. איש לא דמה לרעהו. מלבד הצוות של המקום שנראה אחרת לגמרי. אבל שמח ומלא במרץ ובאהבה.
לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי לדעת מאיפה בעצם הגעת. וזה מה שהיה עם אותו זוג סקרן וצמא.
הם ישבו שם כי התגעגעו לחברה ישראלית, היה שם אוכל, היו חבר'ה מהארץ וגם יהודים מחו"ל. וכך התחיל החיבור לרוחניות היהודית. ליהדות ולמצוותיה.
הזוג המיוחד הזה חזר לאחר זמן לארץ ולמד את הנושא. וראו כי טוב הוא. לפני מספר שבועות פגשתי אותה. לא זיהיתי. עיניה הרכות ושמחות, לבושה הדתי-שמרני שגם בחברה הדתית קצת חריג.
אין ספק! בעלי התשובה מוסיפים כוח ליהדות.הם מחזקים אותה מלמטה. בעוד דתיים מבית רגילים לתפילות, לסיפורים, לחגים, מגלים בעלי התשובה את היהדות כילדים ושמחים בה כמוצא שלל רב.
ומצליחים לרגש גם את הדתיים מבית.
חוזרים בתשובה מפורסמים
אורי זוהר – אחד הבמאים המפורסמים בישראל – לשעבר, הרב עדין שטינזלץ - חתן פרס ישראל ובעל הפירוש המונומנטלי לתלמוד, הוגה הדעות הפילוסוף בני לוי, ד"ר ישראל דה-האן והלל צייטלין ועוד רבים.
מתחום התקשורת והאמנות - שולי רנד, פופיק ארנון, עמיר בניון, נועה ירון, אריאל זילברג, אהוד בנאי, מאיר בנאי ואביתר בנאי.
ועוד רבים מאוד וטובים מאוד.
רבים מהם ממשיכים בדרכם ומחזירים בתשובה גם את המוזיקה שלהם, לומדים את היהדות ומביאים אליה כוחות חדשים ורעננים וראייה מיוחדת.
