תוצאות הבחירות ל"רבנים הראשיים" היו מהלומה קשה בעיקר עבור שניים מאלה שפיזזו ותיככו סביב בחירת המועמדים. המפסידים הגדולים היו השר ב
נפתלי בנט וה"רב הראשי" לשעבר - הרב שלמה עמר. עבור האחרון אולי זה היה יותר מהפסד - זה היה סיוט ממושך שעוד לא נגמר.
זה החל בכישלון לאפשר לו להתמודד שוב בשני "דילים" שנכשלו בזה אחר זה ולבסוף ב"התרסקות" מועמדו ל"רב הראשי" הספרדי - הדיין ציון בוארון. ואילו באמצע כל תהליך ההתמודדות יש גם כאלה המייחסים לרב עמר לא מעט נפילות נוספות בפחים שהוא עצמו טמן למתמודדים הספרדים, שהתמודדו נגד מועמדו , הדיין ציון בוארון. ואילו נפתלי בנט הפסיד פעמיים - פעם אחת בניסיון למנות רב פושר בענייני הדת, ועל גבול הרפורמה ממש (הרב דוד סתיו), מהצד האשכנזי, ובפעם השנייה והמקבילה הוא נכשל בניסיון למנות רב לאומני קיצוני כלבבו, מהצד הספרדי (הרב שמואל אליהו).
אבל כנראה שבנט למד היטב את נבכי הפוליטיקה ושקריה ולכן הוא אפילו לא הסמיק כאשר מיד לאחר ההפסד הכפול שלו הוא טען שבחירתם של הרבנים לאו ויוסף - המועמדים הקלאסיים שלהם התנגד, היא עבורו "הישג" שעליו עמל מספר חודשים, מאז נבחר לפרלמנט הישראלי ומונה לשר. בנט כנראה שכח לציין כי תוצאות המכה הכפולה שקיבל הייתה סטירת תיקו שהנחית בפניו
אריה דרעי, לאחר שהאחרון הוצא ע"י בנט מהקואליציה של נתניהו. גם עבור
אלי ישי היה הניצחון של דרעי בתוצאות היבחרותם של יוסף ולאו, סוף לחלום ההישרדות שלו בעתיד בהנהגת שס.
אבל מי שמאמין וחולם על שינוי מהותי ו"רעיוני" בתכני ובהנהגת ה"רבנות הראשית" בעקבות בחירתם של שני ה"נסיכים" הללו פשוט חולם בהקיץ ותו לא. עם בחירתם של השניים נפתח עשור שלישי של שקיעה בביצה טובענית של "אי-סדרים ניהוליים", הפיכתו של "רב ראשי" לפקיד ביורוקרטי ובעיקר ספק פרנסה למקורביו ולמקורבי מקורביו.
הרב יוסף הוא אומנם תלמיד חכם אמיתי שהוציא לפחות כארבעים ספרי הלכה אבל לא לשם "הנהגה רוחנית" הוא נשלח ל"בית יהב" שבמעלה רחוב המוסכים בכניסה לירושלים. הוא נשלח לשם כדי להמשיך את ההגמוניה של שס וכדי להמשיך את מינוייים של הרבנים ממשפחת המלוכה ששמה יוסף. הוא נשלח לשם גם כדי לעצור את כוחו העולה של הרב עמר וגם אם יחפוץ מעט אחרת ספק אם יעלה הדבר בידו , כשאחיו משה וגיסתו יהודית נושפים בעורפו. גם לרב
דוד לאו - כממשיכו של אביו המפורסם, ישנה בידו "רשימת מכולת" של מינויים עתידיים ושאר "כופתאות" שמקורביו, אביו - הרב
ישראל לאו, וכמובן חותניו (יצחק והדסה רלב"ג) מסרו בידו עוד לפני היבחרו.
סיפורו של ה"רב הראשי" כפוסק הלכות וכדמות ראשונה במעלה מבחינה דתית במדינה נגמר לפני כעשרים שנה, עת סיימו הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא את כהונתם. לא לחינם חטפו בניהם - ה"נסיכים" האחרים, את הסטירה הפוליטית בבחירות האחרונות. כיום אין יותר צורך ב"נסיכים עדינים" ו"טהורים" אלא יש צורך מתמשך ב"נסיכים" שהם גם צפרדעים, היודעים לשחות בביצה הטובענית של פוליטיקת ה"רבנות הראשית" אך בהופעותיהם הפומביות להיראות ולהישמע כנקיים מבוץ.
הגיע גם הזמן שכל התמימים ו/או המתחכמים יבינו וידעו שהבעיה ב"רבנות הראשית" איננה "רעיונית" . זו איננה בעיה של "קו מתון" מול "קיצוניים" , זה איננו ויכוח בין "מקרבים ליהדות" ל"מתבדלים" אלא זו בעיה של מושחתים שלא יתנו לאחרים לנגוס מפרוסת העוגה הבלעדית שלהם ולכן לא מקרה הוא שהרבנים אליהו, שפירא וסתיו מצאו את עצמם ב"קרשים" כאשר ניסו ליצוק תוכן "רעיוני" להתמודדות על מאבקי שליטה ב"קרטל" על בלעדיות של יבוא בשר, "תעשיית תארים רבניים" ומינויים בפועל, ושוק יבוא ויצוא של מוצרי מזון שגם ה"משפחות" מאיטליה , דרום אמריקה וארה"ב של טרום מלחמת העולם השנייה לא היו מתביישים בו. את ה"קרטל" הזה לא יוכלו לשבור פוליטיקאים מכל גווני הקשת - בעלי אינטרסים פוליטיים וכלכליים באותה מערכת, אלא רק אנשי מנהל הגונים באמת מקרב ביקורת המדינה , אנשי פרקליטות המדינה, בעלי אומץ מנציבות המדינה ולצידם יעזרו יהודים דתיים שאינם מאמינים בצורך של "רבנות ממלכתית" ושאשר חונכו כנגד הרעיון הזה , ומוכנים רעיונית לפרקה.
רחמי לכל אותם גורמים חרדים אשכנזים - שעם הישמע תוצאות הבחירות,הם קמו לעלוז והצביעו על כך ש"מומלצי מרנן ורבנן" הם אלה שנבחרו, ובמיוחד מוקדה קריאתם להיבחרו של דוד לאו , ל"רב האשכנזי הראשי". אז רבותי היקרים, זו הפעם השנייה כאשר מועמד שהמחנה ה"דתי לאומי" השליכו הצידה , אומץ בידי ה"ליטאים החרדים" והפך למועמדם מול דתיים וטובים ממנו - רק כדי לבזות את מושג ה"רב הראשי". לפני כעשר שנים היה זה
יונה מצגר והפעם היה זה דוד לאו. אם "מרנן ורבנן" ממליצים ועומדים מאחורי מועמד שהוא עצמו מצהיר שהוא "דתי לאומי" - רק שלא מצא את מועמדותו שם, ואשר משתתף בטקסי "עבודה זרה" ועבודת אלילים של כת מיפן הסוגדת לאש(!), הרי שצריך להחליף דחוף את אותם "מרנן ורבנן". וגם במחנה הזה - של החרדים האשכנזים, ישנו מפסיד: הרב שמואל אוירבך מי"ם, שמתוך כעס על משפחת יוסף שפנו ליריבו הגדול , הגר"איל שטיינמן מבני ברק, הוא סירב להצהיר על הרב
יצחק יוסף כמועמדו ולבסוף מצא שוב את עצמו שוב בשולי המחנה החרדי.
את ה"רבנות הראשית" הזו צריך פשוט לפרק ובמקום המפלצת המלאכותית הזו תקומנה רבנויות אמיתיות יש מאין כפי שהדברים מתרחשים בכל העולם - שם מושג הרבנות הינו קודש קודשים, ולא עוד מילת גנאי למוסד בזוי.
