|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מגוון איורים וציורים [צילום: יאיר דקל]
|
|
|
מה אפשר לעשות ממחברת
|
|
תערוכת מחברות ישנות בבית העירייה הישן ברחוב ביאליק בת"א. התערוכה "פושטית" מציגה איורים וציורים מיוחדים של אמנים בעלי שם ואמנים צעירים מ-45 מדינות בעולם
|
|
|
[צילום: יאיר דקל]
|
|
|
|
|
בית העירייה הישן ברחוב ביאליק בתל אביב עמד מוזנח וסגור במשך שנים, עד שמישהו בעירייה תפס שכל ובמקום למחוק את הבניין הישן ולהקים במקומו גורד שחקים דוחה, החליט להשקיע קצת כסף והרבה רצון ולהחזיר עטרה ליושנה ואת הבניין המיוחד לתפארתו. הבניין, ש"סוגר" את רחוב ביאליק, כולל את חדרו המקורי של ראש העירייה המיתולוגי, מאיר דיזנגוף (שמעילו תלוי על קולב בפינת החדר ושולחנו הפשוט יכול לשמש דוגמה לכמה מנבחרינו תאבי היוקרה והתואר), וגם מוזיאון ובו תערוכות מתחלפות. ביקרתי ומצאתי תערוכה "פושטית" - כך קרא האוצר, ד"ר גיא מורג צפלוביץ', לתערוכה של מחברות. המחברות הפשוטות, החומות, של בית הספר, שכריכתן האחורית שימשה בית ללוח הכפל, שימשו כמיזם אומנותי. האוצר מספר, שאסף מחברות חומות ריקות ושלח אותן לאמנים בעלי שם ולאמנים צעירים ב-45 מדינות בעולם והציע להם להשתמש במחברות כמיזם אמנותי. "רשימת היוצרים של 'פושטית' הפכה להיות כמו רשימת הארצות שמשתתפות באירוויזיון: תלמידה מהגמנסיה הרצליה, ופליט מסודן, המאייר הרשמי של הניו-יורקר ונציג טורקיה בביאנלה ועוד ועוד", כותב גיא מורג צפלוביץ'. התוצאות נבחרו ועשרות מהן מוצגות בבית העירייה. מגוון של איורים וציורים מיוחדים ומשמעותיים ממלא את המחברות האחידות הללו. המחברות שאיבדו את משמעותן. ועל כך אני יכול להעיר מנסיוני שלי. גיליתי בפינת ארון כמה מחברות חומות כאלה, שלא פתחו אותן עדיין. הנכדים סירבו בתוקף. הם רוצים מחברות צבעוניות עם ספירלה או מעדיפים מחשב וטבלט. המחברות שלי נשארו מבויישות בארון.
גילוי נאות
עד כה העליתי למעלה מ-300 פוסטים ונתקלתי בשאלות מצד ידידים וגולשים: האם הסיפורים שלך אמיתיים?הגדיל לעשות חברי, שמואל, שהיה איתי בטיול בברצלונה. הוא קנה שם חולצה ביורו ואני סיפרתי זאת. "אלמלא הייתי איתך, לא הייתי מאמין", אמר לי וצחק. אז אני מצהיר שהסיפורים בבלוג שלי אמיתיים, הגדירה זאת טוב ממני נרי ליבנה, טוראית פופולרית ב הארץ. היא השיבה לאביב הורוביץ, בעל בלוג לענייני תקשורת, והוציאה לי את המלים מהמקלדת: "מיטבם של הטורים שלי, שבהם מוסווית זהותם של האנשים עד כדי כך שלעתים גם מתחלף מינם או זהותה של גיבורת הסיפור שלא תמיד היא דווקא אני... הסיפורים הם תמיד אמיתיים, האנשים בהם לא, אלא אם כן הם מוזכרים בשמותיהם". העדפתי לצטט עיתונאית ידועה במקום לכתוב לבד. |
| תאריך:
|
29/09/2013
|
|
|
עודכן:
|
29/09/2013
|
|
יאיר דקל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עמוס שנער
|
30/09/13 02:01
|
|
|
|
2
|
|
יאיר דקל
|
1/10/13 13:31
|
|
|
|
|
|
עמוס שנער
|
1/10/13 18:25
|
|
|
|
3
|
|
יאיר דקל
|
2/10/13 14:00
|
|
|
|
|
|
עמוס שנער
|
2/10/13 21:22
|
|
רכז נפת בית לחם בשב"כ - רזי (צחי הלוי שמדהים במשחקו הכה טבעי ומבטו היוקד) בחר לטפח קשר עם הנער סנפור (שאדי מרעי המתוק) כשהיה בן 15, ושמאז היה לו למשת"פ. אבל כשאחיו של סנפור, איברהים (הישאר סלימן), שהוא ראש גדודי חללי אל-אקצה, תכנן וביצע פיגוע גדול מימדים במרכז ירושלים, ונהרג במנוסתו - הנער נכנס לדילמה. כעת עובר סנפור להיות מרגל כפול, ונאלץ לעבוד גם בשליחות בדאווי (הייתאם עומרי, במשחק עוצמתי מרתק וחודר) ממלא המקום של אחיו שנהרג במירדף עוצר נשימה, ותפס את הראשות של קבוצת המחבלים הללו . גם רזי נקלע לדילמה דומה, כשהמפקד שלו (דודו ניב בהופעה קצרצרה אך אדנותית ומרשימה) מודיע לו חד וחלק, שיש להקריב את הנער על-מנת לחסל את המחבל. כתוצאה מכך, בפגישה עם סנפור רומז לו רזי שיסע לדודתו ויתרחק מהאירועים. הנער לא יודע למה, אך עושה זאת.
|
|
|
|
|
סיונו של ארגון העיתונאים בישראל לארגן את עיתונאי קבוצת ידיעות אחרונות ממשיך להיתקל בקשיים מצד הנהלת גוף התקשורת ואגודת העיתונאים בתל אביב. נשיאת בית-הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, התבקשה לאחרונה על-ידי ארגון העיתונאים, השייך להסתדרות, להכריע כי הוא ארגון העבודה היציג בקבוצת ידיעות אחרונות, ולא אגודת העיתונאים תל אביב. טרם הדיון בסוגיה הפנתה ארד את הצדדים לגישור אצל שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב זמיר.
|
|
|
|
|
החגים מאחורינו, מנוחה, טיולים, ילדים בחופש והרבה אוכל מסביב. כל שינוי בשגרה יכול להוביל להתרופפות. חזרה לשגרה בצורה הדרגתית, נכונה ובריאה, מובילה להתחדשות גם בתהליך ההרזיה שכה חשוב לנו.
|
|
|
|
|
זוועות בחסות הקריאה "אללה אכבר"  אללה אכבר" היא אמירת קודש של שבח האל על מעשיו הגדולים והנפלאים אך הטרוריסטים והג'יהאדיסטים האיסלאמיסטים מנצלים את האמירה הקדושה לביצוע מעשיהם הנפשעים
|
|
|
|
|
שאלה שבמחלוקת, לא רק בין ישראל לעולם אלא גם בתוך ישראל עצמה, היא האם יש לישראל זכות על יהודה, שומרון וחבל עזה על-פי המשפט הבינלאומי, וביתר פירוט, האם היישובים היהודיים שהוקמו ביהודה, שומרון ועזה הם חוקיים על-פי המשפט הבינלאומי והאם הוקמו ברשות ובסמכות, האם צה"ל הוא כובש זר שיש להחיל עליו את הדינים של המשפט הבינלאומי הנוגע לשטח כבוש, וביניהם את אמנת ג'נבה הרביעית ואת אמנת האג. נראה שמרבית העוסקים בתחום זה, אם בארץ ואם בחו"ל, מגלים חוסר ידיעה, אם לא בורות, בנושאים אלה, ועל סמך מידע שגוי, הם מבססים את מסקנותיהם. מאמר זה נכתב לזכרו של עו"ד הוארד גריף ז"ל, שהקדיש את מחצית חייו לחקר הנושא, והשאיר אחריו את הספר "The Legal Foundation and Borders of Israel under International Law”. הספר הוא תוצר של מחקר מעמיק, ארוך שנים, המבסס את זכותו שאין לה עוררין של העם היהודי על ארץ ישראל. להלן ייעשה ניסיון להבהיר על מה מבוססת זכות זו, וכיצד ישראל במו ידיה ויתרה על הדרישה לקיום זכות זו.
|
|
|
|
|
