מלאה שנה לנשיאותו של
מוחמד מורסי, וזהו פרק זמן ארוך דיו כדי שהקשת הפוליטית המתנגדת לו תחשוף את חולשותיו ואת שגיאותיו ותפיל אותו בעזרת הפיקוד של הצבא:
- הוא פעל נגד עצמאותה של הרשות השופטת.
- הוא משנה שוב ושוב את החלטותיו. כך, לדוגמה, מינה את התובע הכללי ואחר כך פיטר אותו, או אישר את החוקה שנכתבה על-ידי "האחים המוסלמים", ובנאומו האחרון הכריז כי יש לשנותה.
- הוא מואשם בזיוף התוצאות של השלב השני של הבחירות לנשיאות, ובתקיפתו ללא הרף של מתחרהו אחמד שפיק.
- הוא עושה לחידוש פעילותה של מועצת העם, למרות הכרזתה של הרשות השופטת על ביטולה.
- הוא מואשם בבריחה מבית הסוהר בעת המהומות בסיועם של חמאס וחיזבאללה.
- הוא מינה מושלי מחוזות מבין אנשי "האחים המוסלמים", ואף הגדיל לעשות כשמינה למושל מחוז אלאוקצר התיירותי סלפי המעורב ברצח 58 תיירים באותו מחוז ב-1997.
- בתקופת שלטונו התדלדלו הרזרבות של מצרים בשני שלישים - מ-45 מיליארד דולר ל-14 מיליארד דולר.
- הוא מתנהג כמנהיג של "האחים המוסלמים" ולא כראש מדינה.
לכן, אין זה מפתיע כלל שלמעלה מ-15 מיליון אזרחים דרשו את הדחתו - הרבה יותר מאלה שהצביעו בעדו. גלי המחאה העממית עלו על-רקע משבר כלכלי חמור. אחד ממאפייניו הוא מחסור משמעותי בגז ובנזין. תורים ארוכים מסתרכים ליד תחנות הדלק.
במצרים, כמו במדינות אחרות שאותן פקד "האביב הערבי", הגורם שקובע גורלות הוא הצבא, שנמצא עם העם ואמון על החילוניות והמערב.
"מהפכנים" על בטוח
חסנין הייכל, העיתונאי הוותיק, ומי שהיה יועצו של גמאל עבדול נאצר, התגייס למאמצה של האופוזיציה להוריד את מורסי מכסאו. בעקבות נאומו האחרון של נשיא מצרים אמר הייכל כי נאומו של מורסי מעיד שהוא מודאג וכי אינו רואה את המציאות, וכי הוא נאם כמנהיג מפלגה ולא כראש מדינה. הייכל הזכיר לקוראיו כי מורסי ו"האחים המוסלמים" השתלטו על מהפכה שלא הם עשו אותה. הם נעדרו מן הכיכר בתחילתה, והצטרפו אליה בסופה, רק לאחר שניצחון היה מובטח.
לדעת העיתונאי הוותיק, חתר מורסי להקים מדינה איסלאמית, אך באותה נשימה הוא קרא לקופטים להשתתף בהקמתה. אין זה מספיק לקרוא למורסי להסתלק, הוא התריע, כי השאלה היא: ומה אחריו?
פת הלחם חשובה מן החירות
הנתונים מבהילים, מזעזעים ובלתי ניתנים לעיכול. מדובר בנתונים שמפרסם האו"ם על הרעב על פני כדור הארץ. לפיהם, 20 אלף ילדים למטה מגיל חמש מתים מדי יום בגלל רעב או תזונה לקויה. הם אוכלים רק כל יומיים ואחד מכל שבעה בני אדם הולך לישון ללא אוכל. סך הכל כמיליארד איש סובלים מרעב מתמיד. כל זה קורה על הגלובוס שלנו ולא על כוכב אחר.
מול הרעב מתמוטטים כל הערכים. פת הלחם חשובה מכל אידיאולוגיה. ניסח זאת הסופר או. הנרי: "אהבה, עבודה, משפחה, דת, אמנות ולאומיות - כל אלה הם סתם דיבורים ריקים מתוכן לעומת אדם גווע ברעב". וכשקיבלה הודו עצמאות ב-1947, אמר מנהיגה מהטמה גנדי: "אני מנהיג של עם רעב. בשבילו האורז חשוב יותר מן החירות".
תביעות רבות ליוו את פרוץ "האביב הערבי": חירות, דמוקרטיה, מיגור השחיתות ועוד. אבל מעל הכל, ובראש וראשונה, האביב הערבי פרץ בגלל פת הלחם.
הערבית של מורסי
הדעת נותנת כי נשיא מצרים לשעבר, כאחד ממנהיגי "האחים המוסלמים", למד קוראן, ומי שלומד קוראן, לומד ערבית צחה ואינו שוגה בכתב ובדיבור.
אך לא כך הוא כשהדברים אמורים במורסי. בנאומיו הוא עשה שגיאות דקדוק חמורות המביישות אפילו תלמידי תיכון. עיתונאים מצריים ואחרים העירו על כך ומתחו ביקורת נוקבת נגדו, ללא קשר לעמדותיו הפוליטיות.
הדקדוק גם לא היה צד החזק של גמאל עבדול נאצר, למרות שהיה נואם בחסד עליון והלהיב המונים. אך הוא ידע לחמוק מחולשתו זו על-ידי שימוש במצרית העממית בנאומיו, שארכו שעתיים ויותר בכיכר אלתחריר.
"
קול ישראל" בערבית נתן בשעתו לנאצר שיעור בדקדוק, כשהשמיע את שגיאותיו הבוטות בקולו, ולאחר מכן השמיע מורה לדקדוק את הנוסח המתוקן הנכון. המשדר ההוא אילץ את נאצר להקפיד לנקד את הנאומים שנשא לעיתים רחוקות בפני מועצת העם.
אלא שלמורסי גם לא היה מועיל אילו הלך בדרכו זו של נאצר, שכן בעיה העיקרית של נאומיו הייתה שמסריו לא היו נהירים. על כך אמר פרשן מצרי כי "מורסי נואם כאילו הוא מדבר בפני קצין חקירות...מדבר הרבה, אך אומר מעט מאוד".
