בעיתון "ישראל היום" מיום שישי 9.8.2013 ריאיין
דרור אידר את פרופ' ארווין קוטלר, יהודי, חבר הפרלמנט הקנדי מטעם המפלגה הליברלית ואחד המומחים הגדולים בעולם למשפט בינלאומי, שהגיע לארץ (לקבל תואר ד"ר כבוד).
ראוי מאוד לציטוט משפט חשוב אחד שאמר באותו ראיון:
"במזרח התיכון יש אפרטהייד - נגד זכותה של ישראל להתקיים..." בסיומו של אותו ראיון, סיפר פרופ' קוטלר כי לאחר שנבחר לכהן כשר-המשפטים בקנדה, נפגש עם סטודנטים ילידי-קנדה, ממוצא אינדיאני, שלמדו משפטים - והם פנו אליו בבקשה שיסייע להם לחזק את זהותם ואת זכויותיהם. תשובתו היתה: "גם אני בא מעם קדום, עם שעדיין שוכן על אותה האדמה, מאמין באותה הדת, לומד את אותה תורה קדומה, מקשיב לאותם נביאים קדמונים, מדבר באותה שפה "אבאוריג'ינית" (=ילידית קדומה), נושא אותו שֵם (ישראל) כפי שנשא לפני 3,600 שנים; אז קַבְּלוּ ברכת 'ברוכים הבאים' מעם קדמון אחד למִשְנֵהו..."
דבריו היפים של פרופ' קוטלר הזכירו לי ויכוח שניהלתי עם עשרות סטודנטים פלשתינים באוניברסיטה יוקרתית במדינת אוהיו (בארה"ב) לאחר שסיימתי להרצות שם ביום לימודים מרוכז, אליו הוזמנתי להיות פרופסור-אורח בנושאים ממדע-המדינה והיסטוריה פוליטית מודרנית. בסופו של אותו יום הזמינה האוניברסיטה סטודנטים ומרצים לקיים אתי דיון חופשי של שאלות ותשובות (מיידיות) בענייני המזרח התיכון. אולם ההרצאות הגדול היה מלא וגדוש, ואת שתי השורות הראשונות תפסו סטודנטים פלשתינים, שהמטירו עליי שאלות רבות, ללא הפסק, במשך כשעתיים רצופות.
מאחר שעל כל שאלה הייתה לי תשובה קולעת ומשכנעת (לא לדעתי, אלא, כנראה, לדעתם של יתר המרצים והסטודנטים, שמחאו כפיים אחרי כל תשובה שנונה, לדעתם) - נוכחו הפלשתינים לדעת שהם "מפסידים בנקודות". לפיכך התייעצו בינם לבין עצמם, והטילו על המנהיג הראשי שלהם, סטודנט ותיק (לתואר שני) שלמד כבר חמש שנים באותה אוניברסיטה, ודיבר אנגלית רהוטה - לטמון לי פח רֵטוֹרִי: הוא הציג בפני שאלה מורכבת, שנועדה להיות "שאלת ה-6 מיליון דולר", שתכשילני.
"ברצוני להציג בפניך שתי שאלות, ואבקשך לענות על שתיהן בבת אחת" - פתח ואמר:
"1. איזה צדק ומוסר יש בכך, שלוקחים ארץ שיש בה רק מיעוט יהודי קטן - ונותנים אותה לעם היהודי, שלא הגיע בהמוניו עד אז לארץ? מה הוא חשב לעצמו אותו בלפור? מה הצדק והמוסר בהצהרת בלפור משנת 1917?
"2. מה היית אומר, אדוני המרצה הנכבד, אילו היית אזרח ארה"ב, והיו באים 3 מיליון אינדיאנים, ואומרים: זוהי ארץ אבותינו - תנו לנו אותה כיורשיהם וממשיכיהם?"
תשובתי הייתה מיידית: ב-1917 לא הייתה קיימת אף מדינה עצמאית במזרח התיכון: לא מצרים, לא סעודיה, לא סוריה, לא לבנון ולא ירדן. כל השטח הגדול הזה היה נתון לשלטון טורקי עריץ. ב-1917 היה ברור, שהמזרח התיכון ייפול לידיהן של צרפת ובריטניה, מאחר שגרמניה וטורקיה הפסידו את מלחמת העולם הראשונה. השאלה הייתה - מבחינת "הצדק והמוסר" ששאלת אותי - מה ייעשה באדמות אשר שוחררו מעול טורקיה.
"אילו הייתי בלפור" הייתי מציע, ש-99% מאדמות המזה"ת יינתנו לדוברי-ערבית באזור - מוסלמים, נוצרים, כורדים, דרוזים ועוד - ואילו 1% בלבד מכל השטח הגדול הזה (שזה, במפה הגדולה של המזרח התיכון המוצגת פה על הבמה, ארץ-ישראל משתי גדות הירדן) - אחוז בודד זה לתת לעם היהודי, שחי בארץ הזאת, יצר בה את התנ"ך, גורש מארצו לפני 2,000 שנה, ואין לו מולדת אחרת, והחלוקה הצודקת והמוסרית תהיה: 1% לעם היהודי המתפלל בכל יום "לשנה הבאה בירושלים" - וְיֶתֶר 99% לכל דוברי הערבית (כשפת אימם, כשפתם התרבותית והלאומית היחידה או העיקרית). אינני יודע אם בלפור חשב כך - אבל אם הוא היה חושב כך, הוא היה גם צודק וגם מוסרי....
בגמר דבריי אלה השתררה דממה לרגע, ומיד אחר כך צעקו הפלשתינים: "ומה עם האינדיאנים? מה תשיב לילידים האינדיאנים?"
השבתי להם בנחת: "אילו הייתי אזרח ארה"ב, והיו פונים 3 מיליון אינדיאנים וטוענים 'זוהי נחלת אבותינו' - הייתי מציע לנשיא ארה"ב להקים על שטח של 1% מאדמת ארה"ב - מדינה אינדיאנית עצמאית...
הפלשתינים השתתקו, אבל האמריקנים הנוצרים הגיבו בתשואות ממושכות - כי פתרתי להם בתשובתי את הבעיה האינדיאנית המעיקה...
אילו הייתה לנו כיום הסברה לאומית ראויה (כפי שהייתה לנו לפני קום המדינה, ובזכותה זכינו בתמיכת רוב האומות בהקמת מדינה יהודית בא"י) - אולי היינו מסוגלים ללמוד משהו מועיל מן הקשר הרֵטוֹרִי וההיסטורי המוזר שבין בלפור והאינדיאנים...
