העתירה שהגישו 1,154 קוני דירות בחריש נגד שר האוצר יאיר לפיד ושר השיכון אורי אריאל חושפת את פניו המכוערות של משרד האוצר, החל מהשר וכלה בפקידיו: תחילה הודיעו לקוני דירות בעיר החדשה חריש, שכל זכאי יקבל מענק של 60,000 שקל. כתבו מסמכים, פיזרו הבטחות וטפחו לעצמם על הכתף. כך מכרו מגרשים ל-1,154 איש, וגבו מהם עד היום 137 מיליון שקל. ואז, בלי בושה, ביטלו את המענק והסתלקו עם הכסף. כל דירה התייקרה פתאום ב-60,000 שקל.

שר השיכון אורי אריאל מנסה זה חודשיים להשיב את הגזלה. הוא מדבר עם לפיד, עם הממונה על התקציבים ועם כל מי שמוכן להאזין לו באוצר, אבל לשווא. נסיתם פעם לשכנע גנגסטר שיואיל בטובו להחזיר את הגזלה?

פקיד האוצר יקנה דירה - ופתאום יידרש להוסיף כסף

האוצר, ובראשו סגן השר מיכאל (מיקי) לוי, אומר, בלי למצמץ בעיניים, שזו זכותו החוקית, וכי "הבטחה ממשלתית אינה מחייבת". אז מה כן מחייב? החלטה של אדם פרטי שווה יותר מהבטחה ממשלתית?! (אולי באמת כן...) הייתי רואה לראות איך היה מגיב פקיד באוצר, לו מישהו היה מבטיח בכתב למכור לו דירה במחיר מסוים, ואחר כך מפר את ההבטחה ודורש תשלום נוסף. אגב , אם מישהו עומד לעשות עסקה עם פקיד במשרד האוצר, כדאי שינסה זאת.

ראיתם פעם היתר בניה בחודש?

החוצפה של האוצר משולבת בציניות. ב-30 במאי הודיע האוצר ל-1,154 הקונים, שאלו מהם הזכאים למענק - ויש 390 כאלו - יוכלו לקבל אותו, אם יוציאו היתר בניה תוך חודש, עד 1 ביולי. הקונים האומללים עשו מאמצים נואשים, התרוצצו בין אדריכלים ויועצים, הוועדה הקרואה של חריש ניסתה אף היא לעזור להם - אך לשווא. ראיתם פעם שרשות מקומית מוציאה היתר בניה תוך חודש?

הציניות הגיעה לשיאה דווקא אצל פקידי משרד השיכון. ב-9 ביולי, לאחר שהוראות המעבר כבר פגו ממילא, שלח איזה פקיד מכתב לעמותת "בית וגן בחריש", שבה 154חברים, ובו דרש ממנה, כתנאי בדרך לקבלת היתר בניה, לדאוג למיגון אקוסטי "ולתאם את לוח הזמנים עם משרש השיכון". על מה אתם מדברים בכלל?!

שוב: הבטחות של לפיד לא שוות

מה ירוויח האוצר? הוא יחסוך 23 מיליון שקל , שהם "סכום אדיר", כידוע, מול הגירעונות של עשרות מיליארדי שקלים. אבל בנית העיר חריש ויציבותה הכלכלית יפגעו, שלא לדבר על מאות ואלפי אזרחים ששוב יאמרו: "הבטחות של לפיד לא שוות הרבה".

משרד עורכי הדין וינרוט הציג היום בפני בית המשפט העליון שורת מסמכים ופסקי דין, המוכיחים, לדעת המשרד, שהממשלה אינה יכולה לעשות כרצונה, ואינה יכולה להשליך סתם כך לפח החלטות שלה עצמה. יש לקוות שבית המשפט העליון ייתן ללפיד ופקידיו שיעור בהגינות.