במהלך השבוע נסגרו שגרירויות אמריקניות ברחבי העולם בעקבות איומים לבצע בהן פיגועים. האיום נודע מיירוט שיחות בין ראש אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, לבין מנהיג הארגון בתימן, נאסר אל-ווהישי. בשיחה דיברו שני הפעילים על ביצוע פעולות טרור במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובצפון אמריקה.

אפשר ללמוד מהאירוע הזה רבות על אודות רמת הלחץ של האמריקנים. מובן ששיחה בין שני פעילי טרור בכירים היא מלחיצה מאוד, אבל כל גורם מודיעיני יודע שדברים כאלה צריך להצליב עם מידע נוסף ולא להסתמך על מקור מידע יחיד.

בכל מקרה, אל-קאעידה מצא את הנשק החדש שלו: שיחת טלפון. סביר להניח שבכירי הארגון יודעים שמאזינים להם. אם לא לפני האירוע, אז הם יודעים עכשיו. ולכן, הכוח למעשה עובר לידיים שלהם. כל מה שהם צריכים לעשות, זה שיחת טלפון, לספר על פיגוע מתוכנן וארה"ב נבהלת. ולא רק ביבשת שלה, אלא בעולם כולו. והאירוע הוא גם סוג של "זאב, זאב". אם אל-קאעידה יחזרו על זה מספיק פעמים, יפסיקו להאמין להם, ואז הם יוציאו לפועל פיגוע רציני והעולם לא יבין איך זה קרה.

אתר האינטרנט של רשת הטלוויזיה אל-מנאר פרסם (יום ד', 7.8.13) תמונות של הזירה בדרום לבנון, שבה לפי הדיווחים אירע פיצוץ שגרם לפציעתם של ארבעה חיילי צה"ל. לפי סוכנות הידיעות של לבנון הפיצוץ אירע ממוקש.

מבחינת חיזבאללה, מדובר באירוע המעצים אותו מבחינה תדמיתית. הוא מחזק את רמת הביטחון של פעילי חיזבאללה ונותן להם תחושת עילוי וניצחון על חיילי צה"ל, אפילו אם מדובר באירוע קטן. כעת חיזבאללה ימשיך ויחזק את מנגנוני המודיעין והתצפיות שלו כדי למצוא ולגלות כוחות צה"ל אחרים שינסו לבצע פעולות דומות. וברגע שהם ימצאו אותם, הם לא יהססו ויפתחו באש לעבר כוחותינו.

מבחינת צה"ל, האירוע העלה את רמת הדריכות בגזרה, אבל לא שינה את סדר היום בפיקוד הצפון ולא הביא לביטול יום הספורט הפיקודי. עם זאת, מדובר בתקלה בהיערכות של צה"ל לפעילות. המודיעין הפיקודי צריך לשלוט בגזרה ולדעת איפה דברים נמצאים, אפילו ברמה הזו של המוקש. אולי האירוע הזה יעיר גורמים בפיקוד ויחייב אותם לשים לב לכל פרט קטן בגזרתם.

בשבוע שעבר נחשף כתב האישום שהוגש נגד חסיד נטורי קרתא, המואשם שניסה להתגייס ולרגל בישראל עבור אירן. השבוע פורסם ברשת הטלוויזיה האירנית, כי אירן עצרה אזרח החשוד במסירת מידע לישראל בזמן ששהה בדרום-מזרח אסיה. לדברי השופט, החשוד העביר מידע על אודות אירן לשגרירות ישראל בבנגקוק על אודות כלכלתה של אירן, התנאים בה ומידע הקשור למכרות קרמן (מכרות שמספקים פחם, נחושת וזהב).

פעמים רבות נטען, כי ישראל וארה"ב מרגלות באירן. סביר להניח שזה נכון לאור המצב בין מדינות אלו. אלא שכאשר מתיימרים האירנים לחשוף מרגל, לא ניתן לדעת האם מדובר במרגל אמיתי של מדינה מסוימת או לא. בכל מקרה, לא משנה האם אותו אדם מרגל או לא; הרי ידוע שגורלו כנראה יהיה כגורל שאר האנשים שהואשמו בריגול באירן.

לפני כמה חודשים התגלה מטען חבלה בסניף "טיב טעם" שברחוב אבן-גבירול בתל אביב. על-פי החשד, קצינה בצה"ל היא שהעבירה את אמצעי הלחימה לעבריינים, אמצעים שככל הנראה שימשו לבניית המטען.

אני לא יודע מה אותה קצינה ידעה על אודות המטרה שלשמה היא מעבירה את החומרים, אבל מדובר במחדל חמור ביותר. העובדה שאמצעי לחימה הוצאו מחוץ לצה"ל היא הבעיה, לא רק למי שאותם אמצעים הועברו. איך לא שמו לב שאמצעי הלחימה הוצאו? הרי אמורה להיות רשימת מלאי שתעקוב אחרי דברים כאלה. הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על האירוע הזה הוא שלכל הפחות אמצעי הלחימה (במקרה זה) לא הועברו לידי גורמי טרור.

השבוע דווח, כי שוב לוחמים בחטיבת גולני זעמו על תנאיהם ולכן עזבו את המוצב שבו שירתו. הפעם מדובר בחיילים מגדוד 12 ששירתו ברצועת עזה.

אני מודה: לא עשיתי שירות קרבי, אז אני לא יודע מה עבר על החיילים שם. אבל אני כן יודע שבצבא אסור לסרב לפקודה, אלא אם היא בלתי חוקית בעליל. קשה לי להאמין שמה שקרה במוצב חייב את נטישתו. החיילים צריכים לפנות למפקד שלהם ולשטוח את טענותיהם. אם הם לא נענים, ישנם גורמים צבאיים (נציב קבילות חיילים) וגורמים אזרחיים (מבקר המדינה) אליהם ניתן לפנות. אבל מעל הכל ולפני הכל – אסור לסרב פקודה. מה יהיה הדבר הבא? חייל שלא יתאים לו לצאת עכשיו למארב, יעשה אחורה פנה? חייל שלא יאהב איפה שהוא הוצב, יקח את הדברים וילך הביתה?