|
|
לפעול להשארת המומחים בבתי החולים הציבוריים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אני מאמין שהרפואה בישראל היא מהמתקדמות בעולם, אני מאמין שעדיין השרות הרפואי האופייני בישראל הוא טוב ממרבית המדינות המפותחות בעולם, מנגד אני מרגיש שהעקומה היא בכיוון מטה, שהמגבלות הולכות ומתרחבות ושהסיכונים להידרדרות של המערכת גוברים והולכים.
רפואה היא מומחיות, 10 רופאים שאינם מומחים לא יפיקו בימים רבים את מה שמומחה אחד יפיק בחמש דקות, ולכן מערכת רפואה טובה נבחנת במידה רבה ביכולתה ליצור מומחים וביכולתה לשמר אותם. אם לא ניתן לשמר את המומחים, אזי תוך זמן קצר מפסיקים גם להיווצר חדשים, כי מי שיוצר את החדשים אלה במידה רבה המומחים הקיימים.
אבל למומחים לא כדאי לעבוד ברפואה הציבורית. אנו משקיעים בהם, תומכים בהם, וכאשר הם מגיעים לפרקם, כאשר הם מגיעים לפסגת ההר הם נכנסים לדילמה בין החובות שלהם לציבור שהשקיע בהם לבין החובות שלהם לפרנסת משפחתם. בתחילה הם ודאי מנסים לגשר על הדילמה אך בחלוף השנים הם או חלקם, הופכים חזירים המסתכלים בעיקר על הכיס הפרטי שלהם, ובחברה שהמוטו שלה הוא "איפה הכסף", קשה מאד לבוא אליהם בטענות.
לכאורה תהליך הרסני ללא פתרון, ולא היא.
החזירות מתפתחת בהדרגה
את החזירות אי-אפשר למנוע, כי הדור שלנו הוא דור חזירי מזוין (ע"ע "איפה הכסף") אך אפשר ודאי למתן אותה – עם פשרות בשני הצדדים. הגם שהרופאים בממוצע הם הטובים שבאזרחים שלנו, רבים מהם משרתים בצבא בתפקידים מסכני חיים, רבים מהם סובלים מהמצב החזירי הרבה יותר מאשר הם נהנים ממנו.
כפי שאמרנו, החזירות מתפתחת בהדרגה ויש לנו אפשרות לשלוט על הקצב שלה, לפחות בממוצע, כמו-כן אמרנו כבר שרופאים, בממוצע, הם אנשים מוסריים, מגיעים למקצוע ממניעים מוסריים, והם לא הופכים חזירים אלא אם החברה הופכת אותם לכאלה, הגם שלרופאים המומחים יש אינטרס מאד גדול להיות גם חלק מהרפואה הציבורית, בגלל החשיפה הבין לאומית, בגלל המגע עם כלל הציבור ולא רק עם שמניו, בגלל המשאבים של המערכת הציבורית, הכלים שבידיה כך שהינתקות מהרפואה הציבורית אף היא לא אינטרס אגואיסטי של המומחה הממוצע.
ולכן אני מציע כדלקמן.
הדרך להשארת המומחים במחלקות בתי החולים
הרופאים המומחים יעבדו בבתי החולים בהתנדבות או כמעט בהתנדבות, בהיקפי משרה שיוסכם עמם ויעוגן בחוק (משהוא שכר מינימום לשליש משרה) – הכסף שייחסך משכר המומחים יממן את ההכשרות של המתמחים ואת שכר המתמחים, ובמקביל המדינה תאפשר למומחים לאכלס מיטות פרטיות בבתי החולים הציבוריים – על-פי כללים שיעוגנו בחוק.
הכול שקוף – הכול על השולחן – מנהל המחלקה יגיע למחלקה לשליש משרה בדיוק כמו שהיום הוא מגיע, יקבל שכר ציבורי שהוא רבע השכר של המנקה במחלקה, הוא יתרום מהידע ומהניסיון שלו למחלקה (חולים, סגל, קולגות) אפילו יותר מאשר הוא תורם היום, ואת השכר האמיתי יקבל באמצעות זכות מדודה ומבוקרת להשתמש בתשתיות בית החולים ל"תעשיה" הפרטית שלו.
האם אין חסרונות להצעה הזו? ודאי שיש, אך לטעמי היא היחידה המשאירה את המומחים במחלקות בתי החולים הציבוריים, מאפשרת הקמה של דורות המשך לרופאים, היא רק מחייבת התאמה של קווי מוסר והתנהלות ציבורית לאורח החיים של המאה העשרים ואחת, אורח חיים שהוא נחלת כלל הציבור, ושבו עד כמה שהדבר מצער, הכסף הוא מהות הכול.
