עם סגולה - אמירה לא מוסרית

לא הייתי נדרש לנושא פעם נוספת, אם לא הייתה עומדת על הפרק מועמדות מובילה לרב ספרדי בישראל, המזדהה בגלוי עם הלכה, האוסרת השכרה או מכירת דירות לגויים, ובכלל זה גם עולים חדשים, שעל-פי ההלכה אינם יהודים.

לא הייתי נדרש לאמירה של "עם סגולה", לו הייתה נתחמת רק ב-ד' אמות של אמירה ספרותית ולא הייתה מפלסת לה דרך בויכוח על דמותה של הרבנות. האמירה המקוממת על עם סגולה מונחת ביסוד ההלכה על איסור השכרת דירות לגוי, בה תומכים מועמדים לא מעטים לכס הרבנות.

אינני יכול להישאר אדיש לנוכח העובדה, שהאמירה הזו חורגת מ-ד' אמות ספרותיות, והפכה לאמירה מנווטת מהלכים לקידום מועמדים לכס הרבנות. זו גם אמירה שהפכה להיות מנווטת מדיניות של ממשלה. אינני יכול להישאר אדיש לנוכח העובדה, שרעיון עם סגולה מנביט גם צמחי פרא של לאומנות הרסנית בשדותיה של החברה הישראלית. לאומנות המעוררת חששות לגבי עתידה של החברה הישראלית .

גם אני יליד הנרטיב של "מַמְלֶכֶת כּוֹהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט 6 (הנרטיב הזה במקורו מותנה בקיום מצוות דתיות ושמיעה בקול ה' - "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי" (שם 5).

חלקים גדולים בחברה - שפשטו את כל מחלצות קיום המצוות ומנהלים אורח חיים ,שאינו נושא בחובו חובת ניהול אורח חיים של קיום מצוות ו"תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי" - ספוגים , למרבה הצער , בכל גידולי הפרא, שהצמיחה הערוגה של "עַם סְגוּלָה" ו"אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ".

זו ערוגה שמצמיחה גידול מסוכן של לאומנות חסרת מעצורים. לאומנות השאובה מהפסוק "עַם לְבַדַד יִשְׁכּוֹן וּבַגּוֹיִים לא יִתְחַשַּׁב" (במדבר כ"ג 9) ציבור גדול המנהל אורח חיים חילוני מקובלת עליו התפישה של עם לבדד ישכון, שאינו צריך להקשיב לדעת הקהל הקיימת בעולם . לנו יש את היעוד. לנו יש תפקיד בהיסטוריה האנושית, שאינה מחייבת אותנו להיות קשובים גם לאחר.

כואב לי להתריס נגד גילויים בתפילה, כדוגמת התפילה
המקדימה קריאת "שמע של שחרית", בה נדרש המתפלל
לביטוי- " בָּנוּ בָּחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן וְקֵרְבָנוּ לְשִמְּךָ הַגָּדוֹל".

מכל העמים רק עם אחד הוא בחזקת "חֲבִיבים עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". (ילקוט שמעוני, שיר השירים ה'). ומול המעמד הנחות של כל עמי העולם יש רק עם אחד שהוא בחזקת "בְּנֵי מְלָכִים". (הבבלי, שבת קכ"ח, ע"א).

קשה לי לקבל נכס תודעתי ש"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

קשה לי לקבל צווים לא מוסריים מספר, שאני קשור בעבותות לשפתו ולשורה ארוכה של צווים מוסריים, שהוא הנחיל לחברה האנושית.

עוצמתו של הספר היא המייסרת אותי. כשלצד עוצמה מוסרית של הספר , אני עד לפרי הבאושים של רעיון עם ישראל כעם סגולה. מייסר אותי המפגש עם הפסוק המצווה - "לא תְּחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, הַחֲרֵם תַּחֲרִימָם" (דברים כ' 6). פסוק, שלצערי, מחלחל לתודעה החברתית - אי השמדת העמים, בהם מדובר בכתוב, זה חטא בל יכופר לאלוהים.

התר להרג מוחלט של עם על כל האוכלוסיה האזרחית שלו כולל "עוֹלֵל וְיוֹנֵק", עבורי, זה התר למעשה בלתי מוסרי, הנובע מהרעיון של עם נבחר.

לא מקובלת עלי הגישה של עם נבחר, כאשר היא סוללת דרך לדחיית עמים אחרים ומתן התר לאפליה כלפיהם - רק "לַנָּכְרִי תַּשִּיךְ" (דברים כ"ג 20).

כואב לי לראות מה קורא לעוצמה הערכית, הטמונה בפסוק הכובש כל לב "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כאשר הרמב"ם מצמצם אותו "לרעך - רק מבני ישראל שלא רשע" (הלכות דעות, פרק ו' הלכה ג') הפסוק, שרבי הלל ראה בו יסוד היסודות לתורה כולה, נחבט בחבטה קשה על-ידי הגישה הלאומנית , שאנחנו בני עם נבחר.

בניגוד לתפישתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ, הטוען שיש לקבל את ספר הספרים כולו, על כל מצוותיו, כי יש בהם קריאה גדולה אל האדם לעבוד בלב שלם את האלוהים, אני בורר לי מהספר מצוות וממסרים. וישנם מסרים שאני דוחה על הסף.

לצד הבחירה הגדולה של המטענים המוסריים, אני דוחה את רעיון עם סגולה. במיוחד באלו הימים אני חש את עוצמות הנזקים המדיניים שנגרמים לישראל, כאשר מהלכים מדיניים מוכתבים על-ידי אותו ייעוד, שהוא אינו מוסרי ביסודו.

לסיום, מקובלת עלי הקריאה "בחרתנו עם כל העמים", ולא הקריאה "בחרתנו מכל העמים".