1. הנדבן - בעיתון פורסם כי הנדבן הידוע, בעליהן של שתי נשים ידועות בציבור, צים (לשון צמצום) וכי"ל (לשון חלחול), החל לתרום למוסדות צדקה לאומיים בלונדון. הוא כבר יראה לנו, כאן בארץ, לאן הולך הכסף של מי שיכול לעשות בו כרצונו. נכון, המשפחה שלו וגם הוא עשו את הכסף שלהם בארץ מתוך שחפרו, חפרו וחפרו בה ובשרי הממשלה.
ושוב, זה מזכיר את הסיפור הקלאסי על הבחור שמתפלל לבואו של המלאך הגואל. המלאך מגיע ומודיע לאיש המאושר כי עליו להביע שלוש משאלות והן יתממשו כהרף עין. שימו לב לעין. כל משאלה שרק תעלה על דעתי? שואל האיש הנרגש. כל כולה, מציין המלאך. אבל יש תנאי אחד קטן, מוסיף המלאך. על כל משאלה שלך שתמומש כמובן במלואה, השכן שלך ממול, רבינוביץ, יקבל פי שניים. האיש שלנו חושב לרגע ולבסוף אומר ללא היסוס, בסדר, תוציא לי עין אחת...
2. ההומו - באיטליה מתחוללת סערת רוחות בגלל חברת מקרוני או ספגטי. בקיצור, אטריות. מישהו מבעלי החברה העז לומר שהחברה מכוונת את מוצריה למשפחה המסורתית. כידוע, משפחה מסורתית זו משפחה שבה האב הוא זכר והאם נקבה והילדים הולכים לבית ספר. מה רע בזה?
לדעתם(ן) של שכבות אלו, ההומו בציבור זה מפליל אותם. כי לדעתם משפחה היא משפחה גם אם האב היא נקבה והאם יכולה להיות מצידה כברה. גם לסירוגין וגם להפך. אבל ההודעה של הנהלת החברה מכוונת למשפחה מסורתית. האם המלחמה של ההומואים הינה על עיצוב העבר והמושג הזה?
אני רוצה לומר פה משהו הרבה יותר חמור, אבל מבחינתי פוליטיקאי-מאוד קורקט. הומואיזם, מכל סוג שהוא, כולל לסביזם - הינו סטייה מינית. זה אולי לא מתקבל יפה בציבור, אבל זו אמת סטטיסטית. כנראה שאין יותר מ-10% סוטים (ראה פעמון גאוס) כאלה בעולם. הם כמובן לא הרוב ולכן הם מבטאים סטייה מהרוב. גם הנאצים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, היו בשנת 1923 סטייה חברתית שהלכה והתעצמה עד שהפכה לסרטן בגוף הגרמני הפורה והפכה לקונצנזוס לאומי.
הבעיה שההומואים למיניהם לא רוצים להכיר בעובדה הסטטיסטית שהם סטייה, מיעוט, והם מנסים להשתלט בכל הכוח על השיח הציבורי ולקיים תהלוכות עליזות דווקא ליד בתי כנסת וכנסיות כדי להרעיש ולקבל כמה שורות בעיתונות. מחר הם יתחילו, אולי, לנשוך כלבים כדי להשיג עוד תשומת לב.
כבר היו סטיות (מיעוטים) בעולם ואזכיר פה אחת מהן. אולי כדאי ללמוד מהסטייה הזאת. משפחת אברהם אבינו. כשהמשפחה הזאת זיהתה את הסטייה שלה היא קמה והלכה, חיפשה לה פינה כדי לחיות בה עם כל הנפש שעשתה. אז גבירותיי ורבותיי ההומואים, תפסיקו לעשות רושם על יהודים... כבר אלפי שנים אנחנו יודעים מה פירוש לסבול את הסטייה שלנו בעולם עוין וזועם. אנחנו ממשיכים לצעוד קדימה, אם אתם רוצים – תצטרפו, אבל תפסיקו לבלבל את המוח.
3. המסכן - קראתי קטע שכתב החרזן גיא מרוז על בנו וחתונתו המתקרבת. זה נשמע כמו סטארט-אפ לסטנד-אפ מרשים. אין ספק שהכותב מוכשר מאוד והוא מציג את הדילמה שלו: לקנות או לא להיות טבעת נישואין בחדות בוהקת. למראית עין מתקבל הרושם שהבעיה היא טבעת ומי קונה אותה בכמה כסף. אבל בסופו של דבר הוא גם מאותת בעליצות: בואו לא נשכח שהבחורה אינה יהודייה ולכן הנכדים שייוולדו לו הם גויים.
המחבר מתאר את הבחורה כ'שיקסע' כאילו הוא כותב גרסה חדשה של טוביה החולב. אבל לי הוא לא נראה כנר על הגג אלא מסכן שאינו מסוגל לכבוש את ראשו בין כתפיו ולבכות לנו על החזה. מפני שאנחנו (וגם הוא) יהודים והנכדים שיהיו לו בעתיד כבר לא. זה הכל.
4. הצבא - במעלית שוחחתי עם קצין מילואים בצבא. לא, זה לא אני ניצב מול המראה. הדברים שהוא אמר לי הם ציטוט מלפני חמש שנים, בערך. אז, אחרי המחדל שבו נחטף
גלעד שליט, הוא אמר מפורשות שהצבא שלנו הוא צבא הומו-לסבי שלא מסוגל להזיז שום דבר מלבד התחת. כמעט בכל פעם שנכנסתי איתו למעלית היה לו משהו לחדש. הייתה לו תקווה קטנה כי בפריצה הנועזת לעזה, שאותה חוללו ללא הרף כוחות צה"ל בהשראת ממשלת ישראל – יגיעו סוף-סוף גם לבית כלאו של גלעד שליט וישחררו אותו.
ואם לא יצליחו? שאלתי את האיש שגויס אז למילואים לשם כך. אז הלך עליו, הוא אמר ומשך בכתפיו. אתה מוכן לקחת את זה על כתפיך? שאלתי. זו לא השאלה, הוא אמר, כי אני יוצא לשם. האם הממשלה מוכנה לכך? נחיה ונראה. ראינו, הולך על אחרים.
5. האדר - בעת מסע הניצחון של ה"גאים" בתחפושות מרהיבות בירושלים עיר הקודש שמעתי בקהל:
אתה יודע איך מכונה איבר המין במקורות?
בכלל לא?
ואין לך ניחוש?
אולי, אם תאמר לי באיזו מסכת מופיע הביטוי.
מסכת סוטה.
לא יודע.
זה פשוט, אדר.
באלף או בהא?
באלף, כמובן. אדר.
איך זה?
זה פשוט: משנכנס אדר מרבים בשמחה...
