אדוני ראש הממשלה,
כתבת מכתב לאזרחי ישראל, וביניהם גם אליי, וברצוני להשיבך. ניסית להצדיק שחרור רוצחים כצורך של התהליך המדיני. צר לי, אבל להיטותך להיענות לתכתיביו של הפריץ מרמאללה, בין הישירים ובין באמצעות מתווכים-לחצנים אירופיים ואמריקניים, אין לה דבר וחצי דבר עם שלום. אתה מדבר גבוהה-גבוהה על שיחות ללא תנאים מוקדמים, אבל התנאי המוקדם - התכתיב - הוא זה שמוביל את התהליך: גם אתה הצטרפת למקהלה השוטפת את מוחותינו והקושרת בין שלום לבין מדינה פלשתינית, בשעה ששני אלה הם דבר והיפוכו.
מי כמוך יודע שמי שרוצה שלום חייב להתנגד למדינה פלשתינית ממערב לירדן, ומי שמצדד בהקמתה - מוותר על השלום. מי כמוך יודע ש"שלום" המבוסס על איסור גזעני על יהודים להתגורר באזורים מסוימים בעולם בכלל - ובלב ארץ ישראל בפרט - הוא לא יהודי ולא דמוקרטי, לא ציוני ולא מוסרי - ואיננו שלום!
תרבות השקר האוסלואידית נוגסת בכל חלקה שהייתה טובה ומתפשטת כאש. אין מי שידע להסביר טוב ממך את חוסר ההיגיון במצעד האיוולת שהתנפץ והוביל למלחמת אוסלו העקובה מדם. והנה, אתה עצמך מוביל לתהליך שבין אם יבשיל ו"יצליח" ובין אם יתפוצץ - תוצאתו מלחמת אוסלו השנייה. הפעם לא
שמעון פרס יהיה אדריכל המלחמה. הפעם תהיה אתה האחראי, גם אם תתחבא מאחורי שמלתה של
ציפי לבני.
אדוני ראש הממשלה, תמיד רצית להידמות לצ'רצ'יל והיטבת להזהיר כמוהו מפני מדיניות הפייסנות האווילית מבית מדרשם של נוויל צ'מברלין, או של שמעון פרס. היום אתה עצמך אימצת את הגישה הצ'מברלינית ואת ה"שלום" בנוסח מינכן-אוסלו. היום ייאמרו עליך, בצדק, דבריו האלמותיים של צ'רצ'יל מול צ'מברלין, עם שובו מוועידת הכניעה המחפירה במינכן: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה; היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה".
אדוני ראש הממשלה, היום אתה האיש המוביל לפיצוץ הבא בארץ ישראל, למלחמת אוסלו השנייה. לא תקבל על כך את פרס הנובל שמזמן איבד את יוקרתו, מהיום שבו הוענק לרב-המרצחים ערפאת ולאדריכל מלחמת אוסלו, פרס. לא תזכה בשל כך למעמד של אתרוג: אתה שנוא מדי על אוהדיך הזמניים בשמאל ובתקשורת, שבאהדתם אתה מנסה לזכות. בחושבך עליהם, זכור את משל הצפרדע והעקרב. אתה יודע שראש הממשלה רבין נרצח כאשר החל להתפכח ממצעד האיוולת האוסלואידי; אתה אפילו לא תעז לגלות סימני התפכחות, פן יבולע לך.
אדוני ראש הממשלה, היום אתה במו ידיך מפר את התנאי הפשוט והברור: ייתנו - יקבלו! בעבר דיברת, בצדק, על הדדיות ועל חוסר התוחלת של ויתורים חד-צדדיים של ישראל לאויביה. שנים רבות חלפו, ובתוכן התקופה האחרונה של התרועעות מוגזמת ומזיקה עם שמעון פרס וציפי לבני. התוצאה: האמירה הוותיקה וההגיונית נעלמה, ובמקומה הופיעו במקומותינו דוגמאות רבות מדי למדיניות מסוג אחר: ייתנו? - יקבלו!
כך בעסקה המפוקפקת לשחרורו של
גלעד שליט תמורת מאות רוצחים, מעשה שהרגיל את האויב לקבל בלי (כמעט) לתת, והוכיח לו שהתוקפנות וההתעקשות - משתלמות. כך בעסקה המפוקפקת הנוכחית, שבה ישראל משלמת אתנן של עשרות רוצחים שפוטים - ומבזה את מערכת המשפט שלה - תמורת הסכמתו של האויב ה"מתון" לבוא למתן ומתן כדי לקבל מידינו את לב ארצנו. החלטתך המסוכנת לוקה גם בגזענות: רוצחים, אם הם ערבים, הם מעל החוק, ודינם שונה מזה של רוצחים יהודים.
כך בעסקה המפוקפקת הנוכחית, שבה ישראל משלמת אתנן של עשרות רוצחים שפוטים - ומבזה את מערכת המשפט שלה - אבל נתקלת בסירוב אמריקני עיקש למחווה אמריקנית: שחרור של יונתן
פולארד, שהוא כמובן לא רצח, בהבדל מאנשיו של האויב מרמאללה.
כך במדיניות המחוות, שבה תמיד משלימה ישראל עם סחטנות האויב - בגיבוי אמריקני ואירופי - כאילו שהיא הצד החזק במאבק. האמת היא שדווקא האויב ה"חלש" לא מש מעמדתו, בעוד ישראל ה"חזקה" וה"ימנית" נעה בהתמדה לקראתו, במסגרת ההונאה הקרויה "תהליך השלום".
כך במדיניות הגזענית של הקפאת הבנייה - היהודית בלבד - בלב הארץ תמורת הסיכוי שהפריץ מרמאללה יתרצה ויבוא לקבל את לב הארץ. שכחת את ההדדיות, ולא קבעת שאם ישראל נמנעת מקביעת עובדות בשטח, כלל זה יחול גם על הצד השני. המעט שחייב היית לדרוש תמורת ה"ריסון" היה הקפאת העיר הערבית רוואבי.
אדוני ראש הממשלה, קרעת את ממלכות ישראל מעליך היום. חרפה עכשיו!
