סמכותו של נציב תלונות הציבור על שופטים

אחד הארועים המקוממים ביותר במהלך המשפט, אם לא המקומם שבהם, הוא גילויים של משוא פנים מצד השופט. לדוגמה - שופט מדריך את אחד הצדדים מה לטעון במשפט.

אין מחלוקת שמשוא פנים הוא עילת פסלות. שופט חייב לפסול עצמו ביוזמתו או לפי בקשת אחד הצדדים אם קיים חשש ממשי למשוא פנים מצדו. אך יש מקרים שהשופט לא פוסל עצמו, או שהצדדים לא ביקשו פסילה מטעם זה או אחר (כמו חשש מהתוצאות), ונותר אצלם טעם מר מאוד מהתנהלות השופט עד כדי רצון להתלונן עליו.

האם בעל דין זכאי להתלונן על שופט בגלל משוא פנים?

ס' 19 לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים קובע - "תלונה ניתנת להגשה על כל שופט בעניין הנוגע להתנהגותו במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו".

לכאורה אם כך, התשובה חיובית. התנהלות שמעידה על משוא פנים היא ענין שניתן להתלונן עליו.

יחד עם זאת, יש לקרוא את הסעיף יחד עם סעיף 17(5) לחוק שקובע שהנציב לא יברר תלונה שהיא "בקשה של בעל דין ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט; כללה התלונה נוסף על בקשת הפסלות כאמור עניינים שרשאי הנציב לברר לפי הוראות חוק זה, יברר הנציב את אותו החלק שבו לא התבקשה פסלות השופט כאמור".

הווה אומר שבקשה ששופט יפסול עצמו לא ניתן להגיש לנציב. אין לו סמכות להורות לשופט לפסול עצמו. מצד שני יש לו סמכות לדון בתלונה על התנהגות השופט.

לכן אם לחזור לדוגמה שהבאנו לעיל - בקשה שהשופט יפסול עצמו ניתן, אם הצד הנפגע רוצה בכך, להגיש בדרך הקבועה בחוק. אך תלונה על התנהגות השופט יכולה להיות מוגשת לנציב.