|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הימים הנוראים הם העונה הבוערת של הגרסה היהודית למכירת המחילות הנוצרית ● מצד שני, יש הרבה צביעות בטענות נגד מכירת מקומות בבתי הכנסת ● מדוע צריך להשוות מחירים של לוחות שנה ● ידיעות אחרונות מוכר לנו לוקשים
|
|
[צילום: נוסטלגיה אונליין]
|
|
|
|
|
|
|
|
חטאת - תשלם
|
|
|
בסדרת המופת הטלוויזיונית "הבורג'ס" הראו בשבוע שעבר כיצד האפיפיור סוחר במחילת העוונות באמצעות הכמרים: לכל חטא עליו בא המאמין להתוודות, יש תעריף – כך וכך דוקטים לכנסייה. עיתוי מושלם, שכן אנחנו מצויים בתקופת השנה בה עושים זאת גם ביהדות.
כבר יצא לי לומר, אבל אחזור ואגיד זאת: עבודת אלילים חדרה לליבה של היהדות. מבטיחים גדולות ונצורות למי שרק יתרום X שקלים – כמובן לצדקה המתאימה. וזהו, לא צריך יותר כלום. לא צריך לחזור בתשובה, לא צריך לקיים מצוות, לא צריך ללמוד תורה. תנו את זה וצדיק פלוני יתפלל עליכם. ויש המגדילים לעשות: לא צדיק אחד, אלא 10, 20 או 40 תלמידי חכמים; ולא סתם בבית הכנסת, אלא ליד קברו של התנא הקדוש או הרבי הקדוש או סתם קדוש.
צדקה היא מצוה חשובה מאוד, אך היא אינה עומדת בפני עצמה. "ותשובה ותפילה וצדקה" אנו אומרים במרכזה של תפילת מוסף בימים הנוראים. שלושתם יחדיו, ושלושתם אחוזים זה בזה בו' החיבור. על אחת כמה וכמה – כאשר הצדקה היא למעשה פולחן לרבנים וקדושים, עם מרכאות ובלי מרכאות, חיים או מתים.
שלא לדבר על כך, שקיימים לעיתים חששות כבדים להונאות. לא תמיד הגופים שמתרימים אכן מבצעים את הפעילות שהם מספרים עליה. לא תמיד יש להם אישור על ניהול תקין. ה"הוכחות" על המופתים נשמעות בדרך כלל כסיפורי בדים. המתרימים גם לא מספרים כמה מתוך התרומות הולך למעשה למשכורות, וכמה הולך על החוברות הצבעוניות המהודרות שהם מפיצים ברבבות עותקים. וכבר קרה שגוף שהתרים בכלל לא היה קיים.
אבל עובדה שזה עובד ועובדה שזה מתרחב משנה לשנה. למה? בדיוק מאותה סיבה שתמיד יש הונאות פונזי: כי תמיד יש קורבנות תמימים חדשים, תמיד יש מי שמחפש דרכי קיצור אל העושר והאושר. ההבדל הוא, שאת רמאי הצדקה הללו לא תופסים ולא כולאים. מצד שני, יהיה להם עסק עם ריבונו של עולם – וזה הרבה הרבה יותר רציני.
|
|
|
חיים מתרומות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
המבדיל בין קודש לקודש, או שמא – בין חול לקודש. פינה אהובה וקבועה בתקשורת לקראת הימים הנוראים היא "כמה עולה מקום בבית הכנסת". וכל המרבה – הרי זה משובח. כלומר: ככל שאפשר להראות שזה יותר יקר, כך אפשר לגלגל עיניים בצדקנות ולהיאנח על כך שצריך לשלם כדי שתהיה אפשרות לעבוד את הבורא.
זוהי צביעות ממדרגה ראשונה. ראשית, אני לא מכיר שום בית כנסת בארץ אליו לא ניתן להיכנס בלי לרכוש מקום; הרכישה מבטיחה שיהיה לך מקום ישיבה, לא פחות ולא יותר. שנית ועיקרית: בתי הכנסת חיים מתרומות. מכירת המקומות היא מקור הכנסה עיקרי, אולי מקור ההכנסה העיקרי. בית הכנסת צריך לשלם תמורת התחזוקה ותמורת המזגן ותמורת התאורה ותמורת הסידורים, ולפעמים יש רב וחזן שמקבלים משכורת. את כל זה חייבים לזכור לפני שמתחילים את פסטיבל ההתנפלות השנתי.
|
|
|
גוזרים קופון על חשבוננו
|
|
|
לוח שנה בהוצאת פלפוט עם תמונות של נופי הארץ נמכר בחנות סטימצקי בגן העיר בתל אביב ב-57.40 שקלים. לוח שנה אליו מתלווים טוש ופתקים לרשימות נמכר באותה חנות ב-68 שקלים. במרחק של כמה צעדים, בחנות של רשת ג'וי, נמכר הלוח הראשון ב-40 שקלים והשני ב-50 שקלים. מאחר שאני בטוח שגם ג'וי לא מפסידה, יש לזה משמעות אחת: בסטימצקי גוזרים עלינו קופון ענק.
האמת היא, שאף פעם לא חשבתי להשוות מחירים של לוחות שנה. הרי כמה כבר יכול להיות ההבדל? שניים-שלושה שקלים? אך הנה מתברר, שההבדל יכול להיות כ-30%. והלוח לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, ולאו-דווקא בקשר לחגים. סטימצקי - וגם צומת - מוכרות ספרים במחירים העולים לעיתים בעשרות אחוזים על אלו שנגבים בחנויות פרטיות, ושוב – אני לא מאמין שהחנויות הללו מפסידות. צאו וראו איך הגודל משחק לרעתנו.
|
|
|
50% מודעות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
212 עמודים בשני חלקים! – התפאר ידיעות אחרונות בסוף השבוע שעבר במוסף "7 ימים" שלו. אלא שמתוך אותם 212 עמודים, 107 היו מודעות. אין לי שום בעיה עם זה שיהיו לידיעות אחרונות הרבה מודעות; יש לי בעיה עם זה שהוא מוכר לנו לוקשים. לפני הרבה שנים, כאשר "כלבוטק" עסקה בצרכנות ולא במציצנות, היא רשמה את אחד ההישגים הגדולים שלה, כאשר הביאה לכך שיצרני המזון חויבו לציין על האריזות את המשקל הנקי וגם את המשקל לאחר סינון. הגיע הזמן להחיל חובה כזו על אמצעי התקשורת: כמה עמודי מערכת נטו יש במוסף, כמה דקות תוכן נטו יש בשעה טלוויזיונית. זה יהיה מאוד מעניין ומאיר עיניים.
|
|
| תאריך:
|
03/09/2013
|
|
|
עודכן:
|
03/09/2013
|
|
איתמר לוין
|
|
התקשורת, כחלק מכלל התרבות בישראל, ממלאת תפקיד חשוב בתרומה לזהות האתנית-דתית של כלל המגזרים בישראל, בעיקר לרוב באוכלוסיה שאינה מקפידים על תרי"ג מצוות ומקיימים מצוות באופן סלקטיבי, כלומר, המסורתיים. בעוד שהאוכלוסיה הדתית-חרדית והדתית-לאומית שואבת את זהותה ממקורות מוסדיים דוגמת בית הכנסת וחינוך דתי, שאר האוכלוסיה - לרבות אותם 37% המגדירים עצמם כמסורתיים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009) שואבים מתוך הסביבה התרבותית החיצונית, כולל תקשורת המונים בשביל הזהות היהודית שלהם.
|
|
|
|
|
לשאלה היכן אתם בחגים, לרובנו לא תהיה בעיה להשיב במהירות, ללא כל היסוס - אנחנו השנה מתארחים אצל ההורים שלו/ה, אנחנו נוסעים לחו"ל, אנחנו מארחים... נראה פשוט, נכון? לכולם יש סידור בחג, הרי כל ישראל ערבים זה לזה, כל ישראל חברים. אך לא לכולנו התשובה לשאלה זו היא כל כך פשוטה. בכלל, תקופת החגים, היא לא כל כך מתוקה, מחבקת וחמה כמו שהיינו רוצים לחשוב.
|
|
|
|
|
במרכז ברסלב העולמי שבאומן, אוקראינה, הושלמו ההכנות לקראת הגעתם של אלפי המאמינים שיחגגו במקום את ראש השנה תשע"ד.
|
|
|
|
|
קדחת התכנונים לקראת חופשת הקיץ ובחירת היעד לנופש כבר בעיצומן, אך אחת הבעיות העיקריות של בעלי חיות המחמד היא מה עושים איתן כשנוסעים לחופשה. האם להשאיר אותן לבד בבית או לבקש ממישהו שיבוא לבדוק מה קורה? או שאולי בכלל להוציא גם אותן לחופשה בפנסיון?
|
|
|
|
|
