השבוע נתקלתי במבצע "הירואי", של פקחי
רון חולדאי נגד "מפגע מסוכן", שהתמקם על המדרכה מול בית-החולים אסותא ברמת החייל בתל אביב.
המפגע בדמות נגן רחוב זקן המנגן באקורדיון, שידע פעם ימים יפים. לעיתים מחליפו בבבילקה מרופטת ונעזר במיקרפון כדי להקל על מיתרי קול מותשים וצרודים, המנעימים לרחוב הרבה "ירושלים של זהב" בעברית וגם נעימות רוסיות.
כשהסתערו פקחי רון חולדאי על נגן הרחוב הזקן, הוא פרט על מיתרי בלילקה את הנעימה הרוסית "את ארצי". הקול הצרוד והעייף של הנגן, מילא את הרחוב באמצעות מיקרופון מצוקמק במילים (בתרגום לא מדויק שלי) - "את ארצי, את אדמה ברוכת קמה, את מורשת אם ברוכה...".
מסתבר שהאם הברוכה לא האירה לו שם וגם לא האירה לו פה, כשדרשו ממנו לעזוב מייד את הרחוב או שציודו יוחרם. הנגן הזקן העדיף לצרור את ציודו ולדדות כנראה לעבר מקום אחר שם ימצא מזלו.
לצערי, אני נדרש לחזור לכתבה, שכתבתי לפני למעלה משנה בנושא זה. כנראה, לא חל חדש במדיניות של בוטות וגסות כלפי החלשים בתוכנו, המדדים שלא מרצונם בשוליים ושם מבקשים את קיומם בכבוד.
וכך כתבתי לפני כשנה באתר News1: "במדרחוב נחלת בנימין בואכה שוק הכרמל מצא רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, "מפגע מסוכן" בדמות זמרת אהובה, הזמרת מירי אלוני. את "המפגע המסוכן" הזה החליט רון חולדאי לסלק באבחת החלטה שרירותית כדי שלא יפריע את מנוחת הרחוב.
הזמרת מירי אלוני סולקה השבוע ממדרחוב נחלת בנימין בלב העיר. זו החלטה של ראש עיר ערל לב, ראש עיר שעלה על שרטון של כהות חושים ואטימות לב, לב נעול על בריח ומסגר של שרירות.
לדברי ראש העיר, מערכת ההגברה "המצוקמקת", הננסית והמגומדת, שמוצמדת לגיטרה של מירי אלוני, חורגת ממנת דציבלים רשמיים המותרים, הגם שהם אפסיים לעומת רעש המכוניות והמולת הרחוב. הנסיבות - שהביאו את הזמרת מירי אלוני למצוא את קיומה במרחב הציבורי בכיכר העיר - אינם מעינינו של ראש העיר העברית הראשונה, רון חולדאי. ענינו בפתיחת היכלות פאר למי שיכול לשלם כ-100 שקלים לכרטיס ואף יותר.
זמרי השוליים החברתיים, ומי שבתוקף נסיבות כואבות הגיע לשם, ייפגש עם בריונים-מפקחים של רון חולדאי. הם יגרשו אותו ברגל גסה מהרחוב כאויב העם וכמסוכן לבריאותו. כך כאל מפגע ציבורי מתייחס רון חולדאי לזמרת מירי אלוני, המסתייעת בגיטרה וכובע לתוכו משלשל הקהל את תרומתו למופע, שזיכתה אותו אומנית בעלת שיעור קומה, האמנית בעלת הקול הענק, מירי אלוני.
במקום לפתוח את המרחב הציבורי לאפשר לציבור ליהנות מעוצמות ואיכויות של אומנים, שנחסמה דרכם לפלס מרפק להופעות באולמות יוקרה מנסיבות כואבות כאלו או אחרות, בחר רון חולדאי לגרש מהמרחב הציבורי את אחת מאושיות תרבות הזמר בישראל, את זמרת השלום, מירי אלוני.
אני מבקש להסב את תשומת ליבו של רון חולדאי להתרחשות אחרת, שחוויתי בתקופת שהותי בשליחות מדינת ישראל בעיר סאנטייגו, בירת צ'ילה. בכיכרות רחוב יוקרתי "לאס קונדס" ניתן לראות בימי ראשון זמרים, שנסיבות החיים לא היטיבו איתם. זמרים בסדר גודל כמו שלמה ארצי או ריטה שלנו הופיעו כ"זמרי חימום" לאותם זמרי רחוב, שנאלצים למצוא ברחוב את מחייתם. הם הצטרפו באמצע המופע להופעת דואט בכיכר, כשהרעש והעשן של האוטובוסים משמש רקע.
זה ביטוי מחמם של סולידריות בין זמרים בסדר גודל של ריטה ושלמה ארצי עם זמרים, שהחיים הרעו להם, אפשר למצוא ברחוב "לס קונדס" בסאנטייגו, אך חבל שהיא איננה בככרות הערים שלנו. על-רקע המולת הרחוב בסאנטייגו, זכיתי להתפעם ממופע של קבוצה מהמקהלה הממלכתית האופראית, ששרה את המילים "רונו גיל זה נר אלוה בני אדם שווים המה" לצלילי הסימפוניה התשיעית של בטהובן. זמרים בעלי שם ויוקרה החשים חובה חברתית לגלות סולידריות עם מי שנמצא במצוקה.
קשה שלא להתרגש מהמחווה של סולידריות והתגייסות עממית של אומנים לפתוח את הלבבות וגם את הכיס לעברם של מי שנאלץ למצוא פרנסתו ברחוב.
ספונטניות של ימי ראשון מביאה המונים בסאנטייגו לשמוע מוזיקה של גדולים שנפלו, ובמרבית המקרים אותם זמרי רחוב זוכים לדברי הוקרה של אותה ריקי גל או אותו שלום חנוך שלהם. במרבית המקרים, הזמרים "הסטארים של היום" נוטלים כובע ועוברים בין הצופים המצטופפים, ואף מעודדים אותו לתרום ביד נדיבה ל"סטאר של אתמול" לאומן המופיע בפניהם.
עבורי זו הייתה חוויה משכרת להיות בכיכרות גדושות במופעי זמר של זמרים, שאולמות היוקרה כבר אינם פותחים להם שער. אפילו השוטרים של סוף עידן פינושה - התקופה בה שהיתתי בשליחות בצ'ילה - לא מנעו את התכנסויות הזמר בכיכר, הגם שתכני השירה החברתית בה לא החמיאו לכל מה שמייצג פינושה ומשטרו.
רון חולדאי בחר להיות ראש עיר של יזמי הון חסרי בלמים חברתיים ומוסריים. עם צרכיו הדורסניים של ההון הוא מיישר קו.
המדרחוב, שנהנה במשך שנים מקול ענק שאין שני לו, ימצא מעכשיו את רק את דורסנות הפקח של רון חולדאי. למרבה הכאב, הקול הענק של מירי אלוני נדחה מהבמות והאולמות ההולמים אותה בהרבה, אבל בהוראת רון חולדאי היא נדחית מעתה גם ממפלט הקיום האחרון שלה - הרחוב.
האמת שמאחורי סילוקה של מירי אלוני מהרחוב, זו התיישרות של לב ערל, ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, עם מגמות של בעלי הון להפוך מדרחוב עממי למדרחוב בו ייכבו מלונות בוטיק, בתי בוטיק ודיירי בוטיק.
"התחדשות" זו של העיר, אינה מתיישבת עם דופק החיים של המדרחוב כמו שהוא היום, אבל היא מתיישרת עם תרבות, המייצגות את פרות הבשן, האומרות כלשון הנביא עמוס - הביאה ונשתה גם את מדרחוב נחלת בנימין, מדרחוב נקי מהזמרת מירי אלוני.
רון חולדאי, אתה באמת השתגעת??? רוץ מהר לביתה של מירי אלוני. בקש ממנה סליחה".
אל הכתבה הזו חזרתי, כשנותרתי המום מול יחס בוטה של פקחי עיריית תל אביב כלפי נגן רחוב מול בית החולים אסותא, שרק עשה טוב ליוצאים ולנכנסים לטיפול בבית-החולים.
האם כדאי להיות קשיש בישראל? 
