|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
משהו רע מתקרב, משהו טוב מתקרב
|
דמיינו לרגע שאתם בגופו של בעל חיים, שלאחר חיים שלמים של ניצול ואלימות כלפיו, מבין שמגיע הקץ ● אם הצלחתם לדמיין, לתחושה שאתם חווים קוראים אמפטיה - חמלה
|
|
"איני יודעת מה מחכה מאחורי הדלת. איפשהו, אני עדיין מקווה לנס" [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
"משהו רע מתקרב...אני מרגישה את זה בגופי, בלבי, בנשמתי.
אני לבד. אחותי מאחוריי, בוכה. אני רוצה להסתובב אליה לחיבוק אחרון. אבל גופי רחב והמסדרון כה צר.
חברתי הטובה עמדה לפניי. גם היא ניסתה לצעוד לאחור אבל לא הצליחה. ראיתי את הדלת נסגרת עליה ושמעתי אותה צורחת. אולי היא רק נבהלה? אולי היא בסדר?
איני יודעת מה מחכה מאחורי הדלת. איפשהו, אני עדיין מקווה לנס. אני רוצה לחיות, כל כך רוצה לחיות. זה לא שחיי היו מאושרים וחופשיים. כלאו אותי, היכו אותי, הזריקו לי, אנסו אותי. ועדיין, אני מפחדת למות. אני מפחדת שיכאב לי. קר לי ואני הכי לבד בעולם.
אני כל כך זקוקה לנחמה, לחיבוק אחרון. מישהו? בבקשה? משהו רע מתקרב..."
דמיינו לרגע שאתם בגופו של בעל חיים, שלאחר חיים שלמים של ניצול ואלימות כלפיו, מבין שמגיע הקץ. אם הצלחתם לדמיין, לתחושה שאתם חווים קוראים אמפטיה - חמלה. אתם רואים מנקודת המבט של החלש ונזכרים ברגע בחייכם שהייתם חלשים וחסרי אונים ומישהו פגע בכם ואיש לא התייצב להגנתכם.
בשבת הקרובה, ה-24 באוגוסט, ב-20:00 בערב, ברחוב רוטשילד 31 בתל אביב, תתקיים תהלוכה יוצאת דופן. לראשונה לא מאבק אחד ספציפי להגנת בעלי החיים - אלא כל המאבקים כולם. ההפגנה אינה משויכת לעמותה מסוימת אלא לכל העמותות שנאבקות להציל חיים. לא לאדם מסוים, אלא לכל מי שלבו פועם עבור בעלי החיים. הצוות המארגן מונה למעלה מ-50 איש, שנבדלים בגיל, בגזע, במוצא, במגדר, בנטייה, במקצוע, אך בכולם בוערת התחושה-הידיעה שלבעלי החיים מגיע עולם טוב יותר, לא של אלימות ודיכוי אלא של חיים וחירות.
כ-5,000 איש בישראל אישרו הגעה לתהלוכה. רעיון ההפגנה צמח בפייסבוק בישראל והתפשט לעולם כולו כגל סוחף ונהדר: מדינות רבות בארצות הברית, קוסטה-ריקה, אנגליה, אירלנד, רוסיה, גרמניה, בלגיה, שבדיה, צ'ילה, דרום אפריקה, אוסטרליה. פעילים מכל העולם נרתמים בהתלהבות - בעקבותינו, למען בעלי החיים.
כותרת ההפגנה, "תסתכלו להם בעיניים", מזכירה לנו שגם לבעלי החיים יש עיניים, כמונו, ומזכירה את הדמיון הרב שיש בינינו, בשאיפה שטבועה בנו לחיים ולחירות. היא מזכירה שהדרך לחמלה ולצדק עוברת במבט בעיניו של האחר שבו אנו פוגעים: קל יותר לפגוע באחר מאחורי גבו ומרחוק מאשר להביט בו בשעת הפגיעה, משום שאז הפגיעה כואבת גם לנו. הכותרת מזכירה שתעשיה שלמה ענקית מבקשת לסגור את עינינו לאלימות הנוראית שמיושמת כלפי מיליארדי בעלי חיים בשנה כדבר שבשגרה. אילו ראינו 15,000 אפרוחים נגרסים למוות ביום בישראל, היינו מפסיקים לקנות ביצים. אילו ראינו מאות אלפי בעלי חיים מעונים בתעשיית הניסויים, היינו מפסיקים לקנות מוצרים שהופקו בעינוי. אילו ראינו את הפרה הופכת לספת העור שלנו, לא היינו מוכנים לשבת עליה. אילו ראינו מאה אלף כלבים מומתים בשנה בישראל, לא היינו סולחים לשכן שנטש את כלבו. אילו ראינו את החיה החופשית בטרם נלכדה לטובת תעשיית הבידור - לא היינו מתבדרים כלל וכלל.
אנו בשלב של יקיצות היסטוריות. אוכלוסיות שלמות שסבלו מדיכוי מתעוררות, קמות וזועקות: די. אולם אוכלוסיה אחת אינה יכולה לזעוק. היא הגדולה מכל, האומללה והמנוצלת והנטבחת מכל. עזרו לבעלי החיים להשיג שתי שאיפות שכל אדם שלב בחזהו חווה אותן בכל יום: חיים וחירות. בואו לצעוד עמנו - למענם.
|
|
כותב המאמר הוא ד"ר אסף הרדוף, מרצה בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת - מומחה למשפט פלילי.
|
|
| תאריך:
|
23/08/2013
|
|
|
עודכן:
|
25/08/2013
|
|
ד"ר אסף הרדוף
|
|
משהו רע מתקרב, משהו טוב מתקרב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סתם אחד
|
23/08/13 21:04
|
|
|
|
2
|
|
מתעניין
|
24/08/13 11:03
|
|
|
פעם אחת, מספרת האגדה העממית, שאל הגמל את אימו לפשר הדַּבֶּשֶׁת. הדבשת, אמרה לו אימו, היא כדי לאגור מים במדבר הלוהט. 'ומדוע ריסי עינַי ארוכים?' - שאל הגמל. 'כדי להגן על עיניך מפני החולות', השיבה אימו. 'ומדוע כפות רגליי רחבות?' המשיך הגמל להקשות. 'כדי שלא תשקע בחולות המדבר'. 'אם כך' -שאל הגמל - 'מדוע אני בגן החיות ולא במדבר?' היצור החי מחפש משמעות פונקציונלית לחייו. ואם בעל החיים כך, על אחת כמה וכמה האדם, השואף לתת מעצמו בגוף, בנפש וברוח, ולהיות יצירתי ומועיל בכל הרבדים האלה במעשים לעצמו ולזולת. זהו סוד הסיפוק בחייו.
|
|
|
|
|
מה צריך לקרות כדי שאדם רציונלי יגיד "טעיתי". התשובה לכאורה פשוטה. תוצאה רעה, הפוכה מהערכתו המוקדמת, והרי לכם הודאה בטעות. בעיה! לאנשים קשה לומר "טעיתי", מפני שהודאה כזאת צורבת את האגו. במיוחד אם יש קורבנות לטעות. הקושי בלהודות בטעות, ובעיקר ההתעלמות ממנה, הייתה נסבלת בתנאי אחד: שהטועה היה נפרד מטעותו, או לפחות שותק.
|
|
|
|
|
הנה מתקרבים אנו ל"יום הרת עולם", יום אשר כל באי עולם עוברים לפני אדון העולמים למשפט. וכשמכינים עצמנו בלימוד הלכות, בתקיעות שופר ולומדים על הסיבה מדוע בראש השנה צריכים לתקוע מאה תקיעות בשופר, הדבר נראה תמוה ביותר, משום שחז"ל לומדים את המאה תקיעות מהמאה יבבות אשר אמו של סיסרא, כאשר דאגה לו שלא חזר מהמלחמה, ייבבה. לכן תוקעים מאה תקיעות.
|
|
|
|
|
עולמנו הוא עולם של טורפים בלי מוסר  אי-אפשר לסמוך יותר על ארצות הברית, לא כל עוד הנשיא הוא אובמה ישראל היא תיבת נוח לתקוות נאורות באזור חשוך ומיוסר זה של המזרח
|
|
|
|
|
מאז שאני זוכר את עצמי, כאדם בוגר, המצביע בדרך כלל בבחירות, יש במפה הפוליטית "מפלגת מרכז", מפלגה שהיא אבן שואבת למאוכזבי המפלגות ה"ישנות" המבטיחה לנו הרים וגבעות, נכנסת בקול תרועה רמה לכנסת ונמחקת לאחר מספר שנים בקול דממה דקה. כך סברתי, יהיה גם דינה של מפלגת לפיד, וודאי שזה צריך להיות דינה, אך הימים שחולפים והתמונה המצטיירת מעלה בפני חשש מאוד רציני שהפעם הסתבכנו קשות.
|
|
|
|
|
