כדאי שבנימין נתניהו ושריו יקראו את פסק דינה של השופטת
דליה גנות לפני שהם משחררים עוד אסירים פלשתינים. לא נטריח אותם לקרוא את כל 41 עמודיו, אלא רק את עמוד 18. וכדי להקל עליהם, נצטט כאן שתי התבטאויות של אבו מאזן.
- האסירים "הם בני אדם שביצעו את מה שאנחנו, אנחנו פקדנו עליהם לבצע" (פברואר 2005);
- "הערכה וכבוד לכל האסירים והאסירות בבתי הכלא של הכיבוש. בראש וראשונה לוותיקים... ברכות לכם מבני עמנו" (אפריל 2008).
אפשר להגיד עד מחר ואפילו עד מחרתיים שאלו התבטאויות ישנות, שאלו דברים שנאמרו לצורכי פנים, שאבו מאזן השתנה. זה ממש לא משנה. ההתבטאויות הללו חושפות את האמת: מדובר במחבלים ששוגרו בידי הרשות הפלשתינית, בתקופה בה היא הייתה אמורה להיאבק בטרור ולא לבצע אותו. אם כבר, אז מבחינה משפטית, מוסרית וציבורית צריך להכניס לכלא את אבו מאזן, את ג'בריל רג'וב ואת שאר המנהיגים שעמדו מאחורי הפיגועים, ולא לשחרר את מי שביצע אותם בפועל.
לא לחינם אומרת גנות על ההתבטאות האחרונה של אבו מאזן, ש"היא המטרידה ומצביעה יותר מכל על מעורבותה של הרשות הפלשתינית בפיגועי טרור נגד ישראל". ומי שצריך עוד הוכחות - שיקרא אותן בעמודים הקודמים של פסק הדין.
ההשוואה של יזהר באר
מצד שני, מה לנו כי נלין על אבו מאזן וחבר מרעיו, כאשר ישראלי בדמותו של יזהר באר (לשעבר מנכ"ל "בצלם") מתייצב בבית המשפט ומציג עמדה "מאוזנת" כהאי לישנא: "במהלך האינתיפאדה היו רציחות, היו בקבוקי תבערה, היו אבנים, היו התאבדויות, היו 5,000 מקרים שצה"ל הרג פלשתינים". הבנתם? הטרוריסטים והנלחמים בהם שקולים זה כנגד זה. הקורבנות ומי שנותנים מחסה למחבלים נמצאים באותו צד של המתרס.
אדון באר - כנראה כמומחה לעיתונות מתוקף תפקידו כמנכ"ל ארגון "קשב" - גם משווה בין התקשורת הישראלית לתקשורת הפלשתינית. נכון שבשנים 2001-2000 היה חופש העיתונות של הפלשתינים מוגבל, הוא אומר, אבל ארגון העיתונאים הבינלאומי הוריד את דרגת החופש גם של העיתונות בישראל בזמן האינתיפאדה. ויש לו גם קלף מנצח: פרשת
ענת קם היא דוגמה לפגיעה בחופש העיתונות בישראל. על זה אומרת גנות ביובש: "דבר אשר מוטב היה לו היה נמנע ממנו".
ההסתה בספרי הלימוד
כדאי גם לשים לב לפרק בפסק הדין העוסק בהסתה בספרי הלימוד הפלשתינים. גנות אינה אומרת זאת, אך בהסכמי אוסלו בני ה-20 התחייבו הפלשתינים להפסיק את ההסתה הזאת. אז התחייבו. על סמך מחקרים שהוצגו בפניה, קובעת גנות:
"בעבר כללו ספרי הלימוד ברשות הפלשתינית תכנים מסיתים מאוד כנגד ישראל וכנגד היהודים, אם כי כיום פחתה ההסתה, הגם שלא נעלמה, והמסקנה היא, שקיימת עדיין הסתה בספרי הלימוד ברשות הפלשתינית, ולגבי הסתה זו אין כל ספק באשר להיותה תוצאה של מדיניות מכוונת, שאם לא כן, לא הייתה הנהגת הרשות הפלשתינית מתירה לילדיה ללמוד מספרים הכוללים דברי בלע והסתה כנגד ישראל, והיא הייתה פועלת למיגורה של התופעה". לא צריך להוסיף דבר.
