הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הוקמה כדי להילחם בתאונות הדרכים בישראל, תוך כדי חקירה וחשיפת האמת על מצב הבטיחות בדרכים במדינת ישראל. חורבנה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מהווה, עבור רבים מאיתנו, המשך החורבן, אותו אנו מבכים בתשעה באב.
דוח
מבקר המדינה מתח ביקורת חסרת תקדים על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולפיה מינויים ופיטורים נעשו באופן לא תקין. מבקר המדינה מצא כי מבקר הפנים של הרשות מונה ללא מכרז מסודר וללא השתתפות יו"ר ועדת ביקורת ומנכ"ל הרשות, עובדה המעוררת חשש להעדפה פסולה, ואותו משרדי רואי החשבון, ששימש באופן לא תקין כמבקר פנים, היה זה שהמליץ להדיח את מנכ"ל הרשות,
יאיר דורי ב-2009. מועצת הרשות המליצה על פיטוריו לפני שהושלמה הביקורת בעניינו. חוות דעת חיובית של יועץ ארגוני על תפקוד המנכ"ל לא זכתה להתייחסות וחמור מכך - המנכ"ל הראוי מכל והזכור לטובה לא יכול היה להתגונן או להגיב לדברים. בצל ובשל התנהלות זו התפטר דורי.
בחודש אוגוסט 2009 ו-3 חודשים לאחר מכן התפזרה המועצה, בהתאם לחוק הקוצב את כהונתה לשלוש שנים. למרות שסיום הכהונה היה ידוע זמן רב מראש, ב
משרד התחבורה לא מצאו מחליפים לכל חברי המועצה בזמן. התפטרות המועצה עצרה גם את תהליך איתור המנכ"ל החדש. במשך שנה וארבעה חודשים, בין אוגוסט 2009 לדצמבר 2010, לא היה מנכ"ל קבוע לרשות. בהליך מינויו של סמנכ"ל כספים, מינהל ומשאבי אנוש נפלו פגמים והוא גם זה שמונה למנכ"ל בפועל במשאל טלפוני לא תקין. ועדת המכרזים בחרה לתפקיד סמנכ"ל חטיבה עירונית במועמד מסוים, אף שממסמכיה עולה כי היה מועמד אשר קיבל ציון גבוה ממנו משמעותית. הוועדה לא נימקה את החלטתה.
ביולי 2011 הודיע שר התחבורה, מר ישראל כץ, למבקר המדינה כי שנה קודם לכן מינה ועדה לבחינת פעילות הרשות; בראש הוועדה עמד פרופ' דורון בלאשה, וחבריה הם נציגים מהרשות, ממשרדי התחבורה, האוצר וביטחון הפנים וממשטרת ישראל. על-פי מסקנות ועדת בלאשה, לא הייתה לרשות תרומה משמעותית בשיפור תשתיות התחבורה ואמצעי הבטיחות בדרך, ברשויות המקומיות. התוכנית הרב שנתית של הרשות אינה משמשת ככלי מרכזי להתמודדות עם בעיות בתחום הבטיחות בגופים השונים, לא מתואמת עם גופי התכנון והביצוע הממשלתיים השונים, וחלק ניכר ממנה לא בוצע כמתוכנן. אגף ההסברה ברשות לא מקיים שיתופי פעולה עם גופים שונים החיוניים להצלחתו.
מרכז המידע והמחקר של הרשות לא נגיש, וחלק גדול ממחקריו לא יישומיים ולא סייעו לגורמים השונים ולמקבלי ההחלטות לשפר את פעילותם ואת החלטותיהם. הוועדה המליצה להפחית משמעותית את היקף כוח האדם והוצאות המנהלה ביחידות המטה וביטול דרגי הביניים בחטיבת הבטיחות. החטיבה העיקרית בה נמצא כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פוריה וזוכה לשבח היא חטיבת אוכלוסיות העוסקת בייעוץ וסיוע למערכת החינוך.
ניגוד עניינים
בדיוני ועדת הכלכלה בכנסת הנוכחית, פרוטוקול מס' 5, מיום רביעי, כ"א באייר התשע"ג (1 במאי 2013), בסיומם הוארך תוקף צו הרשות לבטיחות לאומית, עולה כי הרשות אינה אפקטיבית ברמה הנדרשת, לא מתפקדת כראוי, משרד התחבורה לא מעוניין להרחיב סמכויותיה, מעבר להגבלתה כגוף למתן ייעוץ והעברת כספים וללא סמכויות אופרטיביות של בקרה ואכיפה. כפי שנאמר, כיוון שהרשות אינה לגמרי עצמאית - והיא כפופה לשר התחבורה, יש בזה
ניגוד עניינים. שהרי הרשות אמורה לבקר חלקים ממשרד התחבורה. כמו-כן, יש מעורבות פוליטית של השר בקביעת סדרי עדיפויות, ולפעמים גם בהמלצות המדעיות. וזה דבר שלא מתקבל על הדעת במדינה מתוקנת. כמו-כן, חסרה לרשות הסמכות לקבוע דפוסי התנהגות וסדרי עבודה לגופים ממשלתיים אחרים, כמו המשטרה ומשרד החינוך.
ובעיקר נחשפה בוועדה התופעה החמורה מכל. על-פי דבריו של נציג ההסתדרות מר חיים אברהם, מתברר כי את האחריות על הכשלים המובנים והתפקודיים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא לוקחים על עצמם היו"רים של מועצת הרשות בעבר הגברת זיוה פתיר ומר אוריאל לין, ובהווה מר יעקב שיינין, ולא ישראל כ"ץ שר התחבורה, ולא חברי מועצת הרשות ולא בכיריה. נהפוך הוא, את המחיר לכשליהם של המנהלים הבכירים משלמים העובדים המסורים, שפוטרו, התפוטרו, הוצאו לפרישה מרצון, ושתיקתם הזועקת נופלת על אוזניים ערלות ולבות אטומים ואין קול ואין עונה.
פגיעה בעובדים היא פגיעה בבטיחות
וכך, שאל נציג ההסתדרות מר חיים אברהם, את חברי ועדת הכלכלה: האם לאור מה שנאמר בועדה, יש הצדקה לקצץ שליש מהעובדים, כאשר רק העובדים הזוטרים נושאים בעול הקיצוצים? האם זה נכון לעשות את זה? כאשר יש פיקוח, מעקב, בקרה, סמכויות, אבל אין (מ.ח: גיבוי ממשלתי ומערכתי). יש מרכז מעקב ובקרה, אז תשתמשו בו, אל תפטרו עובדים. מאחורי כל עובד כזה יש אזרח מאוכזב, יש אישה, יש ילדים, יש נכדים, יש אזרח מאוכזב. אם המגמה של הממשלה היא ללכת לכיוון שבו העובדים יישאו על גבם הצר את גזרות הצמצומים, אני חושב שזה לא נכון לעשות את זה. הוא מבקש עובדי מחקר? אז בואו נכשיר את העובדים שנמצאים בתוך המערכת. דיברתי על כך עם מר שיינין. בואו נכשיר את האנשים האלה. הרי יש להם ידע, יש להם יכולות מוכחות, הם נמצאים בשטח. ואני הכותב, מוסיף על דבריו, שאותם קיצוצים אינם תואמים את מסקנות ועדת בלאשה שהורתה לקצץ במטה ובדרגי הביניים, ולהפך, הם מנוגדים למסקנותיה.
נציג העובדים, מר ניצן מור, טען בפני הוועדה: אני רוצה לעשות סדר בעניין הפיטורים. אני רואה בפיטורים פגיעה בבטיחות; ופגיעה בבטיחות, בעולם הזה שבו אנחנו חיים, המשמעות שלה היא פגיעה בחיים. למה הכוונה? לקח יותר משנתיים לגייס מהנדסת לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היא התחילה לפני כשבועיים. לפי המבנה והאופי של הפיטורים שהולכים להיות, האחרון שנכנס הוא הראשון שיוצא. זה בדרך כלל מה שקורה. זאת אומרת שהפגיעה כאן היא פגיעה בבטיחות. היא לא פגיעה רק בעיקרון של מישהו שימצא את עצמו מחוץ לעבודה, שזה תהליך קשה וכואב, אלא פגיעה אמיתית בבטיחות. חשוב שמי שמקבל את ההחלטה יהיה מודע לאותם תהליכים שהולכים לקרות בעקבות ההסכם שנחתם.
וזו תשובת יו"ר מועצת הרשות מר שיינין: לגבי העובדים - אני אמרתי מהתחלה שהעובדים לא אשמים. אנחנו לקחנו יותר מדי אנשים, לדברים שלא מתאימים. אבל זו בטוח לא בעיה של העובדים, אלא בעיה של הנהלת הרשות לדורותיה ומועצת הרשות לדורותיה. עכשיו אנחנו כבר מבינים מה אנחנו רוצים, ואין לנו ברירה - אנחנו צריכים להתאים. אנחנו מצטערים, אנחנו יודעים את הבעיות שזה עושה. העובדים לא עשו שום דבר רע, הם בסדר. אבל הלכנו פעם לדרך אחת, התברר שאנחנו לא אפקטיביים, ועכשיו אנחנו מנסים להיות אפקטיביים....אנחנו מאוד מצטערים שזה קורה, בוודאי לאור העובדה שהעובדים לא עשו כלום. זה כישלון של הרשות לדורותיה - לא ידענו איך להקים מהתחלה רשות יותר יעילה.
וכך חותמת הוועדה לאחר שאישרה את המשך קיום הרשות ואת הפיטורים: הוועדה מבקשת מסגנית השר (מ.ח:
ציפי חוטובלי) לשקול שוב את נושא הפיטורים ברשות, כדי לוודא שלא תהיה בעתיד פגיעה בבטיחות בדרכים. ואני הכותב מוסיף, כי כל הפיטורים הללו, נעשו למרות ואולי בעקבות מאבק ארוך ומפרך למען זכויות העובדים, עד לחתימת הסכם קיבוצי, שעוד בטרם יבשה הדיו בו נכתב, כבר נמסרו רבים מהם לחרב הקיצוצים, הצמצומים, הפרישה מרצון, ההתפוטרות, ההתפטרות, והפיטורים.
העובדים משלמים את המחיר
וזו רשימה חלקית של העובדים המשלמים את מחיר הכשל של הנהלת הרשות ומועצת הרשות לדורותיה: דוד עוזר - מ"מ מנכ"ל הרשות. פרופסור דוד שנער - המדען הראשי. ד"ר תמר תומר פישמן - סגנית המדען הראשי ומנהל אגף מחקרים. יונת מרטון רזון - מנהלת חטיבת אוכלוסיות. יהודה סולומון - מנהל חטיבת הבטיחות. ד"ר דן לינק - מנהל חטיבת ההנדסה. אינג' הראל אמיר - מנהל אגף הנדסה. מחמוד עאתילי - מנהל תחום באגף הנדסה. שלמה זגמן - מנהל תחום תמרור באגף הנדסה, מנהל תחום דו גלגלי. דרור שפירא - מנהל אגף נהגים מקצועיים. אביטל אורים - מנהלת תחום משפחה. שייקה רוזנפלד - מנהל תחום חרדים. משה חסדאי - מנהל תחום חרדים. צליל
יצחק - מנהל אגף תכנון ובקרה. נתנאל סופר - מנהל תחום BI. יוני חפץ - דובר. ליבנת ניזרי - דוברת. קרן צפניה - מנהלת פרויקטים בהסברה. שי רחמן ויראל - כנ"ל. איריס טובול - מנהלת פרויקטים בהסברה. לי שי הרצוג - דובר. אורלי רויך - מנהלת תחום חקר בחטיבת הבטיחות. רדואן מנצור - מנהל בטיחות אזורי.
בתיה לוי - הדחה מתפקיד מנהלת חטיבת אוכלוסיות,
החטיבה העוסקת בחינוך המצטיינת בתפקודה כמסקנות ועדת בלאשה, שחוסלה כולה בחרב המקצצים. נורית אור בוריה - מנהלת אגף קהילה וחינוך. מיטל תורג'מן - מנהלת תחום חינוך. אריאלה אילן - מנהלת תחום קשישים. מאיה בן דוד - מנהלת בטיחות בפועל. יונית רוחקין - רכזת ניהולית. אסתי סניור - רכזת ניהולית. שרונה רומי - מנהלת לוגיסטית. כל העובדים הללו הם ללא יוצא מן הכלל מקצוענים מסורים מוכחים ומנוסים לעילא ולעילא. אובדן וחורבן משווע. היימצא מי שיקום ויתבע את עלבון חורבנה של הרשות ואת ביזיונם של עובדיה המסורים?
