"עריצים פקחים, לעולם אינם נענשים". (וולטיר)
"פייסן הוא אדם המאכיל תנין, בתקווה שהוא יאכל אותו אחרון". (ווינסטון צ'רצ'יל)
"ההיסטוריה מלמדת אותנו שאנשים ואומות פועלים בחכמה לאחר שמיצו את כל שאר האלטרנטיבות". (אבא-אבן)
נאום רוחני והנקודה הישראלית
הנאום של נשיא אירן באו"ם - היה פייסני, רוחני, מלוקק, מזוקק, מפותח ובעיקר משאיר פתח גדול ל"מלכודת" של הסדר, הסכם מהיר וגמיש על הגרעין אפילו תוך שלושה-שישה חודשים, לכל התמימים והמאמינים, וזאת כדי לצמצם במהירות את החרם הכלכלי החונק את אירן.
הנקודה הישראלית: על ישראל להצטרף לאמנה לאי אחזקה והפצה של נשק גרעיני. כלומר, להוציא מישראל את הקלף היחידי החזק, המבטיח את ביטחונה וקיומה של ישראל ואת כוח הרתעתה העיקרי באזור, לצורך שרידותה.
הבעיה היא שרוב מדינות העולם - מתפתות בקלות להונאה של האירנים, לא מתוך תמימות, אלא מתוך אי-רצון להיגרר לעימות פוליטי, כלכלי ובעיקר לשמור על שקט תעשייתי.
המצב הפוליטי העולמי, כיום פועל נגד ישראל, המדינות החזקות והגדולות כמו גרמניה, אנגליה וארה"ב, מחפשות את שביל הביניים ואת דרך הפייסנות ולא את העימות הפוליטי או הצבאי.
כמובן שרוסיה וסין - כפי שהוכיחו את עצמן בפרשת הנשק הכימי בסוריה, תומכות באירן ואילו אנגליה, גרמניה וארה"ב, הוכיחו שהן מחפשות חבל הצלה כדי לא להסתבך ונשיא אירן נותן להם אפילו סולם נוח לרדת.
למה אירן לא תשנה את עמדתה
אירן רוצה בגרעין לא רק לצרכי שלום, אלא גם או בעיקר לצרכי מלחמה, כדי להיות הגורם הדומיננטי הגדול באזור והכוח המשפיע בעולם הערבי או לפחות המאיים.
אסור לשכוח - רוחני היה בעבר מיוזמי, תומכי וביצועי תוכנית הגרעין האירנית ואין להניח שהוא זנח זאת. אירן דומה לרץ מרתון, שנמצא לקראת הקילומטר האחרון והכניסה לאצטדיון לסיבוב ניצחון, ופתאום מודיע ביוזמתו, שהוא עוצר בכניסה לאצטדיון. זה לא נשמע הגיוני, לא ריאלי ולא הגיוני.
מעבר מגרעין של שלום לגרעין של מלחמה
המומחים לאטום, יכולים לאשר שהמעבר בין גרעין שלום למלחמה אינו מסובך. הוא בהישג יד ויישום. יתירה מכך, האירנים ממשיכים וימשיכו בסתר להגיע למטרה שהיא בהישג יד, וזה לא קשור להסכם או הסדר שיהיה או לא יהיה בקרוב.
נאום אבו-מאזן והנקודה הישראלית
בנאומו החצי פייסני וחצי תוקפני, הצהיר אבו-מאזן בחגיגיות,
שהקמת מדינת ישראל הייתה אירוע היסטורי שבטעות יסודו.
נראה לי שבכך למעשה סיכם אבו-מאזן - את כל תפיסת עולמו כלפי ישראל על רגל אחת.
טעות היסטורית, אומנם נכון אבל של הערבים - להזכיר לאבו-מאזן ולעולם האדיש והצבוע ונציגיהם באו"ם.
וועדת האו"ם שהמליצה בשנת 1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, המליצה בחגיגיות:
- הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל (גבולות שציירה במפה שצרפה).
- הקמת מדינה ערבית (לא פלשתינית), ביתר חלקי הארץ שהיו גדולים יותר מהמדינה היהודית.
ההנהגה של הישוב היהודי הסכימו - לחלוקה והכריזו על הקמת מדינה יהודית, ציונית ריבונית ודמוקרטית.
ההנהגה הערבית הכריזו על מלחמה (היא מלחמת העצמאות), התנגדו לחלוקה וציפו וקיוו לניצחון צבאי וכיבוש כל השטחים שבידי היהודים כדי להקים מדינה ערבית נוספת.
השאיפה הזאת קיימת עד היום - הכישלון ההיסטורי לא מעניין אותם, הכישלון הצבאי אז ובהמשכו דרך מלחמת 56, 67, 73 והמלחמות הקטנות שביניהן, לא שכנעו אותם עדיין שהם לא יצליחו.
הצהרתו של אבו-מאזן - היא למעשה בדיחה או פרסה היסטורית, אבל כ"מכחיש שואה" מקצועי, זה לא מעניין אותו.
הצעתו להקמת מדינה פלשתינית ובירתה ירושלים, תוך נסיגת ישראל לגבולות 67, היא בלתי ריאלית ובלתי ניתנת לביצוע, למרות כל האיומים הביצועיים ותרגילי ההונאה הפוליטיים.
נאום נתניהו והנקודה הישראלית
כהרגלו בנאומים באו"ם, יהיה זה נאום מרשים, היסטורי, מעמיק, משכנע, מאיים, מצביע על נקודות החולשה של האו"ם ושל מצביעיו, אך
קולו יהדהד באוויר הצח לא ישפיע מעשית על התוצאות.
גדולתו של מנהיג נמדדת גם בעקביותו, וגם ביכולתו לעמוד על דעותיו ואמונתו, בלחץ הזמן, המקום והאירועים.
האידאולוגיה של הימין, לפיה ביטחונה, שגשוגה של מדינת ישראל, נשענת על צה"ל, על העם היהודי היושב בציון ובתפוצות, תוך החזקה בגבולות ביטחון, בני הגנה, תוך פיתוח כלכלי ופיתוח מדעי, שהופכים אותה למדינה מובילה בתחום הטכנולוגיה וההיי-טק, היא ערובה לקיומה ושרידותה של מדינת ישראל.
ירושלים הייתה ותישאר בירת ישראל, ושום מבנה דתי שהוקם בה, לא עם כיפה של כסף ולא של זהב, לא ישנה את היסטוריה היהודית.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
