מַבִּיט אֲנִי בָּרְאִי, וּמָה עֵינַי רוֹאוֹת?
בַּרְנָשׁ מַרְאֶהוּ זָר, זֶה בֶּטַח לֹא אֲנִי.
אֲנִי צָעִיר יוֹתֶר וְלֹא כָּל-כָּךְ שָׁמֵן
כַּדְּמוּת שֶׁבָּרְאִי, עַתָּה בָּהּ מִתְבּוֹנֵן.
הֵיכָן הֵן המַּרְאוֹת שֶׁהִכָּרְתִּי פַּעַם
שֶׁנַּעֲשׂוּ אָז טוֹב לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה!
עַתָּה הַכּל שׁוֹנֶה, לָבֶטַח תַּסְכִּימוּ
הָרְאִי אֵינֶנּוּ טוֹב, כְּפִי שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת.
לָכֵן, בַּל תְּהִי מֻדְאָג, אִם קְמָטִים יוֹפִיעוּ
דָּבָר שֶׁיָּדַעְתִּי מְאֹד מְאֹד בָּרוּר.
שֶׁאִם כְּלַל מַרְאֶךָ, אֵינֶנּוֹ כּה מֻשְׁלָם
אֲזָי דָּרוּשׁ לָרְאִי אָכֵן, תִּקּוּן מִיָּד.
